נח לא לבד: סיפור המבול בתרבויות שונות

סיפור המבול ותיבת נח בבראשית ו'-ט' הוא אחד מסיפורי היסוד של התנ"ך העברי, אך הוא גם גרסה של אחד מהסיפורים הנפוצים ביותר באנושות. מיתוסים אודות מבול גדול עם מישהו שניצל בספינה רווחו גם בסביבותיו של התנ"ך וגם רחוק מאוד ממנו. למעשה ישנן עשרות ואולי מאות של גרסאות לסיפורי מבול קדומים בתרבויות שונות (ראו כאן).

מדוע פיתחו כל כך הרבה תרבויות סיפור דומה אודות שיטפון עצום. האם זה אומר משהו על אירוע ממשי בהיסטוריה? או שמא משהו שהוא אמיתי רק בנפש ובדמיון האנושי? חמישה סיפורי מבול מתרבויות שונות עוזרים לנו לשאול את השאלות האלו.

מיתוס המבול המסופוטמי

בסיפור הבריאה המסופוטמי, לאחר בריאת בני האדם והחיות, האלים מתחילים להתחרט. הסיבה: בני-האדם הם שכנים גרועים, הם מתרבים יותר מידי ועושים יותר מידי רעש. כדי להפטר מהמטרד האלים מתחילים במגפה ולאחריה רעב. אך בעזרתו של האל אנכי (גם: אאה) בני האדם מצליחים כל פעם לחמוק מהכחדה. אנכי מושבע על ידי האלים לא לסייע עוד לבני האדם, אך הוא מסגיר את תוכניותיהם בחשאי בכך שהוא נגלה בחלומו של זיאוסודרה. אנכי מנחה את זיאוסודרה לבנות ספינה. המבול נמשך שבעה ימים ולילות עד שהאל שמש זורח על ספינתו של זיאסורה. לאחר המבול האלים מתחרטים על ההחלטה שלהם להשמיד את האנושות ושמחים על כך שזיאוסודרה שרד ויוכל להמשיך את האנושות. סיפור המבול המסופוטמי הוא ככל הנראה ההשראה הקדומה למיתוס הבא שלנו: המבול של גילגמש.

עלילות גלגמש

הגיבור השומרי גילגמש טייל בעולם בחיפוש אחר דרך להתחמק המוות. באחד ממסעותיו נתקל באיש זקן, אותניפישתים, שסיפר לגילגמש סיפור עתיק על מבול שבלע את האדמה. בסיפור האלים כעסו על האנושות אז הם שלחו מבול כדי להשמיד אותה. האל אאה הזהיר את אותניפישתים מראה והורה לו לבנות ספינה ענקית כדי להציל את עצמו, את משפחתו ואת "זרע כל היצורים החיים". גלגמש עשה כמצוות אאה, והאלים הביאו גשם שגרם למים לעלות במשך ימים רבים. כאשר שככו הגשמים, הסירה נחתה על הר, אותניפישתים שיחררו תחילה יונה, אחר כך סנונית, ולבסוף עורב, שמצא אדמה. האלה אישתר בראה את הקשת והניחה אותה בשמים, כתזכורת לאלים והתחייבות לאנושות שלא יהיו עוד שיטפונות

המבול של נח וחבריו (1911) לאון קומרה.

המבול במיתולוגיה היוונית

ישנם מספר סיפור מבול במיתולוגיה היוונית, כאשר המפורסם שבהם הוא זה של דאוקליון ופירה. זאוס רצה להביא לסיומה של האנושות בשלב הבריאה הנקרא אצל היוונים "עידן הברונזה". פרומתאוס ("הרואה מראש") הזהיר את בנו דאוקליון שבנה ספינה ומילא אותה במצרכים. כך יכלו הוא ופירה לשרוד במשך תשעת ימי ולילות המבול. עם תום המבול מגיעה ספינתם של פירה ודאוקליון לחוף והן מקריבים קורבנות לזאוס. זאוס בתמורה הרשה לדאוקליון לבקש כל מה שהוא רוצה, ובקשתו הייתה להחזיר את בני האדם אל פני האדמה. זאוס הורה לדאוקליון ופירה להרים אבנים ולהשליך אותם מעבר לגבם. האבנים שזרק דאוקליון הפכו לגברים ואלו שזרקה פירה נעשו לנשים וכך חודש האנושות.

מאנו וחברו הדג – מיתוס הינדואיסטי

מאנו, האדם הראשון, מצא דג קטן. הדג התחנן להגנה מפני הדגים הגדולים יותר, ובתמורה הבטיח להציל את מאנו. מאנו שמר על הדג, העביר אותו לכלי מים גדולים יותר ויותר ככל שגדל, עד שבסופו של דבר לקח אותו לאוקיינוס. באוקיאנוס הזהיר הדג את מאנו מפני מבול מתקרב ואמר לו לבנות ספינה. כשהמבול הגיע קשר מאנו את חבלי ספינתו אל סנפירו של הדג שהוביל אותו להר צפוני. שם קשר מאנו את ספינתו ומנע ממנה להסחף בזרמים העצומים. מאנו היה האדם היחיד ששרד את המבול ההינדואיסטי. לאות תודה הוא העלה מנחה של תערובת חלב ומרכיבים שונים. מתוך המרקחת המשונה יצאה אישה שהפכה לבתו של מאנו ולאם האנושות.

סיפור המבול של המאיה

בסיפור הבריאה של המאיה ניסו האלים ללא הצלחה ליצור את בני האדם ממגוון חומרים שונים. לבסוף הם יצרו גרסה העשויה מעץ. אנשי העץ נראו כפי שהאלים רצו אך לא היו להם לא מוח ולא לב. לא הייתה תכלית לחייהם של אנשי העץ שרק אכלו והתרבו ומלאו את העולם. מאוכזבים, האלים הקדומים מחקו את אנשי העץ במבול גדול. כך פונה השטח לניסיון האחרון והמוצלח ליצור את האנושות, הפעם מתירס (כן, המאיה כנראה ממש אהבו תירס).

יש עוד מה ללמוד:

סדום ועמורה גרסת יוון: המיתוס של פילמון ובאוציס

סיפור המבול של נח ומשבר האקלים (ואיך להתמודד איתו)

משה ונסיכים-עבדים אחרים: חילופי מעמדות אצל גיבורים מיתולוגים

עוד דברים מעניינים: