סיכום מאמר: מודלים של תקשורת\ קרס וואן ליוון

Kress, G. R., & Van Leeuwen, T. (2001). Introduction (1-23). In Multimodal Discourse: The Modes and Media of Contemporary Communication.

במשך זמן רב, תחומים שונים בתרבות המערבית, מציגים העדפה ברורה לחד-מודאליות.

ספרים רבים באים בצורה אחידה, כטקסטים צפופים. באמנות הציור, משתמשים בטכניקה אחת, ציור שמן על קנבס. כך גם במוסיקה, אנשי המקהלה כולם ילבשו תלבושת אחידה.

לא משנה התחום, כולם מנסים לדבר בשפה אחת, על פי חוקי השיח שלהם, זוהי חד-מודאליות.

עם השנים התפתחו מעברים מתחום אחד לשני, ולא רק בעיתונות המודפסת, השימוש במגזינים ובצבעים, אלא גם הקולנוע והטלוויזיה ששינו את פני הדברים. וגם באמנות גבוהה יותר, נכנסו חומרים חדשים כדי להביע את המסרים באופנים אחרים.

התפתחות המולטי מודאליות וחציית הגבולות של הדיסציפלינות השונות הגיעו גם לתחום הסמיוטיקה. מתחילה להתפתח מסגרת תיאורטית שתדע לבחון את המסרים הסמיוטים מנקודות מבט חדשות.

המאמר מנסה לבחון וליצור תיאוריה פרקטית חדשה שתתאים לתקשורת בת זמננו.

הכוונה היא, כי החידושים הטכנולוגים יצרו טקסטים שניתן לבחון אותם בצורה אחרת. כשעורכים סרט או עיתון, ניתן לשחק עם המסרים המועברים. אפשר לבחור האם לספר את הסיפור בצורה חזותית? מילולית? גם וגם? עם מוסיקה או בלי?  הרעיון הוא לנתח מבחינה סמיוטית לא רק את המסר אלא גם את האמצעים הטכנולוגיים בהם הוא מועבר. מדוע החליטו להעביר אותו בצורה כזו או אחרת?

הכותבים רוצים לנסח שיטה לחקר סמיוטי של התקשורת שתבחן את הטקסטים  השונים מבחינה היסטורית, תרבותית וחברתית. כיצד הייצור של הטקסטים ניתן לפרש אותו מבחינה סמיוטית.

אם בעבר חוקרי שפה בחנו מסרים על פי המבנה שלהם והמשמעות שלהם, החוקרים קרס וואן ליוון, מנסחים ארבע שכבות, כך הם קוראים לזה, שמחלצים את המשמעות מתוך המסר באופן אחר:

1.שיח – זהו ידע חברתי מובנה במציאות. הכוונה היא שזהו ידע שהתפתח בהקשרים מסוימים ומתאים להקשרים מסוימים. לדוגמה יכול להיות שיח על "מלחמה אתנית" שיופיע במערב אירופה, או לחילופין במטבח פרטי של משפחה. אפשר לעסוק בנושא מלחמתי על גבי העיתון או תוך כדי צפייה בסדרת אקשן. בהתאם לכך ניתן להבין שיח כלשהוא דרך האופן בו הוא מקבל ביטוי, דרך המצב שבו הוא מועבר דרכו.

2.עיצוב – העיצוב הוא עומד בין התוכן לבין אפשרות הביטוי. כלומר העיצוב הוא כלי סמיוטי להבנת השיח, התוכן, בכלי התקשורת המסוים. לדוגמה, אם סופר כותב ספר על "מלחמה אתנית", המדיום הוא אמנם ספר, אך הסגנון יכול להשתנות, הוא יכול לכתוב ספר סאטירי על מלחמה, מחזה טראגי או ספר ביוגרפי.

*כדי להבין את היקף העניין והעומק שלו, אפשר לנתח מבחינה סמיוטית ומולטי מודאלית גם תחום אחר, לא טקסטואלי. לדוגמה ארכיטקטורה- אם באמצעות שיח נקבע מי חי בבית מסוים, איפה הבית ממוקם, מה עושים בבית וכו', אז העיצוב יגדיר לנו איך בנוי הבית, בצורת פנטהאוז או וילה או קראוון. ומה כל אלה אומרים לנו בעצם? מה אנחנו מבינים מהשיח, מהעיצוב, משניהם יחד?

3.הפקה – זוהי שכבה שהולכת יחד עם העיצוב. הפקה זהו התוצר הסופי שמתוכנן על ידי העיצוב. הביצוע עצמו שלוכד את המסר שאותו אחר כך נרצה להעביר. חלק מהניתוח הסמיוטי הוא להבין איך נוצר המסר עצמו, האם ציירו את הציור בשמן? בצבעי מים? האם זהו ציור מצולם?

4.הפצה– גם זוהי כבה שנראית תחילה כלא סמיוטית, איך אפשר להבין ממנה מסרים? אך גם המוסיקאי שרוצה להפיץ את שיריו צריך את הטכנאי שיקליט אותו וישכפל את תוצריו על דיסק. ואם נמשיך בדוגמה הזו, טכנאי מוסיקה ירצה לשכפל את אותה איכות שהקליט באולפן ותשמע בבית הפרטי או ברכב בנסיעה לעבודה, או באולם ריקודים. כל אלה משפיעים על אופן קבלת והבנת המסר (המוסיקלי במקרה זה). למעשה איך שאנו מפיצים את השיח, את המסר, את התוצר, משפיע על הבנתו.

כל ארבע השכבות הללו עוזרות לנו לנתח מבחינה סמיוטית מסרים, אך הם מנקודת המבט של היצרן של המסר. חשוב לזכור שבגישות מולטי מודאליות יש לתת מקום גם לניתוח סמיוטי מנקודת מבטו של הפרשן, הנמען. לדוגמה אפשר לנתח תמרור תנועה  לפי ארבעת השכבות שהזכרנו למעלה, אך ניתן גם לנתח זאת מנקודת מבט הנמען – כיצד הוא בוחן את התמרור? הוא מאט את המכונית כדי לקראו בבירור? או מספיק לקרוא הכל? הוא בכלל נמצא בתוך רכב? ואם התמרור יופיע בגלריית אמנות? איך הוא יפרש אותו אז?

במהלך המאמר, החוקרים מנתחים לפי הנקודות שציינתי, "חדרי ילדים", מהו השיח שלגבי חדרי ילדים? מה זה אומר? איך אנחנו מקבלים את הדימוי בראש של חדרי ילדים? איך הצטבר לנו הידע שיש לנו, אם בכלל, על חדרי ילדים?  הם אחר כך מראים תמונות של חדרי ילדים, מציינים אפילו את הסרט צעצוע של סיפור, מנתחים מכל הכיוונים… די משעמם, אבל זו הדוגמה שהם משתמשים בה.

מולטי מודאליות זאת דרך לנתח מבחינה סמיוטית טקסטים, ולא רק מסורתיים שאנחנו מכירים (ספר, כתבה, סרט, סטיקר וכו'…) אלא פה מתבט העניין של המולטי- בכל דבר אנחנו יכולים לראות כלי להעברת מסר, גם ארכיטקטורה או מוצרי מזון על המדף בסופר. ולכן- גם את הגרפיטי, הסטיקרים וכל שאר ה"מיני טקסטים" ניתן לנתח כאמצעי תקשורת באופן מולטי מודאלי.

שפה וחברה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות