"חביבים עליך ייסורים?" איך להרים אדם מהקרשים

רבי חייא בר אבא חלה. בה לבקרו מורו רבי יוחנן ושאל אותו: חביבים עליך ייסורים? ענה לו רבי חייא בר אבא: לא הם ולא שכרם. אם כן, אמר רבי יוחנן: תן לך את ידך. נתן לו רבי חייא את ידו והקים אותו רבי יוחנן על רגליו. כאשר חלה רבי יוחנן בעצמו, בא לבקרו רבי חנינא. שאל אותו רבי חנינא: חביבים עליך ייסורים? ענה לו רבי יוחנן: לא הם ולא שכרם. אמר לו רבי חנינא: תן לי את ידך. נתן לו רבי יוחנן את ידו והקים אותו רבי חנינא על רגליו. אך מדוע צריך רבי יוחנן את רבי חנינא בכדי לעמוד על רגליו? מדוע לא יקים את עצמו לבד כפי שעשה בעבור רבי חייא? התשובה היא במה שאומרים: אין חבוש (אסור) מתיר עצמו מבית האסורים, כלומר אדם שנפל אינו יכול להרים את עצמו לבד. כאשר חלה רבי אלעזר בא לבקרו רבי יוחנן וראה שהוא שוכב בבית אפל. ר' יוחנן חשף את זרועו הבהירה ומילא את הבית אור, ובאור ראה כי רבי אלעזר בוכה. שאל אותו רבי יוחנן: מדוע אתה בוכה? האם זה בגלל שלא למדת תורה כפי שרצית – שהרי למדנו כי אחד המרבה ואחד הממעיט (בלימוד) ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים. או שמא אתה בוכה בגלל פרנסה? שהרי לא כל אדם זוכה לשני שולחנות (גם של תורה וגם של פרנסה). ואם על בניך שמתו אתה בוכה? זו העצם של בני העשירי שמת. ענה לו רבי אלעזר: על היופי הזה (של רבי יוחנן) שיתבלה בעפר אני בוכה. אמר לו רבי יוחנן: על כך בוודאי יש לבכות, ובכו יחד. בזמן שבכו שאל רבי יוחנן את רבי אלעזר: חביבים עליך ייסורים? ענה לו: לא הם ולא שכרם. אמר לו: תן לך את ידך. נתן לו את ידו והעמידו על רגליו.

עוד אגדות חז"ל (לכל אגדות חז"ל)

עוד דברים מעניינים: