סיכום תמציתי של כל ספר בראשית

הקדמה לספר בראשית

בספר בראשית מצויות אגדות קדומות לצד יצירות ספרותיות מתקופה מאוחרת יותר. בספר ישנם כמה רעיונות יסוד עיקריים:

  1. יש אל אחד והוא שברא את העולם כמושלם והרמוני.
  2. מטרת הבריאה היא ליצור עולם מתוקן וצודק.
  3. האל מתאכזב מיצירתו ( האדם) ולכן משמיד את האנושות במבול וזאת כדי ליצור עולם מתוקן ובו אדם מתוקן.
  4. האל בחר במשפחה אחת, משפחת אברהם, ממנה מתפתחת האנושות.
  5. הברית שנכרתת בין אלוהים ואברהם יש בה כדי לסמל את הברית העתידית בין אלוהים לעם ישראל.

ספר בראשית מתחלק ל-3 נושאים עיקריים: החלק הראשון מתייחס לסיפורי הבריאה ואבות האנושות

( הם אדם, חוה, נח ובניו) . חלק זה מתחיל בפרק א' ומסתיים בפרק י"א.

החלק השני מתייחס לסיפורי האבות ( אברהם, יצחק ויעקב) . חלק זה מתחיל בפרק י"ב ומסתיים בפרק ל"ו.

החלק השלישי מתייחס לסיפורי יוסף. חלק זה מתחיל בפרק ל"ז ומסתיים בפרק נ'.

בראשית פרק א':

סיפור הבריאה הראשון, מתחיל בפרק א' ומסתיים ככל הנראה בפרק ב' בפסוק 4 : " אלה תולדות השמיים והארץ בהיבראם". משפט זה הנו סיכום לסיפור הבריאה הראשון. בהיבט חזותי, פרק א' מסתיים בפסוק 31 וזאת כיון שהחלוקה לפרקים נעשתה ע"י כומר בריטי בראשית המאה ה-13 , שחילק כך את הפרקים כדי שההתמצאות בתנ"ך תהיה קלה יותר. לעומת זאת, מבחינה רעיונית, הסיפור נגמר בשבת, שזהו שיאה של הבריאה.פסוק א' בפרק א' הוא למעשה הפתיחה החגיגי, תקציר כל המאורע: " בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ ". כלומר, פסוק זה בא ללמדנו כי אלוהים היה מאז ומעולם וכל הבריאה נוצרה כתוצאה מרצונו של האל. תאור  הבריאה עצמו מובא באמצעות אמירה בלבד ואין תאור ממשי של עצם הבריאה, וכן התיאור בנוי בצורה סכמתית ומחולק לשבעה חלקים כשבכל חלק יש נוסח קבוע של אמירה: " ויאמר אלוהים…..וירא…כי טוב…..ויהי ערב ויהי בוקר". תאור זה של הבריאה המובא בצורה סכמתית אינו מקרה ובא ללמדנו שהבריאה נעשתה בצורה מתוכננת וקפדנית. מבחינת סדר הבריאה תחילה נבראים הדוממים והמוצקים, אחר כך הצומח, החי ובנקודת השיא נברא האדם.

בתהליך הבריאה מתוארת בריאתם של בעלי החיים ובייחוד יש דגש על בריאתם של התנינים וזאת כדי לסתור את המיתוסים הקדומים . לפי מיתוסים אלו, היה מאבק בין האל והיצורים הימיים, ואילו בסיפור הבריאה שלפנינו יש דגש על כך שאלוהים יצר את התנינים ללא כל מאבק.

בריאת האדם שונה משאר בריאות האל. האדם נועד לשלוט בבע"ח ולהיות נעלה מהם, ואף מצוין כי האדם נברא "בצלם אלוהים". לפי הפרשנות, אין הכוונה שלאל יש דמות מפורשת, אלא מדובר בתכונותיו של האדם וביכולתו לחשוב ולבחור .

סיפור זה מסתיים עם בוא השבת, היא שיא הבריאה האלוהית.

סיכום מורחב בראשית פרק א'

בראשית פרק ב'

סיפור הבריאה בפרק ב' אינו מתואר באופן סכמתי כפי שמתואר הסיפור בפרק א', אלא הוא מצוי בפרק זה בצורה של סיפור עלילתי. במרכז העלילה מצוי האדם וכל הבריאה וההתפתחויות בעלילה נעשות ביחס לאדם. סיפור הבריאה בפרק ב' מחולק למעשה לשלושה תתי- נושאים: האחד הוא פתיחת הסיפור, מפסוק 4 עד פסוק 7, בו יש מצב של טרום בריאה. הסיפור עצמו מתחיל בפסוק 8 בתיאור גן העדן ומעשיו של האדם. הנושא האחרון הוא בסיום הפרק בפסוק  24 בו האדם מגורש מגן העדן.

בין שני תיאורי הבריאה יש הבדלים משמעותיים. למרות זאת, הפרשנות המסורתית טוענת שלא נמצאת כל סתירה בין שני הפרקים . לפי פרשנות זו, פרק א' מביא את תיאור הבריאה באופן כללי ואילו פרק ב' הוא פירוט תאור הבריאה שהובא בפרק א'. לעומת פרשנות זו, הפרשנות המודרנית משייכת את ההבדלים בין סיפורי המקרא לתורת המקורות. לפי פרשנות זו, פרק א' שייך למקור כהני שהוא טקסט מסודר ומאורגן, ואילו פרק ב' שייך למקור היהוויסטי שהוא אגדי ואנושי.

הסבר ההבדלים בין סיפור הבריאה בפרק א' לסיפור הבריאה בפרק ב':

ראשית, בפרק א' האדם נברא אחרון כדי להדגיש את עליונותו , כל העולם נברא למענו. בפרק ב' אין פירוט לגבי יתר מעשי הבריאה והתיאור מתחיל באדם. הדגש בפרק ב' הוא על תיאור יצירת האדם והשתלבותו בעולם. שנית, בפרק א' יש הכללה על בריאת האדם ואילו בפרק ב' יש פירוט כיצד נברא. הבדל נוסף, הוא בהצגת ההיבטים באדם. בפרק א' מוצג היסוד הרוחני הנעלה ואילו בפרק ב' מוצג היסוד הגשמי, הנחות. לסיכומו של דבר, ניתן לומר כי מהות ההבדלים בין תיאורי הבריאה בפרקים השונים נעוצים בתפיסות השונות של הפרשנויות.

סיפור הבריאה בפרק ב' המובא בפסוקים 4-5 מתאר את מצב העולם לפני הבריאה. יש תיאור מפורט של הדברים שלא היו בעולם כשהאל יצר את האדם. סיפור בריאת האדם מתחיל בפסוק

7:" וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה". יצירת האדם מתארת את האל כיוצר , כקדר. האל יוצר את האדם מהעפר ופיח בו חיים. היווצרותו של האדם מין העפר מראה מצד אחד על נחיתותו ומרמזת על ההמשך ( " ואל עפר תשוב") אך מנגד מראה גם על עליונותו כיון שמן העפר נוצר והאל הפיח בו חיים.

בהמשך הפרק מתואר גן העדן : "…..וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן—מִקֶּדֶם". משמעות המילה עדן היא מקום פורה ורטוב. המקום נמצא ממזרח לארץ ישראל, מקדם. ייחודו של מקום זה הוא בשפע המים המצויים בו. גן העדן בא לסמל מקום אידיאלי הנמצא מחוץ למציאות האדם. גם כיום, גן העדן נחשב בעיני האדם כמקום שכמהים להגיע אליו לאחר המוות. האל שם את האדם בגן העדן למטרה ברורה והיא לשמור על האדמה ולעבד אותה.

לאחר תיאור גן הען , מגיע תיאור יצירת האישה כפי שמופיע בפסוקים 18-25. האל חש כי האדם בודד ולכן הוא יוצר לו "עזר כנגדו". למילה "כנגדו" בימינו יש פרשות שלילית, אולם פרשני המקרא מסבירים זאת כמישהי המתאימה לו, דומה לו. בתהליך בריאת האישה יש סתירה לפיה לא ברור האם האישה נחותה מן האדם כי נוצרה מצלעו או האם היא שווה לו. לבעיה זו ניתן למצוא פרשנויות רבות. האדם מתרגש מבריאת האישה כפי שניתן להבין מדבריו המובאים בפסוק 23: "וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת." המילה זאת חוזרת 3 פעמים על מנת להדגיש את התרגשות האדם.

לאחר יצירת האישה, מתוארת הסיבה לכך שהזכר דבק באישתו. לפי רש"י דבר זה טבוע באדם והוא עוזב את אמו ואביו ומתנהג לאישתו כאילו היא מבשרו.

בסיום הפרק מתוארת התנהגות האדם והאישה כרמז מטרים למה שצפוי להתרחש. האדם והאישה מתהלכים עירומים, אינם מתביישים ואינם יודעים להבחין בין טוב ורע.

סיכום מורחב: בראשית פרק ב'

בראשית פרק ג'

סיום פרק ב' ופתיחת פרק ג' מלמדים על הקשר בין שני הפרקים. האדם והאישה מתוארים כ"ערומים" כלומר ללא בגדים, והנחש מתואר כ"ערום" כלומר ערמומי. לפי הפרשנות המסורתית, הנחש הוא סמל הרוע, יצר הרע שהיה קיים באישה ופיתה אותה לאכול מפרי העץ האסור.

פסוק 1 מובא כאקספוזיציה. הנחש מדובב את האישה באמצעות שאלות. הנחש שואל את האישה לפשר האיסור לאכול מהעצים שבגן, והאישה מחדדת את דבריו ואומרת שמותר להם לאכול מעצי הגן, מלבד מעץ הדעת. בתשובת האישה מודגש גם איסור הנגיעה ולא רק איסור האכילה. הנחש מציג את איסור זה כרצונו של האל שהאדם והאישה לא יהיו ברי דעת וזאת כדי שימשיכו להיות תלויים באל. הנחש מציג את האל כקנאי . בפסוקים 6-7 האישה מחליטה לכופף את הצו האלוהי ,לאכול מפר עץ הדעת ונותנת ממנו גם לאדם. לאחר האכילה , גילו שניהם כי הם עירומים והתביישו בכך. האכילה מעץ הדעת לא הביאה אותם למצב ידיעה כשל האל, אלא למצב של ידיעת הבושה והידיעה בין טוב ורע שכן מיד החל האדם להתחבא. האדם ואשתו שמעו את האל מתהלך בתוך הגן והם מבינים שהם יאלצו לתת דין וחשבון על מעשיהם. תיאור צעדיו של אלוהים מציג קושי לפיו האל מוצג כאנושי. לפי פרשנות חז"ל צורה זו של אמירה היא האנשה כדי שלאדם יהיה קל יותר לדבר על האל. לפי פרשנות הרמב"ן, קול האלוהים הוא שהתהלך בגן ולא אלוהים. אל פונה לאדם שואל : "איכה?" שאלה זו היא שאלה רטורית, שכן ברור שהאל יודע היכן האדם, אך הוא פונה אליו בצורה זו על מנת לתת לאדם הזדמנות להתוודות על חטאו. האדם אינו מודה בטעותו, ומשיב לאל כי הוא מתחבא כיון שהוא עירום. האל ממשיך לחקור את האדם ולנסות לגרום לו להודות בטעותו. האדם אינו מודה בטעותו ומאשים את האישה. האישה גם היא מעבירה את האשמה ומפנה אצבע מאשימה כלפי הנחש. בפנייתו אל הנחש, האל אינו חוקר אותו כפי שחקר את האדם ואישתו וזאת כדי לבטל את חשיבותו של הנחש. אלוהים פונה אל הנחש ומטיל עליו עונש "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה".

בפסוקים הבאים מובאים העונשים לאישה ולאדם. עונשם של הנחש, האישה והאדם הם לפי עיקרון מידה כנגד מידה. עונשו של הנחש הוא להיות מקולל מכל החיות ולזחול על גחונו. לפי פרשנים מסוימים, הנחש שהסית את האישה לאכול מהפרי האסור , יאכל עפר כל ימי חייו. כמו כן, מעתה תהיה איבה מוחלטת בין האדם והנחש.

עונשה של האישה הוא שהיא תלד בעצב וייסורים מפני שאכלה מפרי עץ הדעת,והיא שניסתה להסית את בעלה תהיה תלויה בבעלה והוא ימשול בה.

עונשו של האדם הוא שבגלל שאכל מפרי עץ הדעת, הוא יאכל את עשב השדה ויעמול קשה כדי להשיג את לחמו. כמו כן, האדם יהיה בן תמותה ולא יגיע לדרגת האל.

לאחר העונש שהטיל ה', הוא משלח אותם מגן העדן ואין לו אפשרות לחזור. אלוהים אינו מאפשר לאדם להישאר בגן העדן ולחיות חיי נצח בגלל חטאו.

לסיפור זה ישנן מספר משמעויות: ראשית, בסיפור ישנם מוטיבים אטיאולוגיים  שבאים להסביר תופעות שונות כמו :מדוע האישה סובלת בלידתה ?מדוע האדם עובד כה קשה למחייתו? מדוע האישה נשלטת על ידי בעלה? העובדה שמעשי האדם משפיעים על הדורות הבאים מטילה על האדם את האחריות לא רק לגורלו אלא גם לגורל הדורות אחריו.

שנית, לסיפור זה יש מוטיב חינוכי לפיו שמירת הצו האלוהי הוא ערך עליון . האדם צריך לשמור ולקיים את דברי האל והפרה של חוקים אלו תביא לתוצאות הרסניות.

סיכום מורחב: בראשית פרק ג'

בראשית פרק ד'

פרק זה מופיע בסימן של התפתחות גדולה, הלידה הראשונה. חגיגיות זו מופרת ע"י הרצח הראשון.

פסוק 1:" וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה".

כלומר, לפי רש"י, המעשה אירע עוד לפני סיפור גן העדן. בפרשנות זאת מנסה רש"י לבטל את הפירוש המיני של הסיפור המקשר בין האכילה והידיעה המינית.

בהמשך נולד גם הבל. קין והבל מביאים קורבנות לאל , אך ניכר מהכתוב שקין יוצא ידי חובתו ואילו הבל משקיע מאמץ.

פסוק 5-7: "וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ ? הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּו"ֹ.

אלוהים פונה לקין ושואל אותה מדוע הוא מתעצב? להמשך דבריו של אלוהים יש מספר פרשנויות: האחת, לפי קאסוטו , אלוהים אומר לקין שאין לו סיבה להתעצב . עדיף לו להיטיב את מעשיו וכך יוכל להיות זקוף. אך אם לא יטיב את מעשיו, ה"חטאת" יהפוך ל"רובץ" והוא ירצה תמיד להשפילך. פרשנות נוספת, לפי רש"י, בין אם תיטיב להתנהג ובין אם לא, היצר הרע תמיד ירבוץ בפתח ביתך כדי להסיתך מדרך הישר.

קין מקבל חופש בחירה ונכשל במעשיו.  מדוע קין רצח את הבל? לפי חז"ל ישנן 3 סיבות אפשריות: א. קין והבל חילקו ביניהם את העולם. האדמה לקין וכל מה שעל האדמה להבל. המריבה ביניהם החלה בגלל רכוש.   ב. ריבוי ענייני נשים. החלה ביניהם מריבה בגלל רכוש.  ג. ריב בענייני דת-הם רבו בשטח של מי יבנה המקדש. נוסף לפרשנות זאת, ניתן למצוא את פרשנותו של בובר לנושא הרצח . לטענתו, הקנאה ביניהם הייתה על אהבת האל. האל דחה את קין ולכן החליט לרצוח את הבל כיון שכך חשב שיהפוך להיות מועדף על האל.

בפסוק 9 אלוהים שואל את קין: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?" שאלה רטורית שנועדה לאפשר לקין להודות בטעותו ולעורר את מצפונו. קין עונה שאינו יודע היכן אחיו ומתנער מהאחריות על מעשיו.

עונשו של קין על רצח אחיו:

פסוק 10: "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה":  בפסוק זה מודגשת ההאנשה של הדם. לפי האמונה המקראית, הדם משול לנפש. הדם צועק מן האדמה ואינו יכול לנוח.

פסוק 11:" וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ" : לפסוק זה ניתן למצוא שתי פרשנויות- האחת, המקובלת יותר, היא שהאדמה מקוללת כי היא לקחה את אחיך ואתה מקולל ממנה. הפרשנות השנייה, היא שעונשו של קין יבוא מן האדמה. קין הוא עובד אדמה והעונש הראוי לו הוא שהוא יעבוד קשה את האדמה, אך היא לא תניב לו שום דבר.

פסוק 12:" כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ" : קין מקבל עונש של גלות ולא של מוות.

בעקבות עונש זה שהטיל עליו האל קין פונה לאל ואומר לו :" וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה:  גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי, מִנְּשֹׂא". כלומר, ניתן לפרש זאת כהודאה של קין בחטאו ובחומרתו. לפי הראב"ע:"…כי זה העונש גדול, לא אוכל לסבלו. וירה על אמיתת זה הפירוש הפסוק הבא אחריו".

לפי הרמב"ן :" והנכון בפשט, שהוא ( דברי קין) וידוי אמר: אמת כי עווני גדול מלסלוח".

לפי קאסוטו:" אי אפשר לפרש מילים אלו כבקשה להמתקת הדין , כלומר: עונש עווני גדול ממה שאוכל לסבול , שהרי הקשר בין עוון ובין נשוא רגיל בהוראה אחרת, בהוראת סליחת העוון…עכשיו מרגיש קין בלבו רגשי חרטה ומכיר את גורל עוונו ומקבל עליו את הדין".

בהמשך הסיפור, מתוארת תחילת הציוויליזציה האנושית כפי שהיא מובאת בפסוקים 17-26.

בפסוקים 23-24 מופיעה השירה הראשונה בתנ"ך היא שירת למך. בשירו מתפאר למך כי הרג אדם. הוא עושה דין לעצמו, אינו פונה לאל ומשכנע את עצמו שהכוח והאלימות הם הפתרון לבעיותיו. בשירת למך ניתן למצוא מאפיינים אומנותיים שמופיעים בכל השירה המקראית והמרכזי שבהם הוא התקבולת.

סיכום מורחב:  בראשית פרק ד'

בראשית פרק ה'

נושא הפרשה שלפנינו מתייחס לשושלת צאצאי האדם. הפרק מתאר את השתלשלות עשרת הדורות מאדם ועד לנוח ומסתיים בשלושת בניו של נח.

בפתיחת פרק ה' קיימת חזרה על נושא בריאת האדם והיא זהה כמעט בכל לפרק א' פסוקים כ"ז-כ"ח.

בהמשך הפרק ישנה רשימה המונה את צאצאי שת, הוא בנו של האדם הראשון. הרשימה המופיעה בפרק זה היא מקבילה לרשימה המופיעה בפרק ד'. השינוי בשמות המופיע ברשימות הוא צורני וכמו כן בנוי על המספרים שבע ועשרה.

פסוק כ"ד- "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים…"- המסורת המקראית על חנוך, הוא הדור השביעי במניין הדורות מאדם ועד נח, מעניקה לו ייחוס מיוחד בהשוואה לשאר אבות העולם בכך שרק עליו ועל נח נאמר: "התהלך את האלוהים"  כלומר, חנוך חי בקרבה יתרה לאל.

פסוק כ"ז- "וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי מְתוּשֶׁלַח, תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת"- מתושלח מתץ עם תחילת המבול . לפי המניין, מתושלח מת כשהיה בן 969 שנים.

פסוק כ"ט- "זֶה יְנַחֲמֵנוּ…"- מילים אלו באות להסביר את מקור שמו של נח , הוא שבא לנחם אותם מן העצב.

בסוף הפרק מסופר על הולדת בניו של נח- שם, חם ויפת.

סיכום מורחב : בראשית ה'

בראשית פרק ו'-

פסוקים 1-4 עוסקים בפרשת בני האלים ובנות האדם. לפי עדויות ממתולוגיות קדומות, ניתן למצוא סיפורים על אלים שירדו לארץ וקיימו יחסים עם בנות האדם וכך נולדו אנשים עם תכונות מיוחדות. על מנת להסביר תופעה זו, התנ"ך מספר סיפור אטיולוגי הבא להסביר שתי תופעות: האחת, חייו המוגבלים באורכם של האדם והשנייה, המצאות שבטים בהם יש אנשים גבוהים במיוחד.

פסוק 2- "מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ"- לפי חז"ל הכוונה כאן היא שהם לקחו נשים ללא הגבלה, כלומר הייתה הפקרות מינית.

קטע זה משמש כחוליה האחרונה בהתדרדרות האנושית. האל ברא את העולם כמושלם והרמוני,ף אך האדם קילקל אותו בחטאיו. האל מצטער על בריאה זו של האדם ובכוונתו להרוס הכל ולהתחיל מהתחלה באמצעות נח, ממנו תצא כל השושלת האנושית.

פסוק 3- "לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"- האל מחליט שרוחו לא תשאר באדם לעד שכן הוא בשר ודם, ועל כן מגביל את חייו למאה ועשרים שנה. מובן שהגבלה זו באה בעקבות חטאי בני האלים עם בנות האדם.

בפסוק 5-12: החלטת האל.

האל מתאכזב ממעשי בני האדם ומחליט להענישם. הסופר המקראי מביא תיאור של ממש לרגשותיו של האל ובכ עושה האנשה לאל כאילו הוא חש רגשות כבני אדם. האל מחליט למחות את כל מה שברא.

פסוקים 8-10 מציגים את נח כיחיד שאינו חוטא . לכן, זהו האיש בו יבחר האל לשרוד את המבול. החלטה זו מראה על הצדק האלוהי, כשם שהאל העניש את החוטאים כך הוא מציל את הצדיק.

נח מתואר כ"איש צדיק תמים בדורותיו"- הכוונה כאן היא שצדיקותו נמשכת דורות רבים.

סיפור המבול:

אלוהים מודיע לנח על החלטתו ומאפשר לו לבנות תיבה על מנת להנצל. נח בונה תיבה לפי הוראות האל, אוסף אליו בעלי חיים . המבול שוטף את הארץ. נח שולח עורב ולאחר מכן יונה שיבדקו האם ניתן לצאת מן התיבה ורק לאחר שהיונ חוזרת עם עלה זית נח משחרר את החיות מהתיבה.

מסיפור זה עולים מספר לקחים וביניהם שבע מצוות בני נח שהם שבעת כללי המוסר הבסיסיים שלדעת חז"ל חייבים להשמע להם כל בני האדם. המצוות הן: איסור עבודת אלילים, איסור גילוי עריות, איסור קללת השם, איסור רצח, איסור גזל וגניבה, איסור אכילת איבר מן החי, הקמת בתי משפט (דינים ודיינים).

לסיפור המבול ניתן למצוא סיפורים מיתולוגיים מקבילים שהדומה ביניהם ביותר לסיפור המבול המקראי הוא עלילות גלגמש.

סיכום מורחב: בראשית פרק ו'

בראשית פרק ז'

בפרק זה יש המשך תיאור המבול , אך בפירוט רב יותר מאשר בפרק ו'.

פסוק ב' : "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה"- לפי חוקי התורה, בעלי החיים המותרים לאכילה הם בעלי החיים הטהורים. בעבור נח ההבחנה בין בעל חיים שהוא טהור לכזה שאינו טהור קשורה רק ביחס להקרבת הקורבנות. נח לוקח שניים מן הבהמה שאינה טהורה ומן הבהמה הטהורה לוקח "שבעה שבעה" שהוא מספר שלם ומקודש.

פסוק ד': "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה…." פראקי הזמן בסיפור המבול צויינו בשתי דרכים: האחת, כאשר הכתוב מציין את מספר הימים שעברו בין מאורע אחד למשנהו. הדרך השנייה, כאשר הכתוב מציין את התאריך המדוייק שבו חל אותו אירוע . כאשר מצויינת תקופת ההמתנה בין מאורע ומאורע ניתן למצוא חזרתיות של המספרים שבע וארבעים שהם מספרים טיפולוגיים מובהקים.

פסוק י"א-"….וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ"- ביטוי זה מרמז על חולנות או פתחי שמיים שבאמצעותם האל מווסת את זרימת הגשמים על הארץ.

בראשית פרק ח'-

בפרק זה מתחיל התיאור של הארץ לאחר המבול.

פסוקים כ"א-כ"ב:"וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:  עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ"-

בפסוקים אלו מובא תיאור של האל בו ניתן להבחין האנשה לתכונותיו של האל . האל מריח ככל האדם ומשוחח אל ליבו. למעשה, הכותב רצה להציג כאן את הרגש המוסרי של האל לפיו הוא מתחרט על כך שהשמיד את כל בריאתו.

האל מבטל את קללתו מאותה הסיבה שנתן אותה, בגלל מעשי האדם. האל מליט לא להעניש יותר את האדמה.

בראשית פרק ט'-

פרק זה עוסק בקורותיהם של נח ובניו לאחר שיצאו מן התיבה. בפרק מסופר על ברכת האל לנח , חידוש הברית בין האל ונח המשמש כנציג האדם וכן מסופר על מעשה בנטיעת כרם ושכרותו של נח.

לאחר שנח ובניו יוצאים מן התיבה, ה' מברך אותם ומנחה אותם בשבעה איסורים:

  1. פרו ורבו.
  2. מלאו את הארץ.
  3. האדם ישלוט ביתר יצרי הבריאה.
  4. "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה…" – זהו מקור אטיולוגי המסביר מדוע האדם אוכל בשר.
  5. חל איסור לאכול בשר עם דם.
  6. איסור מוחלט על רצח.
  7. תוספת של חז"ל- אסור לאכול איבר של חיה בטרם נשחטה.

פסוק 7 סוגר את יחידת נושא זה במילים: " פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה"- האדם מקבל ברכה, אך גם מחוייב להתרבות ולהחזיר את העולם למצבו הקודם.

המשך הסיפור מתאר את כריתת הברית בין נח לאל בפסוקים 8-17. האל מחדש את בריתו עם האדם וכאות מציב את הקשת.

פסוק כ'-כ"ד: שכרותו של נח.

נח נוטע כרם , שותה מן היין ומשתכר.

הוא מתגלה במערומיו ע"י בנו, חם. הוא רץ ומספר לאחיו הממהרים לכסות את אביהם תוך נסיון לשמור על כבודו ולא לראותו ערום.

כאשר נח מתעורר משנתו ומתפכח משכרותו, הוא מברך את שם ויפת ומקלל את בנו של חם, כנען.

לפי חז"ל, מעשהו של חם נחשב כמעשה תועבה בעיני אביו. לעומת זאת, מבחינת הסופר המקראי מקרה זה מטושטש לגמרי, וחטאו של חם נעוץ בכך שלא כיסה את אביו ולא שמר על כבודו.

נח אינו יכול לקלל את חם ולכן הוא5 מקלל את כנען, אך יש הטוענים כי זהו למעשה סיפור אטיולוגי המצדיק את כיבוש כנען מידי יושביה והפיכת תושביה לעבדים כמה שנים מאוחר יותר.

סיכום מורחב: בראשית פרק ט' 

בראשית פרק י'

בפרק זה יש רשימה ייחודית של עמי תבל והשתלשלותם הגניאולוגית. מספר העמים כאן מגיע לכ-70. מספר זה הוא בעל חשיבות גדולה שכן האמונה המקראית גורסת שמשפחת העמים נוצרה מאדם אחד ויחיד, הוא נח.

בפרק שלפנינו ניתן להבחין בשני רבדים ספרותיים: האחד, הוא הרובד הסכמתי בו נמסרים הדברים בצורה של רשימת יוחסין יבשה. לרובד זה מיוחדת ההתעניינות בבני יפת שלא נמצאים כלל ברשימות היוחסין הנמצאות ברובד המקביל. הרובד השני הוא עתיק יותר ובו ניתן למצוא גם את פירוט היוחסין וגם רמזים לסיפורי המעשה. ברובד זה מצוי תיאור גבולות התפשטות העמים , התיישבותם ויש תיאור של מייסדיהם.

נמרוד מתואר כמייסד האימפריה הבבלית-אשורית. הוא התחיל לבנות את מלכותו מבבל , עבר לאכד שבארץ שנער ומשם התקדם הלאה. נוסף לכך, ניתן למצוא בפרק הערה על התפשטות "משפחות הכנעני" כדי ליצור הבחנה ברורה בין ייסוד האימפריה בדרך הכיבוש, כפי שעושה נמרוד לבין ייסוד ערי מדינה קטנות שנרמז כאן על ייסודן.

בראשית פרק י"א

סיפור זה מתמקד בסיפור דור הפלגה הוא סיפור מגדל בבל.

סיפור זה מתמקד בקורות האנושות לאחר המבול ולאחר פיצול האנושות לעמים רבים. בסיפור שלפנינו למעשה יש שתי דמויות בלבד: האל ומנגד האנושות. האנושות מתוארת כיחידה אחת כיון שהם מלוכדים בשפה אחת ומחליטים יחד כי בכוונתם להתיישב בארץ שנער.

פסוק 1: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים" – פסוק זה מתאר את המצב הראשוני בו כל בני האדם מדברים שפה אחידה, מחליטים החלטה ויוצאים לבצעה.

ההתרחשות עצמה מתחילה בפסוק 2. כבר בפסוק זה ניתן למצוא קושי טכני כיון שבני האדם בחרו להתיישב בבקעה בה אין אבנים לבנייה. הפסוק הבא מתאר כבר את ההתפתחות הטכנולוגית הנובעת מהמחסור באבן לבנייה.

פסוק 4 מתאר את האופן בו בני האדם לומדים ליצור לבנים , משתמשים בהם כחומר לבנייה ומשוכנעים כי הם מסוגלים לבנות עיר שלמה ולהקים בה מגדל.

בני האדם הציבו לעצמם שתי מטרות בבניית העיר והמגדל: המטרה הראשונה היא – "ונעשה לנו שם:- כלומר, מטרת בניית העיר והמגדל היא להנציח את שמם של בוני העיר לדורות.

מטרה שנייה- " פן נפוץ על פני כל הארץ"- בני האדם חוששים מהתפזרותם.

מכך אנו למדים כי מטרת האדם היא הפוכה ממצוות האל שניתנה בפרק י' והיא להתפזר על פני הארץ.

באמצעות ההתפתחות הטכנולוגית המתוארת בפרקנו ניתן להבין את אופן התייחסות האדם לטבע , אך גם את ההשלכות לכך המביאות לאובדן הפרופורציה ומסמלות את גאוות האדם. למעשה, כאן מתחילה שוב התדרדרות מוסרית. חטאו של האדם לא התבטא בבניית העיר, אלא במטרה שלשמה נבנתה.

פסוקים ה'-ט': מעשה האל.

האל יודע שבני האדם בנו מגדל והוא מחליט לרדת לבדוק מה הם בנו. התיאור כי האל יורד לבדוק מסמל את האל כשופט צדק שחוקר לפני חריצת הדין.האל מחליט לבלבל את שפתם כך שלא יבינו איש את רעהו , מפזר אותם על פני האדמה ומותיר את העיר חרבה.

פסוק 9 מתאר את המצב הסופי של האנושות: ע"ַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ ".

בסיפור מגדל בבל יש עיקרון של מידה כנגד מידה: כיון שבני האדם רצו להיות יחד הם מפוזרים על פני כל הארץ. כיון שדיברו שפה אחת ובה יזמו את מעשיהם אלוהים מבלבל את שפתם ומונע מהם הבנה הדדית.

נוסף לכך , לסיפור זה גם משמעות אטיולוגית והוא מהווה סתירה למעשי הבבלים , התפארותם במגדליהם , אמונותיהם והדברים היקרים להם.

בסיפור שלפנינו מובאים מספר מסרים, חלקם גלויים וחלקם סמויים:

  1. התנגדות להתפארות ולגאווה בכוח חומרי.
  2. לא ניתן לשנות את תכנית האל.
  3. אסור לאדם לחרוג מן הגבולות האנושיים, שנקבעו בידי האל.
  4. האדם אינו יכול לחרוג מן הגבולות האנושיים.
  5. התנשאות האדם מעבר לגבולות שנקבעו לו גוררת פעולות של האל, המחזירות אותו לתחומיו הטבעיים.
  6. המרחק בין האדם לבין האל ישמר תמיד.
  7. כדי להצליח בפעולותיו זקוק האדם לאישורו של האל.
  8. האדם אינו יכול לבטל את תכונות האל.
  9. לא ניתן להשוות את מפעלי האדם ליכולתו ולגדולתו של האל.
  10. הגאווה וההתנשאות הן חטאים חמורים בעיני האל.
  11. שאיפת האדם להיות כאלוהים סופה השפלה וייסורים.

לאחר פיזור האנושות לעמים, מסתיימת ההסטוריה של שאר העמים ומתחילה ההסטוריה של עם ישראל.

סיכום מורחב : בראשית י"א – חלק 1

בראשית י"א חלק 2

בראשית פרק י"ב:

פרק י"ב מתחיל את חלקו השני של ספר בראשית ועוק בסיפורי האבות.

תולדות משפחתו של אברהם מופיעים למעשה כבר בפרק י"א בפסוקים כ"ו – ל"ב. בפסוקים אלו נרמז לנו גם על אחת מהבעיות העיקריות בסיפור והיא ששרה עקרה. הנסיון הראשון בו עומד אברהם מתחיל במילים : "לך לך" והציווי מדורג מהקל אל הכבד: ארץ, מולדת , בית אב.

נסיון זה קשה עבור אברהם בשל גילו המתקדם וגם כיון שאינו יודע לאן עליו ללכת. העובדה שאברהם מבצע את הצו האלוהי באופן מיידי מוכיחה כי לאברהם אמונה חזקה באל.

בפסוק 6 כתוב:…" וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ" – זוהי למעשה הערת שוליים שמעידה שהסיפור נכתב בזמן מאוחר הרבה יותר .

אברהם מתיישב בסביבות העיר שכם . בפסוקים הבאים אברהם הולך הליכה סמלית מצפון לדרום דבר המלמד על כיבוש אידיאלי של הארץ שלא בכח החרב. המזבחות אותם מקים אברהם מסמלים על הקשר בין אלוהים , אברהם והארץ המובטחת.

פסוקים י'- כ' : לעומת החלק הראשון של הפרק , בו אברהם מופיע כצייתן וצדיק, בחלק זה מתגלות חולשותיו: הוא גורם לאשתו לשקר, לא בוטח באל שיציל אותו ועוזב את הארץ שאלוהים ציווה עליו לחיות בה.

סיכום מורחב: בראשית פרק י"ב

בראשית פרק י"ג:

פסוקים 1-9 : יחסי אברהם ולוט.

אברהם שב מארץ מצרים לכנען עם אשתו, לוט, רכושו ועבדיו. בארץ כנען הוא מגיע ל"בית אל" , מקום בו ישב בפעם הראשונה שהגיע לכנען. גם ללוט, שבא עם אברם , יש צאן,בקר,עבדים ושפחות. ארץ כנען לא יכולה לספק מקום מרעה גם למקנה של אברם וגם למקנהו של לוט. בעקבות כך, התפתחה מריבה בין רועי הצאו והבקר של אברם ובין רועי הצאן והבקר של לוט. אברם פונה ללוט ואומר לו כי אינו רוצה לריב ולכן מציע כי כל אחד ילך לכיוונים שונים.

פסוקים 10-13 : בחירתו של לוט.

לוט בחר את כל עמק הירדן והוא נפרד מאברהם. אברהם נשאר לשבת בארץ כנען ולוט התיישב בערים ליד עמק הירדן והשטח שלו הגיע עד סדום.

לאחר שאברהם נפרד מלוט אלוהים פונה אליו ומבטיח לו ולצאצאיו את הארץ . כמו כן, הוא מבטיח לו ריבוי צאצאים כגרגירי האדמה.

אברהם מתיישב באלוני ממרא ובונה מזבח לאלוהים.

בראשית פרק י"ד:

הפרק נפתח בהצגת מלחמות מלכי הגויים. המלחמה גולשת גם אל עמ האזור וביניהם יושב לוט.

סדום נופלת בידי הכובשים ופליט מגיע אל אברהם ומספר לו על המאורע. אברהם מוציא את ילדיו מהבית ויוצא להלחם כדי להציל את לוט. אברהם מצליח להשיב את כל הרכוש , את לוט ורוכו, את הנשים ואת העם. מלך סדום יוצא לאברם מברך אותו ומבקש ממנו בקשה: וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: " בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל.  וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם:  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ". פה מתגלה גדולתו של אברהם אשר נשבע ע"י מעשה סמלי של הרמת ידיים כתחינה לאל או כהוכחה שהאל הוא עדו ואומר שלא יקח ממנו דבר מלבד מה שאכלו עבדיו.

בראשית פרק ט"ו:

בפרק ט"ו יש שני עיניינים ראשיים המבוססים על שתי הבטחות של אלוהים לאברהם:

פסוקים 1-6: הבטחת הזרע.

פסוקים 7-21: הבטחת הארץ.

פסוק 1 מהווה את החיבור עם הפרק הקודם .

בפסוק 2 נאמר הביטוי : " בֶּן-מֶשֶׁק" – הוא צאצא של עבד שהאדון חיתן אותו עם אחת מאמותיו. הוא מהווה חלק מרכושו . הסדר זה מתאים לחוק הקדום לפיו אם לאדון אין בן הוא יכול לקחת אחד מ"בני המשק" שיהיה יורשו החוקי. אברהם מתלונן בפני האל שעדיין אין לו בן זכר.

פסוק 7- אלוהים מבטיח לאברהם את הארץ , אך אברהם בתעוזתו מבקש הוכחה מאלוהים.

ההוכחה ניתנת באמצעות הברית בין הבתרים . לפי ברית זו היה נהוג לקחת חיה , לבתר אותה לחלקים ולהניח את החלקים בשתי שורות. הצד החלש בין באי הברית היה עובר בין עברי החיה והיה נשבע שכך יעשה לו אם ייפר את הברית.

אלוהים מצווה על אברהם לקחת שלושה בעלי חיים , לבתר אותם לשניים וכן שני ציפורים אותם אין לבתר. ת החלקים השונים יש לשים זה מול זה . סמלי הברית המבותרים מסמלים שלושה דורות של בני ישראל שיתענו במצרים. העיט מסמל את מצרים והציפור את הדור שיצא לחופשי. אברם מייצג את הבטחת האל ומגרש את העיט כדי לאפשר את הגאולה.

אלוהים מספר לאברהם כי בניו יהיו משועבדים למצרים 400 שנה, המצרים יענשו על כך ואילו אברהם יזכה לאריכות ימים. רק הדור ה-4 של עם ישראל ישובו לארץ ישראל.

פסוק י"ח : "לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת" – ההבטחה מנוסחת בלשון עבר כדי להדגיש כי היא תתגשם בוודאות. גבולות הארץ המצויינים משקפים את גבולות ממלכת דוד ושלמה , היא הממלכה הגדולה בתולדות ישראל.

סיכום מורחב: בראשית פרק ט"ו

בראשית פרק ט"ז

הפסוק הראשון הוא אקספוזיציה המציגה בתוכה את שלושת הגיבורים ואת הבעיה בסיפור והיא ששרה עקרה.

פסוק 2:"….. הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת.." – מתוך פסוק זה עולה האמונה לפיה הלידה כרוכה ברצון האל . המטרה היא להדגיש שעל מנת ללדת נדרשת התערבות של האל.

פסוק 4: הגר מתעברת באופן מיידי ומתחילה לזלזל בשרה . שרה מחליטה לגרשה.

בעוד הגר בורחת היא פוגשת במלאך המבטיח לה שתלד בן זכר שישלוט על אחיו ויהיה אדם שאיש לא ישלוט בו. הגר חוזרת לבית שרה ויולדת את ישמעאל.

סיכום מורחב: בראשית פרק ט"ז

בראשית פרק י"ז

פרק זה עוסק בברית המילה.

הברית כוללת 3 יסודות: אלוהים, עם וארץ. בשל אופיה הדתי של הברית, מוסיפים לה סימן היכר- ברית המילה. מנהג זה היה נפוץ בקרב עמים קדומים.

בהמשך מופיע שינוי שמם של שרה ואברהם. שינוי זה בא להדגיש את השינוי שחל בחייהם : הם הפכו לאב ואם.

פסוק י"ז-י"ח – אברהם מפקפק בהבטחות האל כפי שניתן להבין בשני מישורים שונים: במישור הפנימי- אברהם צוחק ומפקפק כיצד בן 100 ובת 90 יכולים להביא ילדים לעולם. במישור החיצוני- אברהם אומר לאל: "..לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" –כלומר, מבקש להשאיר את ישמעאל בחיים.

אלוהים מברך את ישמעאל , אך בניגוד ליצחק , הוא לא יקבל את הארץ המובטחת.

אברהם מקיים את טקס המילה כפי שנדרש וישמעאל נימול בגיל 13, זוהי גם הסיבה לכך שהמוסלמים עורכים את ברית המילה לילדיהם בגיל זה.

סיכום מורחב:  בראשית י"ז

בראשית פרק י"ח

בפרק זה יש שני נושאים שאינם קשורים זה לזה , אך העורך המקראי חיבר ביניהם בדרך מלאכותית.

פסוק א'- י"ז : הבשורה על הולדת יצחק.

שלושה אנשים מגיעים לבשר לאברהם על הולדת יצחק. ניתן למצוא לסיפור זה מספר מיתוסים דומים בתרבויות שונות, אך לפי היהדות שלושת האנשים שמגיעים הם מלאכים.

אברהם מוצג כמארח המושלם. אברהם משתחווה לפני אורחיו, מציע להם מים ולחם ומכין להם ארוחה כיד המלך.

המלאכים מבטיחים לו כי בדיוק בעוד שנה מיום זה שרה תלד בן.

פסוק י"ח- כ"ג – אברהם מנסה לשנות את רוע הגזרה מעל סדום.

פסוק כ'א- "אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה"- את פסוק זה ניתן להבין בשני אופנים: 1. אם אנשי סדום חטאו  אלוהים ישמידם, ואם לא הוא ידע מה לעשות.

  1. אם אנשי סדום חטאו או לא- אלוהים ידע.

פסוק כ"ג- טענתו המרכזית שלאברהם היא שבהשמדה טוטאלית הצדיק והרשע מקבלים את אותו העונש . אברהם מבקש חסד מאלוהים : שבזכות מספר מועט של צדיקים , אלוהים יסללח לכל אנשי סדום.

סיכום מורחב: בראשית פרק י"ח

בראשית פרק י"ט

שני המלאכים מגיעים ללוט והוט משתחווה בפניהם ומפציר בהם לבוא לביתו.

אנשי העיר מגיעים לביתו של לוט ודורשים ממנו להוציא את האנשים שנמצאים אצלו בבית. לוט יוצא לאנשי העיר ומבקש מהם שיקחו את בנותיו במקום את האנשים שבאו אליו . אנשי העיר לא נענים לבקשתו, ורוצים להכנס לביתו בכוח. המלאכים שומעים את אשר מתרחש, מכניסים את לוט הביתה ואת אנשי העיר מכים עד לעיוורונם. לאחר מכן, פונים המלאכים ללוט ואומרים לו לברוח עם כל בני ביתון כי הם מתכוונים לשרוף ולכלות את העיר. לוט לוקח את בני משפחתו ובורח לצוער כפי שציוו אותו המלאכים. לאחר הימלטותו , אלוהים מחריב את סדום ועמורה. אישתו של לוט מביטה לאחר בעת המנוס והופכת לנציב מלח. אברהם קם בבוקרא ורואה כי סדום עולה באש.

פסוק כ"ט: לוט ניצל בזכות אברהם.

פרשנות מורחבת על בראשית י"ט

בראשית פרק כ'-

אברהם מגיע לגר ואומר על שרה שהיא אחותו. אבימלך חושק בשרה, אך אלוהים בא אליו בשנתו ומזהיר אותו כי היא נשואה. אבימלך פונה לאל ואומר לו כי יש להשמיד את אברהם גם אם הוא צדיק בשל מעשה שקר זה שעלול היה לגרום לאבימלך לחטוא.

אלוהים משיב לו שמעשהו אינו כפי שהוא מציג זאת, והוא לא חטא בגלל רצון האל . אלוהים מצווה על אבימלך להחזיר את שרה לאברהם ולבקש מאברהם שיתפלל בשבילו.

אבימלך עושה כדברי האל , משיב את שרה לחיקו של אברהם ובתמורה אברהם מתפלל בעבורו ובזכות תפילה זו, כל נשות שבט אבימלך יכולות ללדת מעתה.

בראשית פרק כ"א-

בפרק שלפנינו שני סיפורים:

שרה ילדה את יצחק , הם עורכים לו ברית כראוי וכאשר נגמל מינקותו עורכים בעבורו משתה גדול. שרה רואה את הגר ובנה ומצווה לגרשם . אלוהים אומר לאברהם לשמוע בקול שרה ומבטיח לו שהוא ידאג לבנה של הגר שכן הוא גם בנו של אברהם.

אברהם משלח את הגר למדבר , והיא נתקעת בלי מים ומבקשת תחינה מהאל. אלוהים מציל את הנער כפי שהבטיח .

אבימלך פונה לאברהם ומבקש ממנו לעשות עימו חסד כפי שאבימלך עשה עם אברהם.

אברהם נשבע לסייע לו וכאות לכך כורת עימו ברית, חופר לו באר , נותן לו שבע כבשים ועל כן נקרא המקום "באר-שבע".

בראשית פרק כ"ב –עקידת יצחק

פרק זה הוא הפרק הקשה ביותר בספר בראשית הן מהבחינה הדתית והן מהבחינה המוסרית.

בפרק זה מסופר על הצו האלוהי שניתן לאברהם והוא להקריב את בנו יחידו.

מצו זה עולה השאלה המוסרית : כיצד האל יכול לבקש דבר כזה ממאמיניו? האם האמונה חשובה יותר מחיי האדם?

אברהם עומד בעשרה נסיונות , אך פה הוא עומד בניסיון הגדול ביותר – הוא נדרש לוותר על עתידו.

המילה "הנני" מופיעה 3 פעמים ומסמלת את הקונפליקט ואת פתרונו. אברהם צריך לבחור בין האהבה לאל ובין אהבתו ליצחק.

בפסוק 2 "הנני" משמעותו נאמנות מוחלטת לאל, בפסוק 7 הנאמנות היא לבנו ובפסוק 11 יש הכרעה ואברהם בוחר בנאמנות לאל.

בפרק זה ישנן גם דמויות משנה: שני הנערים והחמור. דמויות אלו מסמלות את הארציות וכן הן מצויות כדמויות נגד לאב ובנו כיון שהם נשארים יחד, בעוד האב ובנו יאלצו להפרד בקרוב.

העצמת הרגשות בפרק זה נעשית ע"י שימוש בפעלים: "ויבואו…ויבן…ויערוך…ויעקוד…וישם…וישלח…ויקח…לשחוט".

פסוק 14 הוא הערת שוליים של המחבר העוסקת בהקדמת קדושתה של ירושלים. הביטוי "הר אלוהים" מרמז להר הבית. גם הפועל "יראה" מרמז למצוות עלייה לרגל.

מה מטרת הניסיון בו עומד אברהם? אלוהים הרי יודע מה יעשה אברהם , אך שלב הוצאת ההחלטה אל הפועל הוא השלב בו האדם מוכיח את צדיקותו.

אלוהים מעמיד בניסיון רק את הצדיקים שהוא משוכנע שיעמדו בניסיוןו.

לסיפור זה מסרים רבים, אך העיקרי הוא שאלוהים אינו מעוניין בקורבן אדם ומסר לא פחות חשוב הוא שהאמונה עדיפה על כל דבר אחר.

סיפור עקידת יצחק הוא מרכזי בהוויה היהודית ומהווה מוטיב קבוע בתפילה, בספרות ובעתונאות.

סיכום מורחב: בראשית פרק כ"ב

בראשית פרק כ"ג

פרשה זו פותחת במותה של שרה.

שרה מתה בחברון ואברהם רוצה לקבור אותה שם. בני חת מרשים לו לקבור את שרה בחברון. אברהם פונה לאנשי חת ומבקש מהם שיעזרו לו לפגוע בעפרון בן צוחר על מנת שיוכל לקבור את שרה בתוך השטח השייך לעפרון , במערת המכפלה.

עפרון בן צוחר שומע את תכניתו של אברהם והוא נותן לו את מערת המכפלה . זוהי למעשה חלקת הקרקע הראשונה בארץ כנען שהיא קניינו המלא והחוקי.

סיכום מורחב: בראשית כ"ג

בראשית פרק כ"ד

אברהם שולח את עבדו לארם נהריים , ארצו ומולדתו של אברהם, כדי למוא כלה ליצחק. הוא עושה זאת לאחר שהוא משביע את עבדו לא לקחת אישה מבנות הארץ (כנען).

העבד נשבע לאברהם לקיים את הבטחתו , לוקח עשרה גמלים , כסף , זהב ויוצא לכיון ארם נהריים.

בשעת ערב, בשעה בה יוצאות השואבות , העבד נותן לגמלים לנוח ליד באר המים . מקום מנוחת הגמלים אינו מקרי כיון שהעבד חיכה לבנות השואבות שיבואו. העבד מבקש מאלוהים הוכחה לכך שהוא לא שכח את אברהם ע"י כך שהנערה שהוא יבקש ממנה לשתות , תציע לו ולגמליו לשתות.  באמצעות סימן זה הוא ידע שזוהי הנערה בעבור יצחק. לפני שהעבד הספיק לסיים לבקש מהאל, רבקה באה לפניו. העבד פונה אליה ועורך לה את מבחן האופי כדי לדעת האם היא זו הראויה לצטרף למשפחת האבות. העבד מבין שזוהי הנערה הנבחרת ומבקש ממנה לבוא איתה לבית אביה.

העבד ורבקה יוצאים לכיון בית אביה . העבד מספר על ההתרחות למשפחת רבקה, אך הפעם בצורה שונה מעט מכפי שהובאה בתחילה . ההבדלים בין הסיפורים מעידים על חכמתו של עבד אברהם. משפחתה של רבקה נפרדת ממנה ונותנת לה את ברכתה. רבקה והעבד חוזרים לבית אברהם , רבקה ויצחק נישאים ועוברים לגור באוהל אימו.

סיכום מורחב: בראשית כ"ד

בראשית פרק כ"ה

סיפור זה מתחיל לספר את תולדות צאצאי יצחק בן אברהם. יצחק ורבקה נשואים שנים רבות אך אין להם ילדים. לבסוף האל נענה לתפילותיהם ורבקה בהריון עם תאומים. מכאן ואילך מתחילים שני סיפורים: האחד, בפסוקים כ'-כ"ו. סיפור זה מתאר את ההריון הקשה של רבקה, את הנבואה שקיבלה על בניה שעתידים להיות שני עמים שונים ולהאבק זה בזה. עשו אדמוני ושעיר ויעקב אוחז בעקב עשו ועל כן נקרא כך.

הסיפור השני, בפסוקים כ"ז-ל"ד: סיפור זה מתאר את אופיים של הנערים על פי מעשיהם , עיסוקם ויחס הוריהם כלפיהם.

עשו היה צייד ויעקב עוסק בגידול צאן. עשו הוא הבן המועדף על אברהם. יעקב מכין נזיד עדשים . עשו חוזר מן השדה ומבקש לטעום מנזיד העדשים. יעקב מסכים, אך בתנאי שעשו ימכור לו את הבכורה , כלומר את הזכויות של אח בכור. עשו מסכים למכור לו את הבכורה כיון שהוא אינו מודע לחשיבות זכויותיו ומושפע מרעבונו.

המעשה מכירת הבכורה, עשו למעשה מבזה את כל עניין הבכורה.

סיכום מורחב: בראשית פרק כ"ה

בראשית פרק כ"ו

בארץ שרר רעב ויצחק הולך לאבימלך צלך פלישתים. אלוהים פונה אליו ואומר לו לא ללכת למצרים. מופיעה פה שוב שבועת האל כפי שניתנה לאברהם.

יצחק שומע בקולו של האל ומתיישב בגרר. אנשי המקום שואלים על רבקה והוא אומר כי אחותו היא כיון שהוא פוחד שיהרגוהו. כעבור זמן מה, אבימלך מביט ביצחק ורבקה ורואה שהם מתנהגים לא כדרך אח ואחות. אבימלך מתעמת עם יצחק על עניין זה.

אבימלך מצווה על עמו כי מי שיגע ביצחק או באשתו מות יומת.

יצחק גדל במעמדו, בצאנו ובמקנהו. אבימלך משלח אותו משם כיון  שבני המקום מקנאים בו והם עלולים לפגוע בו.

בהמשך מסופר על הבארות שחופר יצחק ועל ההתגלות הנוספת של האל המבטיח שמירה על יצחק. בעקבות כך, אבימלך ויצחק כרתים ברית בבאר שבע.

בסיום הפרק מסופר על נישואי עשו ליהודית ובשמת מבני חת. הפסוק האחרון מצביע על כך שיצחק ורבקה אינם מרוצים מנישואי בנם לבנות חת.

בראשית פרק כ"ז

יצחק זקן ועיוור והוא רוצה לברך את בנו האהוב עשו, רבקה שומעת כי יצחק מבקש מעשו לצוד לו אוכל לפני מותו כדי שיברכהו והיא משכנעת את יעקב לרמות את אביו כי שהוא יקבל את הברכה.

יעקב חושש כי אביו ימשש אותו ויבין כי הוא אינו עשו והוא יקלל אותו במקום לברך אותו.

רבקה משכנעת אותו שהיא תיקח עליה את הקללה והוא מסכים.

ברור, שהתערבות בני האדם בתוכנית האלוהית רק מסבכת את הדברים.

בסופו של דבר, יעקב בא ליצחק והוא מברכהו.

יצחק מברך אותו שאדמתו תהיה פורייה, שיהיה לו לחם ויין, שעמים אחרים יהיו עבדיו, הוא יהיה אדונו של עשו, מי שיברך אותו יבורך ומי שיקלל אותו יקולל.

לאחר סיום הברכה, עשו מגיע ליצחק שמגלה את האמת, אברהם מברך גם את עשו ברכה דומה. המילים בכורה וברכה הן מילים מרכזיות בפרק המעידות על יתרון אח אחד על פני השני. עתה יעקב הוא הבכור והמבורך, עשו שונא את יעקב על מעשהו ורוצה להרגו ולכן רבקה שולחת אותו את לבן לחרן.

סיכום מורחב: בראשית פרק כ"ז

בראשית פרק כ"ח

יעקב נמלט מביתו מפחד נקמת אחיו הוא יוצא בהסכמת שני הוריו לפדן ארם, על מנת למצוא לו אישה מבנות משפחתו.

עשו הבין כי בנות כנען אינן טובות בעיני אביו ולכן מחליט לשאת את בת ישמאל.

יעקב לן בבית אל דרכו לחרן, הוא חולם על סולם שעליו יורדים ועולים מלאכי ה', כלומר הוא זוכה להתגלמות אלוהית.

בחלומו רואה  יעקב את ה/ שמברך אותו ומבטיח לתת לו את הארץ, להרבות אותו בצאצאים ולשמור עליו.

יעקב מקיץ משנתו ומבין את חשיבות מקום ההתגלות ונודר נדר לה', אם אלוהים יהיה עימו ישמור עליו ויתן לו לחזור הביתה בשלום אז ה' יהיה לו לאלוהים, הוא יקדש את מקום ההתגלות ויתן לה' מעשר מכל אשר לו.

בראשית פרק  כ"ט

יעקב מגיע לחרן והולך לבאר שנחשב כמקום למפגש חברתי בתקופת המקרא, לכיוונו מגיעה רחל בת לבן, רועה יפה.

לבן הוא דודו של יעקב, ויעקב מתאהב בה מיד.

סיפור ההתרחשות מזכיר במידה מסויימת את פגישת העבד ורבקה ליד הבאר בפרק כ"ד.

יעקב מגיע לבית לבן ומתחיל לעבור עבורו בתמורה לכך שכעבור 7 שנים הוא יתן לו את רחל.

לבן מסכים אולם כעבור 7 שנים הוא מרמה אותו ומשיא לו קודם את לאה, בתירוץ שהיא הגדולה, ורק אחר כך את רחל. יעקב עובד תמורתן 14 שנים.

ע ל ידי אמצעים ספרותייםשונים, הסופר המקראי מלמדנו שיעקב מקבל את הגמול הראוי לו על כך שרימה את אחיו פעמיים, פעם כשקנה ממנו את הבכורה ופעם כשגנב לו את הברכה.

ה' רואה כי לאה היא אהובה פחות ולכן הוא "פותח את רחמה", כלומר מעניק לה את היכולת ללדת ואת רחל הופך לעקרה.

לאה יולדת 4 בנים: ראובן. שמעון, לוי ויהודה. סיטואציה זו מעלה שאלות מוסריות כגון:

-איך ייתכן שהאישה שאהובה על בעלה דווקא זו חסרת הילדים?

-האם מצב הנשים מבטח את התערבות האל בחיי המשפחה?

סיכום מורחב: בראשית פרק כ"ט

בראשית פרק ל'

פרק ל' מהווה המשך לסיפור שמתרחש בפרק כ"ט. רחל מתלוננת באוזני בעלה על עקרותה יעקב כועס על רחל שפונה אליון כאילו הוא האל שבאשמתו אין לה ילדים.

רחל נותנת ליעקב את בלהה שפחתה על מנת שתלד בעבורה בנים.

בלהה יולדת את דן, ונפתלי . לאה שלא יכלה יותר ללדת, נותנת ליעקב את זלפה שפחתה שיולדת לו את גד ואשר.

מארבע נשים אלו נולדים ליעקב 12 בנים, הם אבות 12 שבטי ישראל. לאחר שרחל ילדה את יוסף יעקב מחליט לחזור לארץ כנען.

סיכום בראשית פרק ל'

בראשית פרק ל"א

יעקב יוצא לחרן ומשכנע את לאה ורחל לתת לו את כל רכושו של לבן כיוון שמגיע לו בעבור עבודתו.

כאשר לבן ישן גנבה רחל ממנו את הפסלים ששימשו לחיזוי העתיד, יעקב ברח לכיוון הר הגלעד.

לבן גילה זאת לאחר 3 ימים והוא יצא בעקבותיו של יעקב. לבן מתעמת עם יעקב ומבהיר לו שהוא אינו פוגע בו רק בגלל דברי האל. לבן מבקש ממנו את פסליו, אך יעקב אינו יודע דבר על הפסלים ואינו מודע לכך שרחל גנבה אותם. לבן מבין כי אינו יכול לפגוע ביעקב וובנותיו ולכן כורת ברית שלום עם יעקב וכסמל מקים גל עד.

בראשית פרק ל"ב

יעקב נפרד מלבן ומגיע עם רכושו, נשותיו וילדיו למחניים שבעבר הירדן המזרחי.

יעקב מחליט למצוא דרך לפייס את אחיו עשו שגר בה שעיר שבדרום עבר הירדן המזרחי. יעקב זוכר את המעשים שעשה לאחיו ופוחד מנקמתו.

יעקב שולח מלאכים המבשרים לו שעשו הולך לקראתו עם 400 איש . יעקב מלחק את העם ורכושו כך שישאר לו אם עשו יבוא להלחם עמו. לאחר מכן מתואר מאבק שנאבק יעקב בלילה עם איש מלאך. המהלך המאבק זוכה יעקב בברכה מאלוהים, הכוללת את החלפת שמו לישראל.

סיכום מורחב: בראשית ל"ב

בראשית פרק ל"ג

פרק ל"ב עוסק בהכנות שיעקב עושה לקראת המפגש עם עשו, ובפרק ל"ג נערך המפגש עצמו.

הפגישה ביניהם טעונה ברגשות, הם בוכים ומתנשקים ויעקב משתדל לפייס את אחיו בכל דרך אפשרית. מהכתוב עולה שהאחים התפייסו, את יעקב עדיין חושש.

לאחר פגישתם, כל אחד מהם פונה לדרכו : עשו לשעיר ויקב לשכם שם הוא קונה חלקת אדמה

בראשית פרק ל"ד

דינה ,בתו של יעקב, שכבה עם שכם בן חמור החוי. אביו של שכם מגיע לדבר עם יעקב ועם בניו כדי לחתן את דינה ואת שכם. משפחתה של דינה לא מסכימה ומתרצת את זה בכך שאינו נימול וזאת על מנת לגרום למשפחתו של שכם לעשות ברית מילה. משפחתו של שכם מתרצה, הם חוזרים לעיערם ומשכנעים את כל תושבי העיר לערוך ברית מילה. הם היו משוכנעים שכך ישררו יחסי שלום והם י וכלו להתחתן זה עם זה.

3 ימים לאחר שערכו את המילה, שמעון ולוי אחיה של דינה הגיעו לעירו שלשכם והרגו את כל הזכרים. את דינה הוציאו משכם ובזזו את העיר. יעקב כועס על מעשיהם הנחפזים של בניו והם משיבים לו שעשו זאת על מנת להגן על כבודה של דינה אחותם.

בראשית פרק ל"ה

בפרק זה יעקב נודד לאורך הארץ ובאמצעות נדידה זו הוא רוכש עליה זכויות קניין . מסעותיו דומים למסעות אברהם.

יעקב מתחיל את מסעותיו בשכם ועובר לבית אל. במקומות אלו הוא מקיים את הבטחותיו לאל.

הוא נודד לאורך גב ההר ובדרך לבית לחם רחל יולדת לו את בינימין ומתה בלידתה.

לבסוף מגיע יעקב לחברון , עירו של אברהם, יחד עם 12 בניו. הואמ גיע אל יצחק ומלווה אותו לקבורה במערת המכפלה לצד רבקה.

בראשית פרק ל"ו

בפרק זה מסופר על תולדות צאצאי עשו . עשו לקח את נשותיו מבנות כנען. עשו לוקח את נשותיו וילדיו לארץ אחרת כי שנא את יעקב. עשו מתיישב בהר שעיר ושם מגדל את משפחתו.

סיכום מורחב: בראשית ל"ו

בראשית פרק ל"ז

פרק זה עוסק בחלומות יוסף, השלכתו לבור ומכירתו לישמעאלים.

סיפורי יוסף מקשרים בין הסיפורים על תולדות האבות בכנען ובין קורות עם ישראל במצרים כשהדמות המרכזית בסיפור היא כמובן יוסף.

יוסף הוא בן הזקונים של יעקב ויקב מתייחס אליו בהתאם.

אחיו של יעקב שונאים אותו מכמה סיבות:

  1. יעקב מפנק את יוסף והוא אינו מסתיר זאת. סמל ההפלייה הוא כותנות הפסים.
  2. יוסף מלשין ליעקב על מעשי האחים שלו.
  3. המוטיב המרכזי בחלומות יוסף הוא שליטה על יתר אחיו. חלום הראשון מתרחש בארץ והשני בשמיים.

החלום הוא אמצעי להדגשת האירועים שעומדים להתרחש. בעולם  העתיק ייחסו חשיבות רבה לחלומות. חלומותיו של יוסף הם חידה. כל חלום בא לחזק את הבשורה שתתרחש.

"הנני" ( פסוק 13)- למרות ההתנשאות של יעקב על אחיו הוא מוכן ללכת אליהם מיד בשליחות אביו. למרות זאת, אחיו אינם סולחים לו והם מתנכלים לו.

פסוק 15: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ…"- לטענת חז"ל זהו מלאך אלוהים כיון שאיש זה כיוון את כל המאורעות שיקרו בהמשך לעם ישראל.

לאחר שיוסף מושלך לבור , האחים אינם חשים חרטה ועל מנת להדגיש זאת הם מתיישבים לאכול.

מכירת יוסף מבליטה את עליית מעמדו של יהודה והפיכתו למנהיג בהמשך. יהודה משכנע את אחיו שאין טעם במות יוסף והם מקשיבים לו.

מכירת יוסף- ראובן, החוזר לבור, לא מוצא בו את יוסף והוא אינו מכיר את סיפור מכירתו.

ע"י מכירתו רצו האחים למנוע את התגשמות חלומותיו , אך דווקא מכירה זאת היא שמביאה להתגשמות החלומות , בכך שגרמה להגעתו של יוסף למצרים ועלייתו לגדולה.

סיכום מורחב: בראשית ל"ז

בראשית פרק ל"ח

הרקע לסיפור בפרק זה הוא "חוק הייבום"- דברים כ"ה 5-10. על פי חוק זה, במקרה שאדם נפטר ואין לו בן זכר , אשתו צריכה לקיים יחסים עם אחיו . הבן שיוולד מיחסים אלו יקרא על שם האח שנפטר והוא גם יירש את כל רכושו.

במקרה והאח מסרב לחוק זה, עליו לעבור טקס "חליצה": האישה חולצת את נעלו בנוכחות שופטים , יורקת בפניו ואומרת טקסט מסויים.

הסיפור על תמר ויהודה-

הסיפור מתחיל במשפט " וירד יהודה מאת אחיו" , כלומר, הירידה היא גם במישור הערכי . יהודה נושא אישה כנענית ונולדים לו 3 בנים: ער, אונן ושלה. לאחר זמן מה מתחתן ער הבכןר עם תמר. הוא חוטא ומת וכעת תמר צריכה לקיים את חוק הייבום עם אונן.

אונן חוטא גם הוא ומומת. יהודה פוחד ששלה גם ימות , לכן שולח את תמר לביתה ומבטיח שיקרא לה כששלה יתבגר. יהודה לא מקיים את הבטחתו ותמר נשארת עגונה.

תוך כדי כך, אשתו של יהודה מתה ולאחר האבל הוא יורד לשדה . תמר יודעת שיהודה  צריך לעבור ומתחפשת לזונה. תמר מפתה את יהודה ששוכב עימה ונכנסת להריון. תמר יולדת תאומים: פרץ וזרח. גם פה מופיע מוטיב "גניבת הבכור".שילוב הסיפור בתוך סיפורי יוסף בא לבראות את הניגוד: בעוד יוסף עסוק בהצלת עם ישראל, יהודה עסוק בעניינים אחרים.

בראשית פרק ל"ט

פסוק 1 : מזכיר לנו היכן יוסף. על רקע מעיתדו של יהודה, יוסף עומד בנסיון ווצד כאישיות מוסרית ביותר.

פסוק 1-6: תיאור עלייתו לגדולה של יוסף בבית פוטיפור.

פסוק 6: לטענת רש"י "לחם" הוא לשון נקייה ליחסי מין.

פסוק 9:" וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים"- אם יוסף שכב עם אשת פוטיפור, הוא אמנם חטא קודם כל כלפי פוטיפור , אך החטא הוא בראש ובראשונה כלפי האל.

פיתוייה של אשת פוטיפור באים בצורה ישירה ובהדרגה.

יוסף אינו מתפתה ולאחר הלחץ הפיזי שהיא מפעילה עליו לשכב עימה, הוא בורח.

למרות זאת, יוסף מושלך לכלא . יש הטוענים כי הוא הושלך לכלא למרות התנהגותו המופתית כיון שהוא עסוק בהנאותיו הפטיות ולא מוטרד מדאגות אביו.

לסיפור אשת פוטיפור יש 3 גרסאות:

  1. גרסת המספר ( פסוקים 11-13): אין איש בבית, האישה תופשת את יוסף בבגדיו, משדלת אותו לשכב עימה , הוא בורח ומשאיר את בגדו בידה.
  2. גרסת האישה לאנשי ביתה ( פסוקים 14-15) : היא מכנה את יוסף בשם "איש עברי" כדי להדגיש את מוצאו הזר ולעודד את שנאת הזרים.
  3. גרסת האישה לבעלה ( פסוקים 17-18) : היא מאשימה את בעלה שהביא אותו לביתם . האדון מאמין לגרסת אישתו , יוסף נזרק לכלא אך גם שם אלוהים לא זונח אותו והוא הופך להיות אחראי על הכלא.

בראשית פרק מ'

שני שרים של פרעה שהושלכו לכלא חולמים חלום. שר המשקים רואה בחלומו גפן בעלת 3 ענבים פורחת ומבשילה את ענביה. שר המשקים אקטיבי בחלומו ולכן יוסף מנבא עבורו שצפוי לו עתיד חיובי.

שר האופים  חולם על שלושה סלים קלועים המונחים על ראשו . בסל העליון מאכלים שהוכנו עבור פרעה. על הסל עומד עוף ואוכל את המזון המיועד לפרעה. שר האופים פאסיבי בחלומו ואינו שומר על מזון המלך ולכן יוסף צופה לו עתיד שלילי.

יוסף משוכנע שהצלחתו נובעת מעזרת האל . למרות שיוסף מבקש משר המשקים לזכור אותו ולסייע לו , הוא אינו עושה כן.

בראשית פרק מ"א

בפרק זה יוצא יוסף מן הכלא והופך לשליט מצרים בזכות הצלחתו בפתרון חלומו של פרעה. יוסף מדגיש שאלוהים הוא זה המסייע לו בפתרון החלומות.

נוסף לפתרון החלמומות, יוסף מייעץ לפרעה כיצד להרך לשבע השנים הרעות: לאגור תבואה, למכור אותה לעם תמורת כסף , בקר , צאן ואדמות. כך פרעה יהיה הבעלים החוקיים של כל האדמות במצרים.

פרעה מכבד את יוסף כפי שרואים מהמהלכים הבאים:

  1. הוא מוסר לו את טבעת החותם, היא סמל שלטונו.
  2. הוא מלביש אותו בבד יקר מאוד.
  3. הוא מרכיב אותו במרכבת המשנה למלך.
  4. העם כורע בפניו ברך.
  5. משיא אותו לבת נכבדים.

לאחר מכן, מתחילות 7 שנים רעות, שנות רעב.

בראשית פרק מ"ב

יעקב שומע שיש אוכל במצרים. הוא נוזף בבניו שאינם פועלים למען השגת האוכל.

פסוק 6- חלומו של יוסף מתגשם ואחיו משתחווים לו.

יוסף מאשים את אחיו בריגול כדי לסחוט מהם מידע על משפחתו.

יוסף משאיר אצלו את שמעון ודורש שיביאו לו את בנימין.

פסוק 21 הוא מעין חזרה לאחרו לסיפור השלכתו של יוסף לבור והרעיון הוא להדגיש כי האחים חטאו כלפי יוסף ולכן עליהם להענש.

בבואם ליעקב , מספרים לו האחים את קורותיהם במצרים, חלק מן הדברים מדוייקים וחלק לא:

  1. הם מספרים לו על כך שהם נאשמים בריגול וכך מצדיקים את העדרות שמעון.
  2. הם אינם מספרים על תכניתו של יוסף לכלואם.
  3. הם לא מספרים כי נאסרו ל- 3 ימים.
  4. הם לא מזכירים כי יוסף איים עליהם במוות.
  5. הם מוסיפים לדברי יוסף: "ואת הארץ הזו תסחרו"- כדי לשכנע את יעקב שעליהם לחזור.

סיכום מורחב: בראשית פרק מ"ב

סיכום מורחב: בראשית פרק מ"ג 

בראשית פרק מ"ד

גביע הכסף ( פסוק 1-17):

לאחר הסעודה המלכותית מעמיד יוסף את אחיו במבחן נוסף , הוא מחביא את גביע הכסף בו הוא משתמש לניחוש, בשקו של בנימין.

פסוק 9- האחים כה בטוחים בצדקתם עד שהם מתנדבים להמית את מי שגנב את הגביע. השליח שיודע את האמת מציע שמי שהגביע יימצא אצלו לא יומת, אלא יהפוך לעבד.

לאחר מציאת הגביע, האחים מנסים להגן על בנימין.

נאומו של יהודה ( פסוק 18-34):

המונולג מחולק ל-3 חלקים:

  • פסוק 18- 29: תיאור רצף האירועים עד לנאום.
  • פסוק 30-32: תיאור העתיד להתרחש.
  • פסוק 33-34: הצעה והנמקה.

בחלק הראשון נזכרת המילה "אב" 14 פעמים כדי לעורר את רחמיו של יוסף על האב שנשאר לבדו.

בהמשך משחזר יהודה את קורות האחים אחרי ששבו ממצרים ובכך מנסה לעורר את רחמי יוסף.

בחלק השני של הנאום מסביר יהודה את שעלול להתרחש: אם בנימין לא ישוב עימם, עלול האב למות ועל יהודה ירבוץ חטא.

בחלק השלישי מציע יהודה את עצמו כעבד במקום בנימין. הנאום מסתיים בשאלה רטורית המדגישה את ייאושו של יהודה, מה שגורם לו להתוודות אל יוסף אחיו.

סיכום מורחב: בראשית פרק מ"ד 

בראשית פרק מ"ה

יוסף הזדהה לפני אחיו והוא מזמין אותם לבוא עם אביהם למצרים כדי להיות שותפים להצלחתו.

בכנען-שומע יעקב את ההתרחשות ומחליט לנסוע אל יוסף לראות אותו לפני שימות.

סיכום מורחב: בראשית מ"ה

בראשית פרק מ"ו

בפרק זה 3 חלקים: בתחילה אנו פוגשים את יעקב בדרכו מצרימה , הוא נעצר בבאר-שבע ומקבל את ברכת אלוהים.

בהמשך מצויינים שמות היורדים למצרים הם שבעים צאציו של יעקב , כולל אלו שנפטרו ואלו שנולדו ליוסף במצרים.

בסיום הפרק יעקב ויוסף נפגשים בהתרגשות רבה ויוסף מתחיל לתכנן את עתיד משפחתו .

מכאן והלאה מתחילה השתקעותם של יעקב ובניו במצרים, בארץ גושן.

בראשית פרק מ"ז

בפרק זה אנו עדים להתבססות יעקב ובניו במצרים ואת פגישת יעקב עם פרעה.

קיימים מספר הבדלים בין ההוראות שנתן יוסף לאחיו ובין דבריהם בפועל. האחים מסתבכים בסיפוריהם , מפגינים חוסר בטחון עצמי ומשפילים עצמם בפני פרעה. לעומת זאת, יעקב מצטנע בתשובותיו ואומר כי חי חיי סבל.

בהמשך אנו עדים להתגברות הרעב במצרים . הרעב כבד והאוצרות שאגר יוסף בשנות השפע מאפשרים לו להשתלט על כל אדמות ארץ מצרים ולשעבד את התושבים לפרעה.

בסוף הפרק מובאת צוואתו של יעקב המבקש מיוסף להקבר בארץ כנען.

בראשית פרק מ"ח

פרק זה עוסק בשתי ברכות שמברך יעקב:

האחת, את יוסף והשנייה, את בניו. בברכה הראשונה יוסף מקבל כפליים מכל אחיו ובשנייה, אפריים מקבל יותר מאחיו הבכור מנשה. ברכה זו עומדת בסתירה לחוק הירושה העברי שמצווה על העדפת הבן הבכור . גם פה מובאת התופעה הרווחת במקרא לפיה הבן הצעיר, הנבחר, גובר על הבכור.

בראשית פרק מ"ט

יעקב קורא לבניו כדי לספר להם את שעתיד להתרחש. לראובן הבכור, לא יהיה יתרון על אחיו כיון שהוא קל דעת.

צאצאי שמעון ולוי לא יופצו בישראל.

יהודה ישלוט על אחיו וכולם יפחדו ממנו.

זבולון ישלוט עד צידון.

יששכר יעבוד קשה , אך יזכה לפרנסה טובה.

דן יהיה שופט לעמו כאחד שבטי ישראל. הוא יפול מסוסו ואלוהים יעזור לו.

גדודו של גד יתקיף אותו והוא יתקוף מאחור.

אשר יתן מעדני מלך.

על נפתלי אמר דברים יפים.

יוסף יהיה המבורך מהאחים.

בנימין יטרוף כמו זאב, יבזוז מאחרים ויחלק.

בסוף יעקב מבקש להקבר עם אבותיו במערת המכפלה.

בראשית פרק נ'

בפסוקים א'-י"ד מתואר תהליך קבורתו של יעקב עד אשר הוא מובא לקבורה במערת המכפלה.

לאחר מות יעקב, אחיו של יוסף פונים אליו ומבקשים ממנו חסד. יוסף מבטיח לכלכלם כעבור זמן מה, בהיותו בן 110 יוסף מת לאחר שהשביע את אחיו להעלות את עצמותיו לכנען.

עוד דברים מעניינים: