טיעון השפה הפרטית – הסבר קצר

טיעון השפה הפרטית גורס כי שפה המובנית רק על ידי יחיד בודד אינה קוהרנטית, ולמעשה אינה שפה. את הטיעון הציג לודוויג ויטגנשטיין ביצירותיו המאוחרות יותר, במיוחד ב-"חקירות הפילוסופיות". הטיעון נעשה לאחד הנושאים המרכזיים של הפילוסופיה במהלך המחצית השנייה של המאה ה -20.

ויטגנשטיין הגדיר את השפה הפרטית כ"שפה שמילותיה מתייחסות למה שרק הדובר שלה יכול לדעת – לתחושותיו הפרטיות המיידיות. לכן, אדם אחר אינו יכול להבין את השפה ", כיוון שהאלמנטים המגדירים את אוצר המילים שלו אינם נגישים בהכרח לאחרים.

הרעיון של שפה פרטית לא נדון בפילוסופיה לפני שהוצג על ידי ויטגנשטיין. ברגע שהציג את הרעיון של שפה פרטית, הציע ויטגנשטיין שורה של טיעונים שנועדו להראות ששפה פרטית כזו לא יכולה להתקיים. ויטגנשטיין לא ניסח את הטיעון בצורה תמציתית או לינארית. להיפך, בחקירותיו הוא בחן שורה של שימושים מיוחדים בשפה ובמתמטיקה, ודחק בקורא לחשוב על ההשלכות של שימושים אלה. בשל כך, קיימת מחלוקת ניכרת הן לגבי טיב טיעון השפה הפרטית.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות