מספר רבי אלימלך מליז'נסק סיפור ששמע מהמגיד ממזריטש: כאשר אנחנו נמצאים בגולה ישנם בני אדם שזוכים לרוח הקודש בקלות גדולה יותר מבימי הנביאים שהיו צריכים לטרוח הרבה בכדי להשיג את מעלת הנבואה. ומשל הוא למלך שיושב בארמונו ובא אדם האוהב את המלך ומבקש להזמין אותו לסעודה בביתו. המלך בוודאי יכעס על אותו אדם מכיוון שאין זה מכבודו לעזוב את ארמונו לטובת ארוחה, אפילו אם זו תהיה מפוארת מאוד, והמלך לא יכבד אדם בביתו לפני שזה יעשה הרבה הכנות וישלח שליחים עד שיאות המלך לבקרו. אבל כאשר המלך נוסע בדרכים הרי שכל מקום נקי ואכסניה ראויה, ואפילו בית כפרי במידה והוא נקי, יסכים המלך לישון בו.
והנמשל לסיפורו של המגיד ממזריטש הוא שבזמן שבית המקדש היה קיים והשכינה הייתה יושבת בבית קודש הקודשים אדם שרוצה לזכות ברוח הקודש צריך להתאמץ ביותר. אבל בגלות המרה, כשבית המקדש חרב והשכינה גלתה והפכה כמונו לנעה ונדה בארץ, משתוקקת למצוא מקום לגור בו, הרי שאם תמצא מקום נקי, אדם שמספיק שהוא נקי מעברות וחטאים, ושם היא תשכון.
מבוסס על נועם אלימלך, וישב.
