שפה וחברה: הבלשנות המודרנית

המונח בלשנות מציין שני מושגים שונים: פילולוגיה ולינגוויסטיקה.

מאפייני הבלשנות המודרנית:

הבלשנות המודרנית גורסת כי בלשן הבא לחקור את הלשון ראוי לעסוק קודם כל בדיבור ולאחר מכן בכתיבה. היא אינה עוסקת ברצוי בלשון אלא במצוי בה כלומר: שואפת לתאר את הלשון המדוברת על פני הכתובה.

הבלשנות המודרנית שוללת את הגישה המסורתית שמציגה "אסור" ו- "מותר" בלשון.

הפילולוגיה פירושה חקר של טקסטים ופענוח של כתבים, במיוחד באלה הכתובים בלשון עתיקה.  עיקר העיסוק היה בלשון הכתובה ובהתפתחותה. בימינו הבלשנות משמשת בעיקר במושג השני- לינגוויסטיקה (בלשנות מודרנית). הבלשנות המודרנית, בניגוד לבלשנות המסורתית מתאפיינת בגישה המתארת שרואה את תפקידו של המדע בתיאור מדויק ואובייקטיבי של תופעות הלשון הנחקרת.

הדרישה העקרונית של הבלשנות המודרנית היא להבחין הבחנה ברורה בין המחקר הסינכרוני לדיאכרוני ולהכיר בכל גישה ובמסקנותיה בנפרד.

המחקר הדיאכרוני והמחקר הסינכרוני:

המחקר הדיאכרוני בלשון מבקש לתאר את התרומות ושינויים שחלו בלשון במהלך ההיסטוריה ע"י השוואה בין תקופות לשון שונות.  מטרתו לעקוב אחר ההתפתחות של תופעות לשוניות שונות ואת השינויים שחלו בה במרוצת הזמן.  המחקר הסינכרוני עוסק במצב הלשון בנקודת זמן כלשהי של ההיסטוריה. הוא מעוניין בתיאור של הקשרים בין תופעות לשוניות באותה תקופת זמן נחקרת. הוא מתעניין בעצם קיומן של תופעות אלו והתפקיד שלהם בתקופת זמן נחקרת. דוג' לתופעות לשוניות שניתן לחקור לפי המחקר הסינכרוני והדיאכרוני: למשל המילה ילדה: התחום הסינכרוני יטען כי שמות נקבה רבים מסתיימים ב- ה' ואילו המחקר הדיאכרוני לעומת זאת יגיד כי בעבר שמות נקבה אלה הסתיימו בסיומת ת'. מבחינת משמעות של מילה: המחקר הסינכרוני יבדוק את היחסים בין משמעות המילה של ימינו (מילים נרדפות: שמש-חמה) וניגודים (אור-חושך) והמחקר הדיאכרוני יבדוק את השינויים שחלו במשמעות של מילים אלה במהלך ההיסטוריה.

המחקר הסינכרוני קשור למאפיין של הבלשנות המודרנית שנותן דגש לדיבור.

לאנג ופארול (דה- סוסייר):

לאנג (לשון): מערכת משותפת ומופשטת של כללי הלשון, החלק החברתי של השפה. המערכת הממוסדת והקבועה של השפה. הוא מכיל את כל המילים והצורות שהתגבשו במהלך התפתחותה. יסודת הלאנג הם כלל חברתיים וכל דובר מוסיף עליהם את הגוון האישי שלו.

פארול (דיבור): הגילוי המוחשי של הלשון בפי אדם זה או אחר, ההתנהגות הלשונית הספציפית של האדם. היסוד המשתנה. כל מבע תלוי בדובר ובנסיבות במסגרתה הוא מושמע. ההבדלים בין היסודוצת נעוצים באישיות הדובר, בנסיבות החברתיות ובכושר להתבטא.

הלשון כמערכת מבנית:

דה סוסייר קבע כי יש לתאר את המערכת הלשונית באמצעות היחסים הקיימים בין היחידות. לכל יסוד לשוני יש ערך מבני למשל: הגאים, מילים וצירופי מילים. דוג' לערך מבני: צמד המילים לכינוי גוף ראשון רבים: אנו ואנחנו. הן אינן שונות במשמעותן והבחירה באחת מהן תלויה בשינוי סגנוני בלבד.

יחסים סינטגמטיים ויחסים פרדיגמטיים בלשון:

יחסים סינטיגמטיים: משקפים את הקשר הקווי בין המילים כמו: צלילים, קולות, מילים או חלקי מילים. "מה בא עם מה". למשל: הספורטאית המוכשרת קצרה הישג בינלאומי. משמעות המשפט קשורה ברצף המילים הכתובות. כל מילה קשורה בזאת שלאחריה וזאת שלפניה ומקבלת את משמעותה לפי זה.

יחסים פרדיגמטיים: הקשר האנכי של המילים. "מה בא במקום מה" לדוגמא: משה (עשה, תיקן, יצר, שיכלל, צבא, הרכיב) את השולחן. ביחסים אלו ניתן להחליף את המילה מבלי לשנות את המשמעות התחבירית שלה.

סיכום: עקרונות המחקר הבלשנות המודרנית:

1. הבלשנות המודרנית מבחינה בין תיאור היסטורי התפתחותי של הלשון לבין תיאור מצב הלשון ברגע מסוים. היא מעדיפה את תיאור מצב הלשון ברגע מסוים.

2. היא מבחינה בין לשון כתובה לזו המדוברת. היא מעדיפה את העיסוק בדיבור על פני חקר של טקסטים כי היא רואה בעיסוק זה את הבסיס לכל שפה.

3. לטענת הבלשנות המודרנית, הבלשן תפקידו לתאר את המצוי בלשון ולא להכתיב לציבור כיצד עליו להתשמש בה.

4. היא מבחינה בין הלאנג לפארול.

5. הגישה המבנית בבלשנות המודנית מבחינה ביחסים פרדיגמאטיים ליחסים סינטגמטיים המישור האנכי אל מול האופקי)

שפה וחברה

חמש שאלות לזיהוי חרטטנים

חמישה כללי אצבע שיעזרו להם לזהות חרטא כשאתם פוגשים אותה ולהתמודד עם טענות ומידע שמוצג בפנינו. המדריך להמנעות מחרטטנים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: