סיכום מאמר: וורף ב.ל הקשר בין התנהגות והרגלי חשיבה לשפה

בני האדם אינם חיים בעולם האובייקטיבי לבדו, אלא הם נתונים עד מאוד לחסדיה של השפה המסוימת אשר הפכה לאמצעי הביטוי של חברתם. תהיה זו במידה מרובה אשליה לדמיין כי הפרט מעיקרו מתאים את עצמו למציאות ללא שימוש בשפה, כי השפה היא רק אמצעי שרירותי לפתרון בעיות תקשורת או חשיבה ספציפיות. למעשה, "העולם הממשי" בנוי במידה רבה באופן בלתי מודע על הרגלי השפה של הקבוצה…

וורף מנסה להסביר לנו כי השפה עצמה מפורשת לפי המקום בו גדלנו, החוויות שספגנו, והפרשנות שלמדנו בזכות קהילתנו למילים מסוימות. במהלך כל המאמר הוא מדגים היבטים שונים.

הוא מתחיל בהברקה שלו עוד כשכתב דוחות אצל מכבי האש על הסיבות בגללן פורצות שריפות

הוא מצא באחד הדוחות שהסיבה לשריפה הייתה בגלל דליקה במחסן לחביות בנזין ריקות. המילה ריק גורמת לנו להבין שאין שום סכנה, בעוד שהסכנה גדולה אף יותר מאשר במחסן בו החביות מלאות. חביות ריקות פולטות אדים מסוכנים בעלי אופי דליק פי כמה, ולכן הזהירות לידן צריכה להיות גבוהה אף יותר. אדם חסר ידע בעניין, שאינו בא מקהילת ה"מדענים", הצית גפרור בקרבת המחסן, והדליק את כל האזור….

דוגמא נוספת הוא נותן כאשר במפעל לעיבוד עורות פרצה שריפה ואחד העובדים לחץ על מתג הblower. מהמילה ניתן להבין כי היא נושפת אוויר ובאפשרות המכשיר לכבות את השריפה. ההפך הוא הנכון. לאנשים המבינים, הblower, מסוגלת לנשוף אוויר ולהגביר את השריפה ולגרום לה להתפשט בכל המפעל. ואכן כך היה…

מכאן הוא עובר למחקר שניהל אחר כך בשבט ההופי. הוא טוען שבכדי להבין את השפה, אי אפשר לנהל מחקר על השפה השגורה בפינו, אלא על שפה אקזוטית הרחוקה מאיתנו ואשר לה תרבות  שונה בתכלית.

הוא מחלק את סוגי השפות לשניים: שפת האת"מ- אירופאית תקנית ממוצעת ולשפת ההופי-השפה האקזוטית.

ריבוי ומספור באת"מ ובהופי:

בפרק זה וורף מדגים כיצד אנו עושים אובייקטיפיקציה למספרים. המוח שלנו אינו מסוגל לעבד מספרים כמשהו דמיוני, אנו נוטים לשייך אותו למשהו, לצייר אותו בראש. לדוגמא, כשאנו רוצים להגיד שאנו מחכים למשהו "עשרה ימים", אנחנו מדמיינים את הימים שיבואו, חושבים בראש על עשרה ימים וכיצד כל יום עובר. בהופי הדבר שונה, הם משתמשים במספרים רק כשהישות עצמה היא אובייקטיבית. כלומר "הם נשארו עשרה ימים" הופך בהופי ל"הם נשארו עד היום האחת עשרה". מושג אורך הזמן אצלנו לא נחשב כאורך ממשי, אלא כמשהו בין אירועים, שפת ההופי לא מאפשרת למשהו סובייקטיבי להיהפך לאובייקטיבי, משום שהסובייקטיבי הוא מהות הזמן…

שמות עצם של כמות פיסיקלית באת"מ ובהופי:

ישנן מילים בשפה שאינן מוגדרות, יש צורך להוסיף להן מילה מקשרת שתעזור לנו להבין את הפירוש. לדוגמא, מים, שלג, חול, עץ, אריג, בשר… כדי להבין את המילה עצמה ואת המשמעות שאנו רוצים להעביר לשומע, יש צורך לפרט: מקל של עץ, פיסה של בד, חתיכת (של) זכוכית וכדומה…  בהופי הדבר אינו כך. יש למילים בהופי מחסור במוגדרות של קווי מתאר וגודל, אך היא אינה מוחלטת. היא מוגדרת לפי נורמות מקובלות. אם רוצים להגיד מים, לא אומרים כוס של מים, אלא "מים אחד", לא "חתיכת בשר", אלא "בשר אחד".

מופעים מחזוריים באת"מ ובהופי:

גם המילים קיץ, חורף, ספטמבר, בוקר וצהריים, מקבלות תהליך אובייקטיפיקציה. אין אנו מסתכלים עליהן כמילים, אלא על מה שהן מייצגות, הזמן שהן מתקיימות בו. אנחנו יכולים להגיד "בתקופת הקיץ" ואז עולות סיטואציות שונות לראש בהתאם לאובייקטיפקציה האישית שלנו. המילים האלה נותנות לנו עידוד לדמיין, כי "הקיץ", אכן מורכב מכך וכך, ומכיל כך וכך.

צורות זמן של פעלים באת"מ ובהופי:

בשפת האת"מ זמנים הם משהו ברור שעבר תהליך אובייקטיפיקציה. הזמנים נמצאים על מעין חוט בלתי ניראה בעל רצף של התחלה, אמצע וסוף, כאשר ההווה הוא נקודת הביניים. בשפת ההופי ישנן שתי צורות דיבור. האחת של הדובר המדווח על סיטואציה (מקביל לעבר ולהווה שלנו. משום שהדיווח יכול להיות בו זמנית או לאחר מעשה), והשנייה אם הוא מצפה לה (במקביל לעתיד). צורת דיווח ההופי הופכת את הנעשה להרבה יותר מדויק ופחות מפושט.

משך זמן, אינטנסיביות ומגמה באת"מ ובהופי:

כדי להתאים את הדיבור למגוון רחב של מצבים ממשיים לכל שפה יש צורך להביע משך של זמן, אינטנסיביות ומגמות. משך זמן בא לידי ביטוי במילים כמו: ארוך, קצר, הרבה, מהיר, איטי וכו. אינטנסיוביות: רחב, גדול, הרבה, כבד, נמוך, קל, חד, קלוש…מגמה: לגדול, להפוך, להיעשות, לרדת, להיעצר. מילים אלה הן חלק מתהליך האובייקטיפיקציה- ייצוג מרחבי מדומיין של איכויות ואפשרויות שאינן מרחביות. להופי אין מילים שמבטאות אינטנסיביות, מגמה ומשך זמן. השפה הטילה עליהם התנזרות מוחלטת.

חשיבה יומיומית באת"מ ובהופי:

עולם המחשבה, העולם בו המוח שלנו חי, הוא המיקרוקוסמוס שכל אחד מאיתנו נושא בתוך עצמו ובאמצעותו הוא מבין מה קורה במאקרוקוסמוס- העולם הגדול.

העולם של דוברי האת"מ מנתח את המציאות בהתאם לחומר, דברים קיימים המבטאת כל דבר שקיים בעולם. וגם אם הוא חסר צורה, הוא עובר תהליך אובייקטיפיקציה שעוזר לנו להבין את משמעותו.

המיקרוקוסמוס של ההופי מנתח את הדברים בתצורת אירועים, שההתייחסות אליהם היא אובייקטיבית- כאשר האירוע הנתפש מבוטא כקווי מתאר, צבעים, תנועות וכדומה, וסובייקטיבית- ביטויים פיסיים או לא פיסיים של גורמי עצמה בלתי נראים.

מאפיינים שגורים של התנהגות בתרבות ההופי:

התנהגות ההופי מחולקת למספר שלבים: הכרזה, הכנה חיצונית, הכנה פנימית, השתתפות סמויה והתמדה. ההכרזה היא הפונקציה של הצ'יף הכרוז. ההכנה החיצונית היא פעולה שכוללת חזרות, הכנות, פעילות שרירים אינטנסיבית, הכנת אוכל, טקסים הקוראים לגשם לבוא… כל אלה מגבירים את התפיסה שהם יאיצו את האירוע הקרב ובא.

ההכנה הפנימית היא שימוש בתפילה ומשאלות טובות לקידום התוצאות הרצויות. עפ"י המיקרוקוסמוס של ההופי, הרצון והמחשבה הן המוקדמות ביותר ולכן מכריעות ביותר בהכנה. ההשתתפות הסמויה הוא שתוף מנטאלי של אנשים שאינם לוקחים חלק באופן ישיר בעניין עצמו: בציד, בעבודה, במרוץ או בטקס, אבל מכוונים את מחשבתם ואת רצונם הטוב למען ההצלחה הכוללת. ההכרזות הן המנסות לגייס אנשים רבים לעניין זה. תחשבו על קהל אוהד במשחק כדורגל… ההשתתפות הסמויה היא גם להרחיק את המחשבות הרעות שבאות מהאוייב, שכן הרבה מחשבות טובות גוברות על מחשבות המייחלים לרע. מחשבה זו תורמת בהיקף גדול להרמוניה שבתוך הקהילה המצומצמת הזו- אחדות. ההתמדה היא מה שמשתמע ממנה- חזרה עיקשת וקבועה. הזמן אצל ההופי איננו מתבזבז לעולם כמו בעולם האת"מ. הזמן מצטבר, ושומר את הטוב להתרחשויות טובות שעוד יגיעו.

השלכות היסטוריות:

הדפוסים התרבותיים והנורמות הלשוניות התפתחו באופן סימולטני. וזו הסיבה גם להבדלים הגדולים בין שפת האת"מ לשפת ההופי. שורשי האת"מ כבר בעת העתיקה, מהשפה הלטינית שהתרחבה מהמרחבי אל הלא מרחבי. שפה שהושפעה מהמצאות וחידושים. בימי הביניים החלו הדפוסים האלה להישזר במסחר ובתעשייה, בהמצאות מכאניות ובחשיבה מדעית ומתמטית. המצאת השעונים, מדידת הזמן, רישומים, דינים וחשבונות, ספרי היסטוריה, התפתחות המתמטיקה והמדע, כל אלה הביאו את עולם השפה לצורתו הנוכחית. ההופי בניגוד אלינו החליטו לדבוק בשפה הישנה ולא לפתח אותה. ההופי ששוכנים באדמה צחיחה, בה הגידול העיקרי הוא תירס, הייתה תלויה באיתני הטבע ומשום כך-באלים. מכאן שהעדפתם למילים של תפילות וגישה דתית כאשר הברכה הנחוצה היחידה היא-גשם, מילה אחת פשוטה שאין צורך להשליכה על דבר פרט למה שהיא באמת.

שפה וחברה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: