פרספונה: בת האלה שהפכה למלכת השאול (בחצי משרה) ולסיבת העונות

האדס, אל השאול במיתולוגיה היוונית, היה מאוהב בפרספונה היפה, אך ידע שהאלה הצעירה היא בבת עינה של אימה דמטר שלעולם לא תניח לאיש לשאת אותה מפחד שזה יפריד בניהם (השתיים היו, כפי שניתן להבין, קרובות מאוד). האדס השיג את אישורו של זאוס מלך האלים לחטוף אותה. בשעה שפרספונה ליקטה פרחים בשדה קפץ עליה האדס וחטף אותה אל עולם המתים.

שיבת פרספונה, פרדריק לייטון, 1891

כאשר גילתה שביתה נעלמה, חיפשה אותו דמטר על פני כל האדמה, אך לא מצאה אותה (כי היא הייתה מתחתיה). האלה דמטר נפלה לייאוש, דבר לא טוב לבני האדם במקרה של אלת הטבע והיבולים. שום דבר לא צמח, ובני האדם כמעט מתו ברעב. או אז סיפר לדמטר הליוס אל השמש, הרואה את הכל, מה באמת קרה לפרספונה. דמטר רצה לזאוס בדרישה להחזיר לה את ביתה, ומאחר שזאוס היה מודאג מגורל בני האדם הרעבים הוא נעתר מיד וציווה על האדס להשיב את פרספונה.

להאדס לא הייתה ברירה אלא לציית, אך לפני שהוא שחרר את פרספונה הוא גרם לה לאכול כמה גרגרי רימון. הרמס נשלח לאסוף את פרספונה ולהחזיר אותה לאימה, אך מאחר ואכלה מזון בשאול היא חייבת לבלות שם מחצית מהזמן, חצי מכל שנה, כלומר את זמן החורף. מדוע החורף? כי כאשר דמטר אימה נמצאת בנפרד מבתה האהובה היא אינה נותנת לדבר לצמוח, ואילו במחצית השנה שהיא עם ביתה (קיץ) היא מאושרת והכל פורח.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות