דמטר: אלת האדמה שגעגועיה לבתה יוצרים את העונות

במיתולוגיה היוונית דמטר היא אלת התבואה, החקלאות, הקציר, הדגנים והלחם, הצמיחה וההזנה. דמטר היא בתם של קרונוס וריאה , והיה את הפעם ההיא בה אביה בלע ואז הקיא אותה. דמטר היא אחותו של זאוס, מה שלא הפריע להם ללדת יחד את פרספונה, בתה היחידה והאהובה של דמטר. אחד המיתוסים המרכזיים הקשורים לדמטר כרוך בחטיפת האדס את פרספונה ובחיפושים ארוכים של דמטר אחריה. דמטר היא אחד האלים העיקריים של המיסטריות האלוסיאניות (טקסי דת יווניים מסתוריים) הכוללות טקסים המתרכזים בחיפושיה של דמטר אחר איחודה עם בתה, שסימלו הן את לידת היבול מחדש באביב והן את לידתם מחדש של המשתתפים לאחר המוות. היא מתוארת כאישה בוגרת, המוכתרת לעתים קרובות ומחזיקה אלומות חיטה ולפיד.  הסמלים שלה הם קרן השפע, חיטה, נחש מכונף ומטה לוטוס. החיות הקדושות שלה כוללות חזירים ונחשים. המקבילה הרומית של דמטר נקראת קרס או סרס.

פסל דמטר, מאה 3-4 לפנה"ס, המוזיאון הרומי הלאומי, מרי הרש.

לשם "דמטר" יש שתי נגזרות אפשריות; זה יכול להיות "אמא אדמה" או "נותנת דגן/שעורה". היא הייתה בעיקר אלילה יוונית לא רק של הטבע אלא גם של תרבות; היא לימדה את האנושות כיצד לתרבת תבואה. ככזו היא נחשבה גם כנותנת הלחם. ללא ברכתה דבר לא גדל ואנשים גוועו ברעב. במקום להתגורר באולימפוס, היא בילתה את רוב זמנה בשיטוט על פני כדור הארץ עם בתה, פרספונה. לאם ולבת סגדו לעתים קרובות יחד, במיוחד כחלק מהמיסטריות האלוסיאניות. זו הייתה כת מסטורית שבמרכזה אלוסיס שהבטיחה כרטיס כניסה לגן העדן אליסיום בעולם הבא. תוכן המיסטריות היו סודות שמורים היטב. יש לנו מושג כללי שהם היו בעיקר הצגה פולחנית של המיתוס של פרספונה, אך איננו יודעים את כל הפרטים.

חוץ מטקסים מסתוריים גם פסטיבלים חקלאיים רבים התקיימו לכבודה של דמטר ברחבי יוון. דמטר הייתה גם אלת הפוריות, וכהנת דמטר הייתה אחראית להסביר את חובות הנישואין לזוגות שזה עתה נישאו. המיתוס החשוב ביותר על דמטר הוא המיתוס על חטיפת פרספונה. האל האדס רצה להתחתן עם פרספונה, אך הוא ידע כי לא סביר שדמטר תאפשר למישהו להינשא לבתה כיוון שהדבר יפריד בין השתיים. אז הוא פנה לזאוס, שנתן לו רשות לחטוף את פרספונה (דברים כאלו לא בדיוק הפריעו גם לזאוס בעצמו). כאשר פרספונה אספה פרחים עם חבריה, האדס יצא מהאדמה, חטף אותה על מרכבתו, וירד עם כלתו הטרייה אל העולם התחתון. דמטר, המומה, חיפשה בכל מקום את בתה בעזרת האלה הקטה. אבל היא לא מצאה את פרספונה בשום מקום על פני כדור הארץ. בצערה היא גרמה לכך שכל הגידולים נכשלו וכל הצמחייה קמלה. בסופו של דבר, האל היווני הליוס (השמש) אמר לה שהוא ראה את האדס מוריד את פרספונה לשאול. זועמת הלכה דמטר אל זאוס כדי לדרוש להחזיר את בתה. זאוס נענה מכיוון שהאנושות גוועה ברעב, וציווה על האדס להשיב את פרספונה לעולם. האדס אכן החזיר אותה. אבל לפני כן הציע לפרספונה זרע רימון אחד לאכול. מכיוון שהיא אכלה מפירות השאול, היא נאלצה לחזור לשם כל שנה. כך היא מבלה שליש מכל שנה (או חצי, תלוי מי מספר את הסיפור) בעולם התחתון, ושאר השנה על פני כדור הארץ עם אמה. מיתוס זה משמש להסביר את שינויי העונות: כאשר פרספונה נמצאת מעל הקרקע, דמטר שמחה ודברים גדלים (כלומר קיץ). כאשר פרספונה נמצאת בעולם התחתון, דמטר עצובה והאדמה עקרה (כלומר חורף).

האלים האולימפיים

ראו גם: רשימת האלים במיתולוגיה היוונית

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות