רישומי היסטוריה פלילית

האם על רישומי היסטוריה פלילית להיות זמינים באופן גורף?

סטיבן רפאל

אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי.

לפי שיעורי המאסר הנוכחיים, 9% בקירוב מכל הזכרים הנולדים היום ישהו זמן מסוים בכלא בשלב כלשהו בחייהם. בחלוקה על פי גזע ואתניות המספרים היחסיים הם 4% בעבור גברים לבנים, 16% בעבור גברים היספניים ו-28% בעבור גברים שחורים (סטטיסטיקות משרד המשפטים האמריקאי, 1997). מחקר שופע מראה עתה כי שהייה בכלא משפיעה לרעה על סיכויי התעסוקה של הפרט בכמה ערוצים פוטנציאליים. ראשית, מעסיקים מתנגדים נחרצות להעסקת פושעים לשעבר, ממצא שנולד הן במחקרי ביקורות ספרים (Pager, 2003) והן בראיונות מעסיקים ( Holtzer at al., 2004). שנית, ריצוי מאסר בכלא עלול לעכב את צבירתו של ניסיון תעסוקתי רב ערך ואפילו לשחוק את מיומנויות העבודה של הפרט. בהתאמה לעלייה הגדולה בשיעורי הכליאה בעשורים האחרונים בארה"ב, עובדות אלו מראות כי רישומי היסטוריה פלילית מהווים מחסום ההולך ונעשה חשוב בעבור גברים צעירים ופחות מיומנים. יתרה על כך, בשל השונות הגזעית בשיעורי מאסר סביר להניח כי ההתבלטות הגוברות של מאפיינים אלו תחריף את אי-השוויון הגזעי בתעסוקה ושכר.

בניתוח השנוי במחלוקת שלהם מעלים Kurlychek et al. (2006) את השאלה החשובה של האם ניתן להצדיק גישה בלתי מוגבלת של מעסיקים על ידי דאגות לגיטימיות של המעסיקים. ליתר דיוק, הם מעריכים האם השיעור בו עבריינים צעירים נמנעים מלפשוע בזמן שחלף למן העבירה האחרונה מצדיק את הגבלת גישתו של המעסיק למידע אודות מעצרים והרשעות בעבור עבריינים לשעבר לאחר פרק זמן מספיק. שאלה זו היא חשובה ורלוונטית בשל הגידול הגבוה באוכלוסיית העבריינים לשעבר (לפי כמה הערכות כ-5% מאוכלוסיית הגברים הבוגרת). יתרה על כך, ככל שמדיניות הבקרה על גישה נעשתה ליברליות ומערכות מידע התפתחו לנקודה בה מספר חברות פרטיות מציעות עתה בדיקות רקע פלילי זולות ומהירות, מעסיקים מבררים את רישומי ההיסטוריה הפלילית של מועמדים לעבודה בשיעורים שאין להם כל תקדים בהיסטוריה (Holtzer et al., 2004).

Kurlychek et al. (2006) מדגימים כי בעבור קבוצת גברים צעירים בעלי אפיון דמוגרפי משותף (קוהורטה- cohort) בפילדלפיה הסבירות של עבירה חוזרת יורדת בצורה חדה ככל שחולף הזמן למן העבירה האחרונה. תבנית זו תואמת הן את ההשפעה הסיבתית של "להישאר נקי" והן אוכלוסייה נותרת של עבריינים לשעבר ההופכת יותר ויותר נבחרת עם הזמן למן העבירה האחרונה (ליתר דיוק, בחירה בכיוון נטייה נמוכה לעבור על החוק). המקור המדויק של תבנית זו אינו רלוונטי בעבור מטרות מדיניות. הנתונים מראים לנו כי הסבירות של עבירה חוזרת יורדת עם הזמן החולף מעת העבירה האחרונה. בהתבססם על תבנית זו טוענים Kurlychek et al. כי הגבלת גישתו של המעסיק לרישומי היסטוריה פלילית מעבר לפרק זמן מסוים עשויה להגביל באופן אפקטיבי את ההשלכות הנלוות של הכלא מבלי לחשוף בהכרח את המעסיק לסיכון מספיק גבוה.

אני מסכים עם הצורך להגביל את ההשפעות השליליות של מאסר קודם על התנהלותם בשוק העבודה של אסירים לשעבר. היכולת להשיג ולהחזיק תעסוקה היא בבירור תנאי הכרחי בעבור השילוב מחדש המוצלח של אסירים לשעבר אל תוך החברה הלא-ממסדית. יתרה על כן, האפשרות של מחיקת רישומיו של פרט מסוים לאחר תקופת זמן נתונה של הימנעות מפשיעה עשויה למעשה להוליך לתגובה התנהגותית חיובית מעבריינים לשעבר מכיוון שיהיה תמריץ להימנעות מפשיעה בכדי לטהר את שמם מעבירות קודמות.

אולם עם זאת, ההשפעה המועילה המוצעת של הגבלת גישה עשויה להכיל גם תוצאות בלתי מכוונות במובן שמעסיקים הדואגים לפעילות פלילית קודמת יעשו שימוש בהליכי סינון בלתי ישירים ובלתי מושלמים. במילים אחרות, הגבלת יכולתו של המעסיק לקבל גישה לרישומי היסטוריה פלילית  או לשאול אודות הרשעות פליליות קודמות עשויה שלא למנוע ממעסיקים מלעשות שימוש בסימנים פוטנציאלים של היתקלויות עם החוק בקבלת החלטות העסקה וקידום. מעסיקים עשויים להיות מסוגלים לכל הפחות לזהות עבריינים לשעבר בצורה יעילה על ידי סימנים כגון חינוך, מוצאו של האדם או על ידי פערים בלתי מוסברים בהיסטורית התעסוקה שלו. במקרה הקיצוני יותר עשויים מעסיקים לנהוג אפליה שיטתית כנגד מועסקים מקבוצות אותם הם תופסים כבעלות נטייה גבוה לפשוע. נושא חשוב זה של כיצד מעסיקים עשויים להגיב להגבלות גישה הוא המפתח בגיבוש מדיניות המאפשרת למעסיקים להביא בחשבון אספקטים של עברו של אדם מסוים הרלוונטיים באופן לגיטימי להערכת ביצועים פוטנציאלים בעבודה ובה בעת להגן על אלו שבמהלך הזמן הדגימו את חוסר הרלוונטיות של עברם בנוגע לביצועיהם העתידיים.

מדוע בודקים מעסיקים רישומי היסטוריה פלילית?

ישנן מספר סיבות מדוע עברו הפלילי של מועמד לעבודה עשוי לספק מידע רלוונטי למעסיק פוטנציאלי. ראשית, במקומות עבודה רבים אין זה אפשרי לפקח באופן מושלם אחר ביצועיו של עובד ולפיכך ניתן לצפות ממעבידים שיסננו מועמדים שלא ניתן לבטוח בהם. נוסף על כך, משרות רבות בשוק השכר הנמוך מצריכות אינטראקציה ישירה עם לקוחות, בין אם אינטראקציות אחד על אחד בסביבה של חנות או אינטראקציות ישירות עם לקוחות בבתיהם. בכדי לשמר את קהל הלקוחות שלהם מעסיקים יניחו דגש מסוים על "מיומנויות רכות" (soft skills), כלומר ייצוגיות כללית ומיומנויות תקשורת בעל-פה, של עובדיהם ובמידה ועבריינים לשעבר אינם ניחנים במיומנויות אלו המעסיקים עשויים לסננם בהתאם. יתרה על כך, ניתן להניח שמעסיקים ידאגו בנוגע לבטיחות של לקוחותיהם שכן עסקים חוזרים יהיו בבירור תלויים בגורם זה ומעסיקים עלולים לשאת באשמה בנוגע לכל פגיעה שנגרמה בידי עובד שלא סונן כראוי.

בהינתן שיקולים אלו, אין זה מפתיע שכשאשר הם נשאלים, מעסיקים של עובדים במיומנות נמוכה מביעים אי-נכונות גדולה להעסיק עבריינים לשעבר. לדוגמא, בניתוח ראיונות של מעסיקים שנערכו במהלך שנות התשעים המוקדמות, מצאו Holzet et al. (2006) כי למעלה מ-60% מהמעסיקים העידו כי הם קרוב לוודאי או בהחלט לא יעסיקו עבריין לשעבר. יתרה על כך, אי נכונות זו גדולה בהרבה מאי הנכונות של מעסיקים להעסיק קבוצות אחרות המתויגות בסטיגמה (כולל מקבלי קצבת סעד, מועמדים עם פער בלתי מוסבר בהיסטורית העבודה שלהם ומועמדים שהיו מובטלים במשך שנה או יותר). בנוסף, אי נכונות זו גדולה בהרבה בקרב מעסיקים שעובדיהם באים במגע ישיר עם לקוחות. במחקר מאוחר יותר בקרב מעסיקים באזור לוס אנג'לס מצאו Holzer et al. (2004) כי מעסיקים המעסיקים עובדים במשרות המצריכות עיסוק במזומנים עם מגע עם ילדים מתנגדים במיוחד להעסקת עם עובדים עם רישום פלילי בעברם.

בצד החיובי, מחקר זה על לוס אנג'לס חשף כמות ניכרת של שונות מצידם של המעסיקים בהערכת הרלוונטיות של רישומי עברו הפלילי של אדם מסוים. באופן ספציפי, בסדרה של שאלות מפורטות המתייחסות לסוגי המועמדים שמעסיקים עשויים לשקול להעסיק הראו המעסיקים נטייה להתנגד יותר להעסקת אסירים ששוחררו לאחרונה ועבריינים עם עבירות אלימות ברישומיהם (אגב, העדפות שמתיישבות עם הנטייה הכללית הגבוהה יותר לעבור על החוק בקרב אלו עם עבירות אלימות קודמות שהודגמה על ידי Kurlychek et al., (2006)). לפיכך למרות שבאופן כללי מעסיקים אינם אוהבים להעסיק עבריינים לשעבר, הם כן מציגים גמישות ויכולת לשקול גורמים מקלים.

במידה בה הגבלת הגישה לרישומי עבר פלילי באמת תשפר את אפשרויות התעסוקה של עבריינים לשעבר תהיה תלויה במידת התנגדותו של המעסיק להעסקת עבריינים לשעבר. יתרה על כך, הגבלת גישה עלולה לגרום למעסיקים לעסוק בסינון פחות רשמי ופחות ישיר הנועד לנפות עבריינים לשעבר, תוצאה שתסתור באופן ישיר את ההשפעות של הגבלת הגישה.

הגבלת גישה והתמריץ לאפליה סטטיסטית

ההנחה כי הגבלת גישת המעביד לרישומי עבר פלילי תשפר את אפשרויות התעסוקה של עבריינים לשעבר תלויה באופן קריטי על ההנחה הבלתי מוצהרת שבהעדר היכולת לסנן באופן רשמי רישומים שכאלו מעסיקים לא ינקטו בסינון לא ישיר. הגיון בסיסי וכן מחקר מרגש מראים כי מצב זה אינו המקרה. מעסיקים וכן אנשים אחרים עשויים במידה רבה לגבש ציפיות לגבי למי יש עבר פלילי ולמי אין. במידה ותוגבל גישתם לרישומים רשמיים, סביר כי מעסיקים הרוצים לנפות עבריינים לשעבר יעשו כן על סמך קורלציות נתפסות של עבריינות קודמות. לדוגמא, מעסיקים עשויים להאמין כי גברים שחורים צעירים נמצאים בסבירות גדולה יותר להיות מעורבים בפעילות פלילית מאשר נשים שחורות צעירות או גברים לבנים צעירים. כדוגמא נוספת, מעסיקים עשויים להאמין כי קבלה קודמת של סיוע ציבורי, חינוך מועט או פערים בהיסטורית העבודה של אדם יכולים לחזות באופן חיובי התנהגות פלילית קודמת.

בהינתן ציפיות אלו עשויים מעסיקים לנקוט באפליה על בסיס סטטיסטי המוגדרת כייחוס תכונותיו הנתפסות של קבוצתו הניתנת להגדרה של אדם מסוים לאדם עצמו וקבלת החלטות בהתאם, זאת על מנת להקטין את הסיכון של העסקת עבריין לשעבר. לדוגמא, אם מעסיק מאמין כי גברים שחורים צעירים נמצאים בסבירות גבוהה לפעילות פלילית קודמת הוא עשוי בפשטות לסרב להעסיק גברים שחורים צעירים. גישת 'רובה ציד' זו לסינון עובדים מנפה הן עבריינים לשעבר הנופלים בתוך הקטגוריה המסומנת וכן מועמדים עם עבר נקי מקבוצות דמוגרפיות עם שיעורי פשיעה נתפסים גבוהים. יתרה על כן, במידה והאפליה שכזו פוגעת באפשרויות התעסוקה של אלו שאחרת לא היו פושעים, פעילות פלילית עשויה להפוך לאטרקטיבית יותר. תוצאה זו בתורה עשויה להגדיל את רמת הפשיעה הכללית בקרב קבוצות עם שיעורי פשיעה גבוהים.

מספר מחקרים מראים כי מעסיקים אכן נוקטים באפליה סטטיסטית שכזו בניסיון לנפות עבריינים לשעבר. לדוגמא, במחקרי עם הנרי הולזר ומיכאל סטול (Michael Stoll) (Holzer et al., 2006) מצאנו כי מעסיקים שאינם בודקים רקע פלילי הינם אלו עם הסבירות הנמוכה ביותר להעסיק עובדים שחורים. בנוסף, ההשפעה החיובית של בדיקה על הסבירות של העסקת שחורים הינה גדולה ביותר בקרב חברות המעידות  במידה הגדולה ביותר על התנגדות להעסקת עבריינים לשעבר. Bushway (2004) מנתח את היחס בין מידת הפתיחות של מאגרי הרישום הפלילי של מדינה והמשכורות הממוצעות של עובדים שחורים ביחס לאלו של עובדים לבנים ומוצא ראייה לכך שמשכורות שחורים יחסיות הינן גבוהות יותר במדינות עם מערכות פתוחות יותר. ראייה עקיפה לאפליה שכזו ניתנת על ידי Pager (2003). במחקר אודות ספרי חשבונות של מעסיקים בו רואי חשבון נשלחו להציג מועמדות לעבודה, אחד עם תוכנית הכשרה בכלא רשומה בקורות חייו ואחד ללא, מצא Pager השפעה שלילית חזקה של השהות בכלא על הסבירות לקבל פנייה חוזרת (לראיון) בקרב הן קבוצות רואי-חשבון לבנות והן שחורות. מעניין יותר לראות כי רואי-חשבון שחורים ללא תקופת מאסר בקורות חייהם קיבלו פחות קריאות חוזרות מאשר רואי חשבון לבנים עם תוכנית ההכשרה של הכלא בקורות החיים שלהם. למרות שתבנית זו תואמת עם אפליית מעסיקים כנגד אפרו-אמריקאים המבוססת על איבה גזעית, ממצא זה גם תואם את העובדה שמעסיקים מניחים כי למועמדים שחורים ללא עבר פלילי רשום גם היו היתקלויות עם החוק שלא דווחו.

אפליה סטטיסטית שכזו מסבכת את הצעת המדיניות שחקרו Kurlychek et al. (2006). אם הגבלת  גישתם לרישומי עבר פלילי מתמרצת את המעסיקים להסתמך על סימנים בלתי-רשמיים נתפסים של עבר פלילי, אזי אין זה הכרחי שהמדיניות תעלים את הנזק הנלווה הקשור בעבר פלילי. יתרה על כן, חתימת רישומים עלולה להוביל לתוצאה הבלתי רצויה של הענשת אותם פרטים עם עבר נקי שאיתרע מזלם להיתפס כבאים מקבוצה עם פשיעה גבוהה. ברור כי התנהגות שכזו והתהליך בו נוצרות ציפיותיו של המעביד חייב להילקח בחשבון כאשר חושבים על הצעת מדיניות ספציפית.

נושאי עיצוב מדיניות פוטנציאלית

Kurlychek et al. (2006) מדגישים במרומז כמה משתני בחירה מרכזיים שצריכים לבוא בחשבון בעיצוב מדיניות המאזנת הן את יכולתם של מעסיקים לרכוש גישה למידע רלוונטי אודות מועמדים וכן את טובתם של עבריינים לשעבר שהצליחו להישמר מצרות. הראשון והחשוב מבין משתני בחירה אלו הוא אורך מגבלת הזמן על בירור עבר פלילי. אם הגבול נקבע כקצר מידי לא יהיה למעבידים הביטחון בבירורים רשמיים ולפיכך יפנו לסינון בלתי-רשמי כמשלים ובכך יבטלו מרבית מפוטנציאל התועלת שיכולים עבריינים לשעבר להפיק מהסתרתו של מידע כזה מלכתחילה. במידה והגבול ארוך מידי מעט עבריינים יצאו נשכרים ויהיה תמריץ מועט להתרחק מפעילות פלילית מתוך רצון למחיקת הרשומות. Kurlychek et al. (2006) מתמקדים על גבול שבע השנים הקבוע בחוק הפדרלי המתייחס לתעשיית הובלת הסחורות. ברור כי מחקר נוסף על שיטת קבלה לעבודה של מעסיקים עם התמקדות על שאלות ספציפיות אלו יתרום רבות לשיקולים הנ"ל.

משתנה בחירה נוסף נוגע לנקודת הפתיחה של התקופה התוחמת את רישומי העבר הפלילי. Kurlychek et al. (2006) קוראים במרומז לתאריך התחלה התואם את תאריך ההרשעה האחרונה בטענם כי מכיוון שמעטים המעסיקים שלהם גישה למידע אודות מאסרים, הזמן למן הכליאה אינו רלוונטי. אולם ניתן לדמיין כי עם הידע שרישומים נמחקים לאחר שבע שנים מעסיקים עדיין עלולים להפלות לרעה את מועמדויותיהם של גברים צעירים הנחשדים בידי המעסיק כבעלי עבר בכלא. התחלת פרק הזמן בתאריך השחרור האחרון מהכלא עשויה להעביר כמות מידע גדולה יותר למעסיקים. הידיעה כי רישום עבר פלילי נקי מעיד על (1) העדר כל עבירה בעבר או (2) פשיעה ואולי ריצוי עונש מאסר אך אי קיום קשר עם מערכת הצדק הפלילית במהלך שבע השנים האחרונות מספקת מידע רב יותר במידה ניכרת מאשר האלטרנטיבה המתעלמת מתקופת המאסר.

משתנה בחירה חשוב שלישי נוגע לשאלה האם לקבוע עבירות מסוימות כבלתי ניתנות למחיקה. ניתן לטעון כי אסור שמי שריצה עונש מאסר בשל עבירת מין יעבוד עם ילדים, או שעובדים עם עבירות אלימות חמורות קודמות לא יעבדו במשרות אבטחה. שוב, הבנה טובה יותר של כיצד מעסיקים מתחשבים בגורמים מקלים שכאלו תספק מידע שימושי לגיבוש תפיסת מדיניות מעשית.

ללא כל קשר, האוכלוסייה הגברית בעיקרה הגדלה של עבריינים שלא נאסרו מעלה שאלות מדיניות חשובות בנוגע לשילוב מחדש והדרכים בהן החברה יכולה להקל ולאפשר את מעברם של עבריינים לשעבר אל עבר חיים יציבים ופרודוקטיביים. תעסוקה יציבה היא בבירור מפתח, במידה ואנו יכולים לשפר את סיכוייהם של עבריינים לשעבר מבלי לפגוע במידה גדולה מידי באינטרסים של המעסיקים, עלינו לעשות כן. הניתוח של Kurlychek et al. (2006) מספק נקודת התחלה מצוינת לדיון זה שאני מקווה שימשיך באופן מיידי על ידי חוקרים וקובעי מדיניות.


עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות