ארבע האמיתות הנאצלות או האציליות של הבודהה הן ארבע התובנות שהביאו את הבודהה להארה וארבע תובנות היסוד של הבודהיזם כולו. אמיתות אלו של הבודהה נחשבות בבודהיזם כאמת אוניברסלית שההכרה בו היא הדרך להארה. השלבים השונים של ארבעת האמיתות הנאצלות של הבודהה מושווים לתהליך עבודתו של רופא (משל הרופא): הרופא מזהה את הסימפטומים (סבל), מאבחן את המחלה (האחזות), מוצא תרופה (שחרור מההאחזות) ומביא להבראה (הדרך המתומנת).
האמת האצילית הראשונה: דוקהה
האמת האצילית הראשונה של הבודהה היא שהקיום המותנה, הקיום שאנו מכירים, חדור סבל: לידה היא סבל, זקנה היא סבל, מחלה היא סבל, מוות הוא סבל, להתאחד עם מה שאינו אוהב הוא סבל, להיפרד ממה שאוהב הוא סבל – ובסופו של דבר, חמשת ה"סקהנדות" של ההתקשרות עם המציאות (כלומר חומר, תחושה, תפיסה, תצורות נפשיות ותודעה) הם גם סבל. מונח סבל זה מתורגם גם בחוסר שביעות רצון, שכן כולל הרבה מעבר לכאב פיזי.
המילה "דוקהה" מתורגמת לעתים קרובות כ"סבל "או" כאב" אולם יש לה משמעויות רבות בלימוד הבודהה: אלה של חוסר שביעות רצון, חוסר שלמות, ארעיות, קונפליקט וחוסר מהות. תרגום זה ל-"סבל" כתובנת היסוד שלו הקנה לבודהיזם את המוניטין של פסימי, בעוד שהמסר של הבודהה אופטימי ביסודו מכיוון שהוא אומר שאפשר להשתחרר מחוסר שביעות הרצון או מהסבל הזה.
לסבל שלושה היבטים על פי בודהה: סבל פיזי ונפשי; הסבל שנגרם על ידי השינוי; הסבל שנגרם כתוצאה מהתניה. הסבל מחלחל לכל רמות הקיום, מהנמוך לגבוה, כולל מה שנחשב בדרך כלל למצבים נעימים: "מה שהאדם הפשוט מכנה אושר, ההוויה המתעוררת קוראת לזה דוקהה(סבל)" (סמיוטה ניקאיה 35, 136)
האמת האצילית השנייה: סמודיה
האמת האצילית השנייה של הבודהה מתארת את מקורו או הופעתו של הסבל (האמת הראשונה). הסבל קיים מכיוון שיש סיבות שגורמות לו להופיע וסיבות אלו על פי הבודהה הן:
"הצמא הזה הוא זה שמייצר קיום מחדש והפיכה מחדש, המקושרת לתאוות בצע נלהבת ואשר מוצאת כל הזמן הנאה חדשה לפעמים, לפעמים שם, כלומר צמא התענוגות של החושים, הצמא הקיום ונעשה וצמא-קיום" (דרשות הבודהה (אנגלית), 94)
הופעתו של הצמא שאינו יכול לרווחת תלויה בתחושה, שהיא עצמה תלויה במגע עם העולם. לפיכך, צמא הוא לא הגורם העיקרי של הסבל אבל זה הגורם המוחשי והמיידי ביותר. הניסיון לאחוז בעולם באמצעות החושים רק מוביל לצורך שלא ניתן לספק ולסבל. לפי הבודהה העולם חסר ופגום ולכן הוא מנסה למלא עצמו דרך חמדנות; הוא עבד של "צמא" . הצמא והבורות הם שמניבים את שלושת שורשי הרוע: תאווה, שנאה וטעות; כל מעשה (של דיבור, גוף או רוח), טוב או רע, מניב פירות חיוביים או שליליים עבור יוצרו .
האמת האצילית השלישית: נירודהה
האמת האצילית השלישית של הבודהה נוגעת להפסקת או "הכחדה" (נירודה) של הסבל. סבל זה אמיתי ואינו מפסיק לייסר אותנו, אנו מחויבים לתהות על מקורות הסבל. לאחר שהמקורות ידועים, אנו פועלים על פי הגורמים למיגורם, עד להגעה ל"שחרור הסופי" מההאחזות משתוקקת בכל מה שגורם לנו חסר וסבל.
האמת האצילית הרביעית: מאגה
האמת האצילית הרביעית היא זו של הדרך (מאגה) המובילה להפסקת הסבל. מסלול זה הוא " הדרך האצילה המתומנת" : ראייה נכונה, מחשבה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה והתבוננות נכונה. באמצעות תרגול סימולטני של שמונה מרכיבי הנתיב (מבלי להשמיט אף אחד מהם), בודהיסטים מתרגלים מגיעים בהדרגה ל"מטרתו "של הדרך, נירוואנה .
