תולדות האמנות: אדריכלות יוונית

אדריכלות יוונית

המקדש היווני

המקדש הוא קלאסיקה כערך היסטורי, אובייקטיבי. המבנים נבנו בצורה מלבנית.

אנו תופסים את המקדש היווני כמייצג האולטימטיבי של האדריכלות היוונית. מטרת המקדש היא לספק תא קטן כמחסה לפסל.

בתקופה הארכאית נבנו במקומות גבוהים ב- יוון מקדשי-אבן שאופיינו בחדר קטן ואפלולי (נאוס = דביר) שבו הוצב פסל-האל. הפרו- נאוס הוא המקום דרכו נכנס הכוהן לטפל בפסל. פתחי מקדשים אלו פנו לכיוון מערב ע"מ שהפסל והמבט (של באי המקדש) יופנו אל המזרח – (כיוון השמש העולה)… זאת ע"מ שקרני השמש תיפולנה על המזבח… בקדמת המקדש עמד מזבח שעליו יכלו האנשים להקריב קורבנותיהם (ל-נאוס  נכנסו רק כוהני-הדת).  במקרים רבים הוקפו הנאוס והמזבח בגדר, ובעצם נוצר "מתחם-מקודש" (טמנוס). בתקופות ובמקומות שונים היה הנאוס מוקף עמודים במבנים ובחלוקות שונות של העמודים… מקדש מוקף עמודים נקרא "מקדש פריפטריאלי".  בהמשך התפתחו ביוון סביב הנאוס – מדרגות מכל הכיוונים, על-מנת לאפשר לכל אדם לעלות לכיוון הנאוס והפסל – מכל הכיוונים.

ע"פ תפישת היוונים המקדש והפרופורציות שלו משקפים את גוף האדם, לכן המקדש היווני עוצב כמעט תמיד בקווים ישרים, ב- הרמוניות, בסימטריה וב- תבניות מודולריות   (אשר ליוו את המקדשים היווניים לכל מקום ומקום), לדוגמא: אם אנו יודעים את גודלה של חוליית-בסיס של עמוד מקדש…  אנו כמעט-תמיד יכולים להעריך ברמת טובה את כל מידותיו של אותו המקדש.

עמודי המקדש נשאו קורות וקרוי כבדים ביותר. ע"מ שהעמודים לא ישקעו תחת משקלם העצמי ותחת משאם הם הועמדו ע"ג מסד הנקרא בשם "סטילובט" (Stylobate)  – משטח מאסיבי של אבנים גדולות ורחבות שהגיעו עד גובה הרצפה או שהיו חלק מן הרצפה. העמודים היו רחבים יותר בחלק התחתון וצרים יותר בחלקם העליון  (במיוחד בולטת ההצרה בעמודים בסגנון הדורי). העמודים היו בנויים מ"פרוסות" שניצבו זו על גבי זו וחוזקו ע"י מוט ברזל שהושחל בחורים שהיו במרכזן של הפרוסות וקובע באמצעות יציקת עופרת מותכת במהלך הבנייה. לאורך העמודים נראים מעין חריצים הנקראים "קרנילורות".  בראש העמוד נשאה כותרת – אלמנט (ע"פ רוב דקורטיבי) שתפקידו היה לשאת את הקורות הרוחביות הנושאות את חלקו העליון של המקדש.

הקורה בחזית המקדש קרויה ארכיטראב (Architrave) וע"פ רוב הייתה חלקה מעיטורים. על גבי הארכיטראב ישב ה- פריז

(Frieze) –  קורה דקורטיבית שעוצבה בסגנונות שונים (פירוט בהמשך) ועל כל אלה ניצב ה- "גמלון" (Pediment) – משולש דקורטיבי (ע"פ רוב מלא בתבליטי דמויות ), הנתון בתוך מסגרת משולשת בולטת כלפי חוץ הנקראת  "כרכוב" (= Cornice ) .

האורדרים היווניים –  (סדרים, שיטות חלוקה)

שלוש תפישות ארכיטקטוניות (באדריכלות היוונית), אשר מצאו את ביטוין בצורה בולטת במבנה המקדשים…

א.  ה- אורדר (סדר) הדורי.

ב.  ה- אורדר (סדר) היוני.

ג. ה- אורדר (סדר) הקורינתי.

בתרשים: שלושת האורדרים וביטויים במקדשים.                   קורינתי                 יוני                       דורי

מבולבלים? אז הנה שלושת האורדרים מסודרים וממופים!

ה-"אורדר" (סדר) הדורי – היה מוכר כבר מן התקופה הארכאית (המאה ה- 5/6 לפנה"ס), והיה גם החביב והנפוץ ביותר אצל היוונים.  העמוד הדורי ניצב ישירות על ה-"סטילובט" (משטח האבן הנושא – בעוד שבסדרים האחרים נראה כי העמוד עומד על בסיס)   – בעמוד הדורי ניתן להבחין בהיותו רחב יותר בחלקו התחתון, וצר יותר בחלקו העליון. הכותרת הדורית היא כותרת פשוטה, ללא עיטורים או קישוטים,  ובולט בה עקרון התרחבות הכותרת  על- מנת לשאת על גביה את ה-

"ארכיטראב" – Architrave (7).

ה- "פריז" = Frieze (4) בסדר ה-דורי מעוצב ומקושט בתבליטי דמויות וסצנות "מטופות" = Metope (6) המופרדים זה מזה בתבליטים בני שלושה קווים (5) "טריגליפים" Triglyph על ה-כרכובים בפינות העליונות, היו במקדשים רבים פסלי-פינה דקורטיביים בדמות חיות מיתולוגיות. ולעיתים בצורות דקורטיביות אחרות מרכזו של גמלון (1) המקדש הדורי היה מלא בצפיפות רבה בדמויות מה- פנתיאון (עולם האלים) היווני,  חלקם נראו בעמידה (בעיקר במרכז ה-גמלון, חלקם הופיעו ברכינה או כריעה, וחלקם  ( אלו שבפינות הגמלון) בשכיבה… תופעה זו כונתה "הורור-ווקוי" (הפחד מפני חללים ריקים)…

ה-"אורדר" (סדר) היוני – מוכר לנו החל מה-מאה ה- 5 לפנה"ס (נתגלה ב-איאוליה שב-אסיה הקטנה).    הכותרת היונית מזכירה את הכותרת ה"פרוטואיאולית" מימי שלמה המלך כאשר בשני צידיה  שתי ספירלות (וולטות). אין יודעים עם מקור ה-וולטות הוא ניסיון ליצור באבן עלי-תמר מעוגלים… או קרני אייל…  (לא כל הכותרות בסגנון זהות).  בין ה-וולטות  או מתחתן מתווספים לעיתים עיטורים צמחיים שונים. עיטור נוסף מאוד מקובל בסגנון  זה הוא עיטור "ביצים ורמחים". לעיתים ה-וולטות התפתחו לצורות כמו פרח (רוזטה).

ה-"אורדר" (סדר) הקורינתי –  סדר זה אשר פותח ביוון מוכר לנו גם הוא החל מה-מאה ה- 5 לפנה"ס.     הכותרות הקורינתיות גבוהות מאשר הכותרות האחרות, והן מעוצבות בדמות צמח ה"קנטוס" (הקוציץ הסורי). הכותרת הקורינתית מורכבת ביותר וחציבתה מחייבת עבודה מאוד מדויקת כולל קדיחות מסובכות.  היוונים עצמם לא כל-כך אהבו את הסגנון הזה ולכן מיעטו להשתמש בו לעומת הרומאים הבנאים שהשתמשו בו לעיתים קרובות. בתקופות שונות התפתחו גם כותרות שונות משלושת הסדרים – לדוגמא: כותרת ה-"סל" הביזנטית, כותרות נבטיות ועוד… דוגמא לעמודים שונים מאלו ניתן לראות לדוגמא ב-"ארכתיאום" באקרופוליס של אתונה. שם למשל נראית מעין מרפסת שתקרתה נשענת על עמודים בדמות נשים (הנושאות את התקרה על ראשן)… דמויות אלו נקראות קריאטדות (Caryatids) והן אינן אופייניות למקדש היווני. האגדה מספרת כי נשים אלו בגדו בעירן והסגירוה לפרסים בעת מלחמת הפרסים ביוונים,  וכעונש הן נצטוו להחזיק את התקרה על ראשן לנצח…

תולדות האמנות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: