בעבור היוונים הקדומים, כמו אריסטו למשל, האדם הוא חיה חברתית והיותו חלק מחברה הוא אחד מהדברים המהותיים ביותר בו (יחד עם היכולת לחשוב). מסיבה זו גם חשבו היוונים שכאשר האדם לוקח חלק פעיל בחיי החברה הוא מממש את עצמו ואת אנושיותו. מאידך, מי שנמנע ממנו להשתתף בחיי העיר – חסרי מעמד וזכות השפעה כמו פושעים, עבדים, נשים או ילדים –לא היו בעבור היוונים בני-אדם במלוא מובן המילה משום שהם חסרו דבר חשוב מאוד.
תפיסתם של היוונים, ולא רק שלהם, היא שאדם הוא אדם רק אם יש לו מידה כזו או אחרת של שליטה והשפעה על חייו. מאחר וחייו של אדם תמיד מתרחשים ומעוצבים בחברה, הרי שההשפעה שיש לו על אותה חברה היא המדד להיותו בן-חורין והיכולת שלו להגשים את עצמו כאדם. לעומת זאת, מי שאינו לוקח חלק בחיי הפוליס הוא מי שחייו או המסגרת שבתוכה הם מתקיימים נשלטים לחלוטין בידי אחרים ללא כל בחירה מצידו, כלומר קרוב יותר לחיה.
המילה "פוליטיקה" מקורה ביוונית ומשמעותה "ענייני הפוליס", כאשר "פוליס" הוא עיר-המדינה היוונית. במולדת הדמוקרטיה אתונה ההשתתפות באספת העם הייתה זכות וחובה לכל אזרח, לכל מי שראוי להקרא אדם. הדמוקרטיה המודרנית משמרת את התפיסה הזו דרך מתן זכות הצבעה, חופש ביטוי וחופש מחאה לאזרחיהן. אולם אפשר לתהות עד כמה באמת משפיע האדם הפשוט בימינו על המציאות שבתוכה הוא חי? 
כשרוב בני האדם מתנכרים לפוליטיקה בזמן שהם מוסרים עוד ועוד היבטים של חייהם לידי תאגידים שעליהם אין להם שום השפעה, עד כמה ניתן לומר שאנו מגשימים את אידיאל האדם כפי שראו זאת היוונים?
אחד המסרים המרכזיים שהחברה המערבית מעבירה לנו הוא לדאוג לעצמנו, וכאשר כל אחד דואג לעצמו הזירה הציבורית מופקרת לאותם גורמים שהוציאו למילה "פוליטיקה" שם כל כך רע ומרתיע. עיסוק ב"ענייני הפוליס" או המדינה אינו חייב להיות ריצה מחר לכנסת אלא בכל פעולה שמשפיעה על המציאות החברתית, שאומרת שאתם לא רק קורבנות פסיביים של החלטות של אחרים אלא לוקחים חלק גדול או קטן בעיצוב ההווה והעתיד המשותף. בעבור היוונים זוהי הדרך לממש את מי שאתם, ובעבור יהודים זו הדרך לקיים את התורה העומדת על 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'.
עוד דברים שכדאי לקרוא:
האדם נושע על-ידי האהבה ובאהבה: ציטוטים יפים של ויקטור פראנקל
