מה אם החיים לא היו מאבק? רעיון נושן של מרקס שאולי כדאי לשקול מחדש

הדיון האידיאולוגי הגדול של המאה העשרים בין הקומוניזם והליברליזם הוכרע בנצחון חד משמעי של המערב (כל כך חד משמעי שהיה מי שחשב שזה קץ ההיסטוריה). אלו שראו עצמם כממשיכי דרכו של מרקס מצאו את עצמם כשידם על התחתונה מול האוחזים בתורות השוק החופשי של העולם דובר האנגלית. אין ספק שברגע זה ממש עליכם להביט פחות או יותר על כל מה שיש לכם כולל המכשיר שאתם מחזיקים ביד ולהיות אסירי תודה על הניצחון הזה של כלכלת השפע.

אך אם נביט אל מרחבים אחרים של חיינו, חומריים פחות, אולי נתחיל לתהות מה מחירו של הניצחון הזה ואיזו אפשרות אחרת, בכל זאת, איבדנו עם קריסתה של האלטרנטיבה. שבעים שנה לפני שרעיונותיו אודות חברות מתועשות עוותו כדי להתאים לחברות חקלאיות כמו רוסיה וסין, הביט קרל מרקס בצמיחה הכלכלית העצומה הנובעת מעקרונות השוק החופשי והרגיש שמשהו חשוב מתפספס בכל החגיגה הזו.

מרקס כותב בחיבורו האידיאולוגיה הגרמנית (1845): "דווקא מחמת שהיחידים מבקשים רק את האינטרס הנבדל שלהם שאינו חופף בשבילם לאינטרס המשותף… יוטל עליהם זה בתור משהו "זר", "בלתי תלוי" בהם… כל עוד קיים הפער שבין האינטרס הנבדל לאינטרס המשותף, כל עוד מוקצית הפעילות לא על דרך החירות כי אם על ידי השוק – הופכת פעולתו העצמית של האדם לעוצמה זרה, הניצבת מולו, המשעבדת אותו במקום שהוא ישלוט בה". כוונתו של מרקס היא שבחברה קפיטליסטית התופסת את היחסים בין חבריה כתחרות ערכו של האדם נמדד רק במה שהוא מסוגל לתרום לתועלתו של אדם אחר, זר, ש"קונה אותו מעצמו".

פעילות חברתית כזו מובילה לדברי מרקס לכך שאנו בעצמנו הופכים מבני אדם למוצר שמנוהל על ידי "עוצמה אינטרסנטית השולטת בנו, המצויה מחוץ לשליטתנו, המסכלת את ציפיותינו, ההופכת לאין ולאפס את חישובינו, שהיא אחד המומנטים העיקריים שבהתפתחות ההיסטורית עד כה… עוצמה חברתית זו נראית ליחידים אלו… לא כעוצמתם המאוחדת שלהם, אלא כעוצמה זרה המתקיימת מחוצה להם, שאין הם יודעים את דרכיה, שעליה אין אפוא ביכולתם להשתלט… שהיא לאמיתו של דבר הכוח המכוון אותם".

במילים אחרות, המחיר של להתרכז רק באינטרס שלי הוא שאני תופס את האינטרס של כל השאר כמנוכר, אולי מנוגד, ובכל מקרה אחר משלי. זה אני נגד העולם ולעולם לא אכפת ממני כי הוא תחרות אחת גדולה על מי חוטף יותר או מי חוטף פחות. בהעדר שותפים ובעלי ברית אני נמצא מבודד וחשוף לכל העוצמה הזרה הזו של הקולקטיב שבסופו של דבר תעשה בי כרצונה.

האלטרנטיבה של מרקס לא נועדה להגדיל את הייצור, לשפר את הכנסות המדינה או לדאוג לכולנו לאייפונים. זו מעולם לא הייתה המטרה. המטרה הייתה אנשים שמרגישים בבית במציאות חייהם ולא קמים כל יום למאבק הישרדות של החזקים ביותר. מרקס אמנם טעה בהרבה דברים, ואלו שניסו לפתח וליישם את תורתו טעו בעוד הרבה יותר דברים ולעיתים באופן מחריד, אבל בקיבוץ אחרי הכל היו דברים טובים ובראשם העובדה שהאדם יצא מפתח ביתו אל חברה סובבת שהיא שותפה ולא יריבה שלו וזה, אומר מרקס, אולי נקודה למחשבה שכדאי בכל זאת כדאי לשקול כשבוחרים שיטה כלכלית.

לקריאה נוספת:

האם עוד יש סיכוי לנבואה של מרקס?

מחלוקת החלוקה: סמית', מרקס ודורקהיים על חלוקת העבודה בחברה

מרקסיזם – הוראות שימוש

כלכלת האושר: האם גם ממשלות צריכות לחשוב שכסף זה לא הכל?

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות