סיכום: אמנות הרנסנס

רנסנס משמעותו תחייה, לידה מחדש. כמושג היסטורי, מציין הרנסנס תהליך של ההתחדשות התרבותית שהתרחש תחילה באיטליה וא"כ בעולם המערבי כולו, בין המאה ה-14 ל-17. כמו כן היא מציינת את התקופה ההיסטורית שבמהלכה התחולל אותו תהליך. תקופת הרנסנס מבשרת את ראשית העידן המודרני במערב מבחינות רבות.

* ז'אן מישלה, היסטוריון, הגדיר: "גילוי העולם וגילוי האדם"- גילוי העולם היה כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, גילוי הדפוס במאה ה-15 שאפשר שכפול המוני והידע נפוץ בצורה רחבה ואחידה. 1543- קופרניקוס מגלה שהשמש במרכז וכדור הארץ מסתובב- הדבר עורר התנגדות בכנסייה כי משמעו שהאדם הוא לא במרכז התבל.

* לגבי גילוי האדם מפרט ההיסטוריון יעקוב בורקהרדט: "שחרור הפרט, תודעה עצמית של האדם כפרט ולא בהכרך כחלק מקבוצה… הערכת הישגי האדם עלי אדמות, גישה אנתרופוצנטרית (=האדם במרכז) בניגוד לגישה תאוצנטרית (=אל במרכז)… הונחה התשתית לתרבות החילונית המודרנית…" למה שהתכוון בורקהרדט זה שהעולם הולך והופך לחילוני לכאורה, אך למרות זאת הנצרות עדיין שולטת על הלך המחשבה. אנשי הרנסאנס עדיין נוצריים.

בוקהרט מדבר על התפתחות איטית של תודעה עצמית של האדם כאינדווידואל. נוצר האדם היוצר, הגאון. בתקופת הרנסאנס מתחילים להעריך את הישגי האדם.

הרנסנס של האמנות החזותית:

וזארי, ההיסטוריון הראשון של האמנות טען: "האמנות התפתחה במהלך ההיסטוריה והיו בה 3 שלבים עיקריים: התהילה של העת העתיקה (יוון ורומא), השקיעה של ימי הביניים, התחייה של הרנסנס". "אמנות הרנסנס התפתחה בעצמה, היו בה שינויים: האורות הראשונים (קדם רנסנס) 1400-1300; תקופת הגיבוש (רנסנס מוקדם) 1480-1400; הרנסנס בשיאו 1520-1480- מיכאלנג'לו, רפאל…" בנוסף לכך היו עוד 2 זרמים: 1600-1520- מנייריזם; 1750-1600- בארוק.

שתי התפתחויות מקבילות ניכרות באמנות הרנסנס:

  1. תחת השפעתם של מודלים קלאסיים (בעיקר באדריכלות ופיסול). תחיית התרבות הקלאסית: העניין של אנשי הרנסנס במורשת הקלאסית היה גדול מזה של אנשי ימי הביניים. אנשי הרנסנס שאפו ללמוד את המורשת הקלאסית ממקור ראשון. אנשי הרנסנס ראו בעת העתיקה דגם ואידיאל. דוגמא: לידת ונוס (בוטיצ'אלי)– לוקח את דמותה של ונוס מהעת העתיקה ומעביר זאת לציור שמתאר את אידיאל היופי. זהו העתק.
  2. כיבוש הריאליות (המציאות)- המצאה של סגנון ריאליסטי, האמן שואף לתיאור נכון, חיקוי של הטבע (בעיקר בציור). ע"פ ליאונרדו דה וינצ'י "התמונה הראויה ביותר לשבח היא התמונה המראה התאמה מרובה ביותר לדבר המתואר". כדי להגיע לתיאור הנכון צריך שיהיה חלל, פרופורציות, אנטומיה דו מימדית, יחסיות, הבעות פנים. דוגמאות:

The annunciation (הבשורה למריה), קווליני פיאטרו, 1290– אין תלת מימדיות, אין פרופורציות בינה לבין המבנה שהיא יושבת עליו, אין רגש. אותו ציור אבל של בוטיצ'ילי, 1489– יש תלת מימד, חלון עם נוף, יש תיאור של רגש, תדהמה.

נושא הרומח (מאה 5 לפנה"ס) והפסל של מיכאלנג'לו– שניהם בעמידת קונטרפוסטו, פרופורציות נכונות של הגוף ולעומתם יש את הפסלים- ללא פרופורציות. לשם הרנסנס לא רוצה להגיע.

תמונה של ישו מימי הביניים– הגוף לא נראה שלם, קוביות קוביות. תמונה של ישו מהרנסנס– הגוף יותר מציאותי, צלעות, בטן, שרירים. מיכאלנג'לו ואמני רנסנס נוספים ניתחו גופות, חקרו טבע, זואולוגיה, על מנת לדעת את האנטומיה. לכן היה דיוק רב בתיאור המציאות.

ציור של אריה, 1200– נראה שהאמן צייר ע"פ סיפורים ולא ע"פ ראייה. הראש סימטרי, העיניים סימטריות, גוף משני חצאים. ציור של אריה, 1500– האמן ראה אריה, השתמש ברישומים, יש דיוק, אריה אמיתי, כמו בטבע.

איטליה בתקופת הרנסנס בנויה מערים, היא לא מאוחדת. הערים החשובות הן: פירנצה (תחילת הרנסנס), ונציה, מילאנו, רומא. 1300- פירנצה עיר עצמאית ומספר המשפחות בה קטן. משפחות בורגניות עשירות שמתחילות לצבור עושר מתעשיית הטקסטיל, בנקאות, משי. עיר עם אוכלוסייה שיודעת להעריך כסף. הם נחשבו לפטרון האמנות הראשון ולכן יש כלפיהם הערכה גדולה, כי אמנות היא כוח וסמל לסטטוס. משפחה מפורסמת שגרה בפירנצה היא משפחת מדיצ'י– נציג מהמשפחה העשירה היה מגיע לאמן, מזמין יצירה כלשהי ומשלם עליה. בפירנצה התחיל את דרכו אמן בשם ג'וטו. הוא נחשב לפותח תקופת הרנסנס לאחר ימי הביניים.

ע"פ וזארי התחלקה תקופת הרנסנס לשלושה פרקי זמן בהם אמנים השיגו את ההישגים האומנותיים הגבוהים ביותר ככל שהדבר נוגע הן ב"תיאור הנכון": 1) תחיית יצירות העת העתיקה- בשלב הראשון של הרנסנס, אמנים שיפרו מעט את האמנות. בשלב השני הגיעו היצירות לרמתן של היצירות מן העת העתיקה, ואילו בשלב השלישי היצירות הן מתוחכמות יותר מיצירות העת העתיקה. 2) התיאור הנאמן של הטבע הגיע לשיאו: אנטומיה, פרופורציות והבעה המגלה את מצבי הנפש של האדם.

תולדות האמנות

עוד דברים מעניינים: