סיכום: גלובליזציה

העולם כמכלול ציוויליזציות

על פי סמיואל הנטינגטון  (Huntington), לאחר המלחמה הקרה העולם נחלק לשמונה ציוויליזציות שהמפתח המרכזי שלהן הוא דתי: מערבית (של הנצרות הקתולית והפרוטסטנטית באירופה ובצפון אמריקה); נוצרית אורתודוקסית (מזרח אירופה); לטינו-אמריקאית (נצרות מערבית עם התפתחות היסטורית שונה); אסלאמית; הינדית; קונפוציונית (בעיקר סין); יפנית; אפריקאית (ייתכן). אין התחשבות בבודהיזם כציוויליזציה עצמאית.

אדם מגדיר עצמו בהתאם לשורה של מדדים (אני גבר, סטודנט, חובב אמנות, ישראלי, מערבי וכו'), כאשר הדרגה הגבוהה ביותר של זהות היא השתייכות לציוויליזציה.

ציוויליזציות מגדירות הבדלים תרבותיים עמוקים: אידיאולוגיה, התפתחות יחסי אזרח-שלטון ועוד.

לאורך המאה ה-20 התנהל מאבק אידיאולוגי בין:

קפיטליזם-קומוניזם: לכאורה, המאבק הוכרע עם נפילת בריה"מ והגוש המזרחי. היפתחות סין למערב עשויה להעיד על פשיטת רגל מוחלטת של הקומוניזם.

אבל: ניצול העובדים ברחבי העולם על ידי תאגידים, עשוי לעורר מחדש את השלב המקדים למהפכה, כפי שמרקס ואנגלס צפו אותה

וגם: האם התחרות נותרת אידיאולוגית או תחרות של שובע בין מדינות שפע לבין מדינות רעבות?

משטרים דמוקרטים-ליברלים – משטרים טוטליטריים. בתוך מערב אירופה וארה"ב יש הכרעה לכיוון הדמוקרטי. משטרים קיצוניים של ראשית המאה ה-20 – נעלמו

אבל: מאחר שמדינות המערב הכניסו למאזן הכוחות גם מדינות מחוץ למערב (מזרח תיכון, מזרח רחוק) – ההכרעה לא ברורה

וגם: רוסיה, המתפקדת כדמוקרטיה לכאורה אך פועלת כאוליגרכיה, מבקשת ליצור לעצמה מחדש עמדת הכרעה בנושאים בינלאומיים

וגם: האם המשטר הדמוקרטי-ליברלי הגדול במערב, ארה"ב, אינו חוטא במידה של אוליגרכיה (החזקת רוב הכוח הפוליטי בידי חלק קטן של האוכלוסייה).

חלוקה לגושים. החלוקה בין קומוניזם וקפיטליזם ובין דמוקרטיות לדיקטטורות – נעלמה לכאורה

אבל: קיימת חלוקה בין ציביליזציות (גישת הנטינגטון)

וגם: קיימת חלוקה לגושי מטבע (יורו, דולר, יואן) וגם: האם האירופוצנטריות נעלמה?

אירופוצנטריות ואמריקניזם

בערוב המאה ה-20 נעלמו האידיאולוגיות הגדולות (ליברליזם, פשיזם, נאציונל סוציאליזם)

עלתה תחרות בין מערב למערב: מאז מלחמת העולם הראשונה ובעיקר אחרי השנייה נכנסה ארה"ב כגורם משמעותי לעולם הפוליטי והכלכלי כגורם המשפיע ביותר של המערב

התחרות החדשה במערב: בין-יבשתית (צפון אמריקה ואירופה), תרבותית ("הוליווד" ו"קלאסיקה"), כלכלית (דולר מול יורו)

תנאי השוק של 2008 מעידים שאולי שני הגושים – דולר ויורו – עתידים להילחם על מקומם מול שווקי המזרח הרחוק והמזרח התיכון.

 

אז… מה זה גלובליזציה?

עמדה המציבה את העולם כמכלול אנושי,כלכלי,תרבותי וסביבתי – במרכז ההתייחסות, ההזדהות ותחושת האחריות.

גלובליזציה עסקית הייתה קיימת כבר מהמאה ה-11 לספירה- מימי הסחר בפלנדריה עד ימי המהפכה התעשייתית. אז מה חדש?

1. החלוקה הגסה בין העולם המייצר לעולם המפתח. אלו המפתחים את הידע והמוטיבציות המסחריות (הפקה+מיתוג+שיווק)  בפער גדול- גיאוגרפי וכלכלי מאלו המייצרים את הטכנולוגיה. עד כדי כך שבנייק אין שום מפעל שממוקם בארה"ב – רק המיתוג והשם + ההנהלה נשארו שם.

2. העבודה נודדת ממקום למקום – ותמיד יהיה מקום שיקבל בסבר פנים יפות "עבדות" ו"כניעה ליצרניות".  אין כבר משהו מאחד- גם לא "לוגו" של חברות:

נעמי קליין (ילידת קנדה, 1970), השתיתה את הטיעון ב-No Logo על ארבעה שלבים:

א. בלי מרחב: בשלהי שנות השמונים החלו חברות למתג עצמן ולפנות לאוכלוסייה צעירה (ולא לבייבי-בומרז שנחשבו קהל יעד מועדף עד אז. החברות הפכו את שמותיהן ליותר מאשר התייחסות למוצרים הספציפיים שייצרו ובכך יצרו נתק בין מוצר לבין דימויו. כדי לשפר את אפשרות השיווק של המוצרים, גייסו את המרחב הציבורי לשירותם של תאגידי הענק

ב.בלי בחירה: הבחירות של הציבור אינן עצמאיות משום שהן מוטות על ידי טעמים שמכתיבים תאגידי הענק. התאגידים פותחים חנויות רשת משל עצמם, ומונעים תחרות אמיתית איתם באמצעות כוחם כרשת (סטארבקס, סוני, דיסני – כל אחד מומחה "יחיד" בתחומו)

ג.בלי עבודה: תאגידי הענק מייצרים את מוצריהם במקומות שעלות העבודה בהם נמוכה. בכך משלימה קליין את התזה של באומן – הגלובליזציה מאפשרת להון לנוע, בעוד שהפועלים נטועים במקומם. דוגמה: חברת נייקי שילמה לעובדיה בעולם השלישי פחות משכר המינימום. המוצר הזול משווק כיוקרתי

בלי לוגו: במהלך שנות התשעים קמו תנועות שהחלו לפעול נגד תאגידי ענק, הפגינו בהתכנסויות של המדינות המובילות כלכלית, והן מנסות "לשבש תרבות".

3. גיבוש העושר- אם כבר קיים- במועדונים אקסקלוסיביים (G8).

4. גלובליזציה כניסוי ליצירת תרבות עולמית אחידה (אוכל פיוז'ן למשל), לבוש והתנהגות. "קודים" ו- "תיירות".

5.  "התעוררות אתנית" – קבוצות שבעבר דוכאו על ידי הלאומיות – מרימות היום ראש בשם הגלובליזציה המאפשרת להן להחזיר מסורות טקסיות וישנות – הן לא עושות את זה רק באמצעות  תיירות אלא גם בדרישה נחרצת לייצוג פוליטי. – זהו מאפיין פוסט-מודרני- שהולך נגד המוסדות המוכרים שכה הרבה ראינו ושמענו עליהם במאה ה-20.

6. תנועת אנשים אדירה ממקום למקום– בעיקר מהגרי עבודה – המחפשים גורל טוב יותר להם ולבני משפחותיהם. – עוברים בד"כ למדינות מתועשות.

אז לאן הולכת הגלובליזציה? מצד אחד היא מנסה לאחד מנהגים וליצור עולם של אכפתיות אך מצד שני מגבירה שסעים וניצול.

 

הדו"ח של הבנק העולמי עוסק גם הוא בתחזית לאלף הבא- ומקווה לצמצם את הפערים האלו.

מבוא לתרבות המערב

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות