סיכום מאמר: אסטרטגיות לשילוב נערות השוהות במקלטי חירום כתוצאה מיחסים טראומתיים בטיפול: המלצת הנערות.

 

Strategies for engaging adolescent girls at an emergency shelter in a therapeutic relationship:אסטרטגיות לשילוב נערות השוהות במקלטי חירום כתוצאה מיחסים טראומתיים בטיפול: המלצת הנערות.

רקע:

  • מעורבות הינה חלק קליטי בהליך הטיפולי. למרות שקיימת ספרות על מעורבות מבוגרים, מעט מאוד מאמרים עוסקים במעורבות של בני נוער – ואלו שכן עושים זאת, נעשה מתוך הפרספקטיבה של המבוגרים. המטרה של המאמר היא לחקור – מהפרספקטיבה של הלקוח את הדרכים למעורבות ולבניית ברית טיפולית חיובית עם נערות מתבגרות.
  • בגיל הנעורים אנו אמורים לעבור משימות גדולות. אנו אמורים להשתנות פיזית, נפשית, קוגניטיבית, אתית ולפתח זהות. כולם עוברים איזושהי התמודדות עם מיניותוחלק מהאוכלוסיה עוברים גם משבר אתני.נערות עוברות גם משבר מגדרי ומתמקדות ביחסים רומנטיים "נשיים" ונערים מתמקדים בתחרותיות ו"גבריות".
  • משימה נוספת שעומדת בפני הצעירים היא להשיג עצמאות. בשביל זה, על המבוגרים לעמוד לצידם ולתת להם גם חופש וגם מסגרת מה שמתסכל משפחות רבות. הסוד על מנת להשיג זאת הוא קשר עם הנער ולהקשיב לדרישות שלו ולהתאים עצמנו אליו.
  • תחושת עצמאות זו משפיעה רבות בהמשך על יחסי מטפל-מטופל.
  • למרות שקשה להתחיל טיפול בכל גיל, בני נוערדורשים לדעת מה מטרת הטיפולואופיווחווים קושי גדול יותר שמקורוברצון לעצמאות.
  • למתבגרים יהיהלקבל מטרות שלא הם הציבו לעצמם.
  • במחקר של צ'ורץ' היא מצאה כי יש שני דברים שעזרו למטפלים לעבוד עם נערים:
  • סטינג קבוע
  • עבודה בשותפות ולא מעל הנער.
  • נמצא כי הלקוח מדווח על "קשר טיפולי חיובי" כאשר:
  • המטפל היה מתחשב, לא שופט, מקשיב, מבין, מכיל ונותן עצות.
  • המטופל נפתח וחלק את עצמו ורגשותיו.
  • האווירה הייתה מאפשרת אמון
  • נעשה רק מחקר אחד שבדק את הדבר מצד מתבגרים, והוא התמקד ביחסים עם מבוגרים בכללי ולא בטיפול. התוצאות היו שלהרגיש מכובד, לבלות זמן איתם, להיות פתוח היו התכונות החשובות ביותר מבחינתם.
  • גיוס הפונים לתהליך הוא השלב הראשון בתחילת הטיפול ואם לא נצליח סביר כי הם לא יחזרו למפגש הבא או לא ישתפו בו פעולה

שיטה:

  • סוכנות: המחקר נערך במרכז חירום לנערות גילאי 11-18 (מכיל עד 18 לקוחות בו זמנית) בעיר גדולה בארה"ב. נערות שמוחזקות על ידי צו יכולות להישאר עד 4 שבועות והשאר עד שבועיים. עם ההגעה הן עברו ההערכה פסיכיאטרית, ופגישה שבועית עם עו"ס. מי שתחזור הביתה תקבל עוד 4 מפגשים עם העו"ס ומי שלא תטופל על ידי המוסד הבא.
  • דגימה:  כל 5 השוהות בסתיו 2002 שיתפו פעולה במחקר (N=5) הן היו בנות 13-17. 2 הזדהו כאפרו-אמריקאיות 1 בת תערובת ו2 קווקזיות
  • איסוף מידע: הוחלט לעבוד על פי קבוצת מיקוד בגלל מספר סיבות: החוקרת רצתה שהבנות יתקשרו איתה ואחת עם השנייה ולא רצתה קבוצה גדולה שתפריע לזה. אלו היו מראש ציפיות החוקרת. התאמה ללו"ז במקום.
  • השאלות שנשאלו  נלקחו ממחקר סגור שנעשה על מבוגרים לפני כן. נשאלו 3 שאלות פתוחות:
  • אם יכולת לספר ליועץ כל דבר, מה היית מספרת?
  • מה היועץ צריך לדעת?
  • איך היועץ יכול לגרום לך לדבר?.

המילה יועץ נבחרה כי לא תמיד ברור אם הן מודעות שהיועץ הוא עו"ס או מטפל אחר.

החוקרת עבדה בעבר במעון ולכן הכירה את הסוכנות אך מעולם לא פגשה את הנערות לפני כן. כמו כן היא קיבלה אישורים מהסוכנות, מהאפוטרופוסים של הנערות ומהנערות עצמן, לתחקר אותן ולהשתתפות בקבוצת המיקוד

  • קבוצת המיקוד נערכה כ75 דק' ולא הוקלטה לבקשת הסוכנות. והפגישה סוכמה ב19 דפים שהכותבת כתבה תוך כדי.
  • ניתוח נתונים: נעשה על ידי גישה אידואקטיבית. ב3 מועדים שונים הכותבת עברה על הרישומים שלה ואז כתבה קטגוריות לפי נושאים מרכזיים שעלו ושייכה את הדברים אליהם. העבודה היתה עצמאית בשל הבקשה של הסוכנות לא לחשוף את הציטוטים.

 

ממצאים:הציטוטים תוייגו ל7 קטגוריות:

  • "תתייחס אלי כאילו אני ברמה שלך" – רצון להיות מכובדת על ידי איש המקצוע. חשוב להגיד מי את, לא לשפוט אותם, לשאול על הנערות על מה הן רוצות לעבוד בטיפול. נערות מעדיפות מטפלים מנומסים שמכבדים אותן (ואז הן מכבדות בחזרה)
  • "ספרי לי קצת על עצמך" – מראה סקרנות של הנערה. הן רצו לדעת מי האדם מולם, מה הוא למדף איפה, רקע מקצועי וכו' וגם פרטים אישיים כמו מצב משפחתי, ילדים…
  • "תבקשי רשות לכתוב הערות" – שאלות לגבי תיעוד הטיפול. הנערות הסכימו שמקצועות רפואה יכולים לכתוב הערות בלי להתייעץ, אך שאר המקצועות כמו עו"ס או פסיכו' צריכים לבקש רשות. כשהשאלה נשאלה הן בדרך כלל הסכימו לזה. פתרון נוסף היה להראות לנערה את ההערות.
  • "שימי לב למה שאני אומרת" – כעס על מטפלים שזה מרגיש שלא מקשיבים. כשמבקשים לחזור על דברים שוב ושוב זה מעצבן ולא מועיל ולפי הנערות תמיד קרה עם מטפל שתמיד כתב הערות במקום להקשיב. זה גרם לנערות להינעל מולו.
  • "תגידי לי מה אתעושה! אל תגרום לי להרגיש טיפשי" – היה מקרה של מטפל ששאל שתי בנות שאלות כמו איפה אנחנו חיים, איזה שנה היום וכמה זה 1+1? הן נורא נפגעו והרגישו שהוא חשב שהן טיפשות. הוא לא דאג להגיד שזה חלק מהליך נוהלי במקום. לטענתן אם הוא היה מציג את התהליך ואומר שהן אולי יחשבו שהשאלות מטופשות הן לא היו נפגעות.
  • "אל תגיד לי מה כתוב בתיק שלי" – הנערות מרגישות כי התיק מציג רק חלק באישיות שלהן, לרוב שלילי ובגלל זה כשמעלים משהו מהתיק זה לרוב מרגיש כהתקפה עליהן. הן היו מעדיפות לספר את הנרטיב שלהן ורק לאחר מכן שאיש המקצוע יקרא את התיק.
  • "אך תקראי לי בשמות" – לקוח/פונה/תיק/מתנגדת וכו'  דברו אל הנערות בשפה שהן מכירות ומבינות. היה מקרה של נערה שלא הבינה שם והמטפל לא הסכים לפרש לה אותו. דברים לא מובנים תמיד נתפסים כשליליים.
  • סודיות– נושא שעלה גם כן בקבוצת המיקוד. הן יודעות שהמטפל מחויב לסודיות למעט שני מקרים– כשמהווה סיכון לאחר וכקטין עובר התעללות\הזנחה.

דיון

  • מטרת המחקר היא לבדוק מה יגרום לנערות להיפתח בטיפול.
  • מגבלות המחקר הוא הגודל(5=N), לא רנדומלינעשה פעם אחת ועוד. הממצאים יכלו להיות מושפעים ממטפלים קודמים, המקום עצמוועוד
  • הנערות אמרו שכדי לגייס אותן לטיפול כדאי:
    1. להתייחס אליהן בכבוד.
    2. להקשיב להן
    3. לא לשפוט אותן.
    4. לא צריך לאמת אותן עם התיק שלהן.
    5. להעניק חשיבות למפגש הראשון – הוא יקבע אם הן ימשיכו להגיע לטיפול או לא.
    6. חשוב במפגש הראשון לדבר על סודיות וחובת דיווח
    7. חשוב לבקש רשות לכתוב הערות או להקליט
    8. חשוב להציג מה עושים איתם – למשל מבחנים שוניםפסיכולוגיים שמחויבים לעשות
  • בקשות אלו דומות למה שעלה ממחקרים דומים בקרב מבוגרים ומראים הגיון בבקשות הנערות.
  • הדברים נראים ברורים לעו"סים צעירים אך המבוגרים והמנוסים שוכחים את חשיבות הדברים האלו ועושים אותם.

לפעמים הן מתבקשות מאיתנולספר פרטים אישיים על עצמינו שאלות מסוגים אלו עשויות להיתפס כחוצפה אך מענה עליהן מאפשר      ליצור קשר עימן ולגייסן לטיפול ודרך יצירת קשר זו ניתן לתקן קשרים קודמים של הנערות.

  • יש לשים לב שיוצרים קשר טיפוליולא חברי עם הנערות תוך מחשבה על כך.
  • לפי גישות פמיניסטיות צריך לחשוף קצת מעצמך כדי שהנערה תבחר אם להיחשף אלייך או לא. אך צריך לשים לב מה וכמה החושפים כי יותר מדי עושה את הדבר ההפוך ומרחיק.
  • למרות שאין הרבה מחקר על חשיפה עצמית, יש כמה קווים מנחים:
  1. משתפים כדי להראות דימיון בין המטפל והמטופל ולחזק את הקשר.
  2. משתפים כדי להרגיע מטופל ולהראות שהרגש שלו נורמלי.
    • לפי עקרונות אלו אם לספר על המצב האישי שלי יקרב ביני לנערה אז זה בסדר לשתף.
    • כמו כן, יש לשים לב שאנחנו משתפים מעצמנו גם על ידי הדיבור, ביגוד, חדר וכו'…
    • אם הנערה תרגיש שהיא דומה למטפלת היא תיפתח הרבה יותר מהר וזה יוביל לקשר מהר יותר.
    • תמיד יש שאלות מתקילות (עוס משפחה אם יש לה ילדים או לא, עובדת עם נפגעות מין אם נפגעה גם)
    • הסוד הוא איך עוניםולא מה. צריך ביטחון בתשובה. לא כולם ירגישו ביטחון לחשוף כל דבר ואפשר לבחור מה לחשוף ומה לא.
    • מה שכן, מחקרים מראים שאם את מייצגת משהו כדאי שתגידי אותו דוגמא מהמאמר זה עניין הגזע. אין בעיה לבנות אפרו אמריקאיות לדבר עם לבנות בתנאי שהן מודעות לפערים ומה שזה מביא והמטפלת אומרת את זה גם כן.
  • ההתייחסות לשבעת הצרכים שהנערות העלו, קריטית במיוחד בעבודה עם מתבגרות המטופלות במערכת הרווחה ובייחוד אלו מביניהן שהוצאו מביתהם בעקבות התעללות פיזית או מינית או בשל הזנחה. נערות אלו לרוב מסתגלות לסביבה בכך שהופכות לחשדניות כלפי האחר ובוטחות רק בעצמן. למרות שאנשי מקצוע רואים לרוב במאפייני אישיות אלו כבעיה שיש לעבוד עליהם, ניתן לשנות התייחסות זאת ולראות בהם כמנגנוני הגנה שנערות אלו מסגלותלעצמן בכדי לשמור על העצמי שלהן. לצערינו, אותם מגנונים שעזרו להן לשרוד את סביבתם המסוכנת, עשוים גם להוות כחוסמים את האפשרות לפיתוח קשרים טיפוליים חיוביים איתן.
  • עבודה מול נערות שבמערכת הרווחה, אפילו מורכבת יותר כשהמדובר בנערות שהתנסו במעברים בין מספר רב של מקומות. המחברת של המאמר גילתה במהלך עבודתה המקצועית שנערות רבות השוהות במקלטי חירום או במוסדות טיפוליים, חייו בעברתן בכאוס ומרגישות נטושות. במקביל, במוסדות לנערות אין שליטה על לוח הזמנים של הצוות ולא יכולות לצפות מי הולך להשגיח עליהן בשעות שהן נמצאות במקום – אם זה יהיה איש צוות שהן אוהבות או לא ואם בכלל מדובר באיש צוות שהן לא מכירות בכלל. כמו כן, אם הן הועברו בין מוסדות רבים, הן ככל הנראה התנסו בקשר עם המון אנשי מקצוע ולכן הן עמדות מוצקות כלפי הערך שיש לטיפול.
  • נערות אלו לרוב בוחרות בפגישות הטיפוליות הראשונות שלא לדבר או לדבר מעט. חלקן מנסות להתייחס למטפלים שלהן כמייצגים את דמויות הוריהן – כאל אנשים שיש להם את עמדת הכוח והשליטה עליהן. לכן, ישנה חשיבות להימנעות ממאבקי כוח של אכלוסיה זו.
  • למרות הממצאים, ייתכן ועדיין יהיו נערות שלא ירצו ליצור קשר עם מטפלים שימלאו אחר שבעת הצרכים שעלו מקבוצת המיקוד. זאת מכיוון שנערות נמצאות בשלב התפתחותי בו ייתכן ולא ירצו לחלוק את מחשבותיהן ורגשותיהן עם מבוגרים כלל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות