מהפכת הסקסטינג, פמיניזינג והספרה הציבורית – סיכום מאמר

Sex(t)ing Revolution, Femen-izing the Public Square: Aliaa Magda Elmahdy, Nude Protest, and Transnational Feminist Body Politics\ Karina Elierass

פסקת מבוא: המאמר דן במשמעות הפוליטית של הגוף אשר כוללת בתוכה את ההבדלים המגדריים שבסיס המשמעויות המשתנות שישלגוף הפוליטי. כמו כן הוא מתייחס לגאופוליטיות של הפגיעות – הגופים המתגלים במקומות הלא ראויים להם. לגוף הערום או הלבוש יש היסטוריה ארוכה בהיותו סוכן של המחאה הגלובלית. בהקשר זה הכותבת מציינת כי בכדי לתפוס ולהבין היסטוריה זו, יש להתעסק באופן ממושך בגאופוליטיות הגלובלית של התגלמותו של הגוף. היא טוענת כי הגוף מהווה כזירה מכריעה של ההתנגדות בכך שהגופים מייצגים את האנושות בצורתה הגולמית. כמו כן, היא גורסת כי הגוף נבנה באופן ציבורי ופרטי כאחד. כלומר, למרות שאנו נאבקים על הזכויות של גופנו, גופים אלו שאנו נאבקים עבורם לא שייכים לנו – לגוף יש מימד ציבורי באופן מתמיד – הוא מהווה תופעה חברתית במרחב הציבורי ועל כן, הגוף שלנו הוא לא ממש שלנו.

טענות כלליות: אחת מטענותיה המרכזיות של הכותבת מתייחסת למשמעות שיש לגוף העירום כזירת מחאה בכך שהוא מאפשר לערער על הדיכוטומיה הקדושה של הציבורי או הפרטי ושל הגלוי או המוסתר. כלומר, מכיוון שהלבוש הוא הכלי החברתי להצגת הגוף בפומבי, עצם מעשה ההתפשטות קורה תיגר לסטטוס קוו בכך שמשבש את המבנה של הנורמות החברתיות באופן מכוון. לכן, הכותבת טוענת כי מחאות עירום מחזיקות ביכולות יחודיות להגדרה מחדש של הגוף הפוליטי וזאת על ידי מסגור הפגיעות כבסיס חלופי.  יתר על כן, המאמר בוחן את השפעותיה של מחאת זו בזירה הלוקלית והגלובלית, ואת אופי היחסים שמתקיימים במסגרת שתי זירות אלו. בהקשר זה, ישנה התייחסות להגמוניה המערבית שנמצאת במרכז הפמיניזם הגלובלי שמתעלמת במידה רבה מחוויותיהן של נשים במזרח התיכון ובצפון אפריקה.

              דוגמאות לטענות:  בכדי לבסס את טענתה באשר לניתוח הרדוקטיבי שמבוצע על נשים אשר לא עומדות בקטריונים ה-"מערביים", הכותבת מציגה את מחאת העירום של עליא מגדה אל-מהדי – "הבלוגרית המיצרית הערומה". בחינת האקטיביזם של אל-מהדי משקף את ההשהייה שהגוף העירום עשוי להכניס לאורח החיים האזרחי ומאפשר להעריך את הפוליטית של העירום כאמצעי למחאה הן בזירה הלוקלית – במצריים – והן בזירה הגלובלית – מבחינת הפוליטיקה הפמיניסטית הרב-לאומית. מחאתה של אל-מהדי, מתוארת במאמר כמורכבת בשני שלבים נפרדים – הן מבחינת המרחב בו התחשתה והן מבחינת משמעותה הפוליטית בזירה הגלובלית והלוקלית. בשלב הראשון אל-מהדי עוררה מהפכה מינית ופוליטית בכך שהציגה את גופה הערום במרחב הוירטואלי – בבלוג שניהלה. מעשה זה מתואר במאמר כמחאה אומנותית אשר קורת תיגר למצב החברתי הקיים של הנשים המיצריות בפרט ושל נשות האיסלם בכלל. בניגוד לדיוקנים מזרחיים אחרים, בהם האישה הערומה מוצאת כאובייקט פסיבי שעברו מעוצב על ידי אחרים, הדיוקן העצמי של אל-מהדי מנפץ את הציפיות המסורתיות בדבר לצניעות האישה ומאפשר לה לכתוב בעצמה את ההיסטוריה הפוליטית והמינית של גופה. ההיבט האומנותי נראה בבירור בצילום של גופה העירום – מוצגת בו אישה שגאה במיניותה, עומדת זקופה, מבטה ישיר ורגליה הפתוחות חושפות את איבר מינה. בשלב השני, אל-מהדי חברה לארגון הפמיניסטי הגלובלי "פמן" (“Femen”), איתו הפגינה בעירום ברחובות שטוקהולם כנגד חוקת מצריים. המרחב הוירטואלי והלוקאלי (המיצרי) שאיפיין את השלב הראשון, הוחלף בזירה הפיזית והגלובלית. יתר על כן, בניגוד לפוטנציאל הפמיניסטי המשחרר שחשיפת גופה העירום באינטרנט איפשר בזירה הארצית הלוקלית, כותבת המאמר מטילה ספק בנוגע לשחרור שניתן דרך פעולותיה המחאתיות שנעשו בשיתוף עם "פמן" ובנוגע לסולידריות הפמיניסטית הגלובלית. בכדי להצדיק טענות אלו, מוצגות בפנינו ביקורות רבות כלפי אירגון זה – על כך שהשתמש ברטוריקה אנטי-דתית בכדי לקדם את האידיאלים ההומניסטיים המערביים של השחרור והחופש, שגייס באופן גורף מתנדבות לבנות, אטרקטיביות ורזות אשר מתאימות לקטריונים הנוקשים של הנשיות האידיאלית, ועוד. לכן, הברית של אל-מהדי עם פמן, שיקפה בפני הציבור את הסכנות של הפמיניזם הקולוניאלי ומאמצי "ההצלה" של הפמיניזם המערבי. המשותף לשני השלבים שבמחאתה הוא הצבת גופה במרחבים בלתי צפויים תוך סיכון ביטחונה ושלום משפחה, בכדי להעניק הזדמנות למפות מחדש את המרחבים של הפרובוקציה המינית והפוליטית שמאתגרת את הדואליזם שבין חילונים לדתיים ובין האירוטיות לטהורות. לכן, המאמר בוחן את האופן בו אנו תופסים את גופה העירום של אל-מהדי – כפי שהוצג בבלוגה ובמחאתה עם אירגון פמן – בין תפיסתו כחיזוק או כהתנגדות להבנת הנשיות, המיניות והאישה הערומה שנודדת בין המזרח למערב. כמו כן, גופה העירום מעורר שאלות מרכזיות בנוגע לפירושו – כעשוי להתפרש כמצב של שותפות או מצב של התנגדות ביחס לכפיית הסולידריות הפמיניסטית.

פיסקת סיכום: מאמר זה נגע לליבי במיוחד, בשל העיסוק שאפיין את עברי בנוגע לסוגיות המרכזיות הנידונות בו. ראשית, בסוגיית השימוש בגוף לצורכי מחאה. לפני כחמש שנים, מחאתי לראשונה באמצעות גופי העירום. בעקבות מעשה זה, זכיתי לביקורות רבות – חיוביות ושליליות כאחד. לפיכך, התבקשתי שלא במודע או במכוון, לגבש את עמדתי בנושא. לדידי, מלבד הפוטנציאל הרב שיש למחאות מסוג זה, יש בכך אמירה המתנגדת לתפיסה הרווחת בחברה כלפי הגוף הנשי. בדומה לנשים רבות בחברה, למדתי מגיל צעיר כי הגוף שלי נמצא במרכז הוויתי – אך לא כסובייקט אלא כאובייקט שנועד לבדר את הגבר. עם זאת, למדתי כי יש לו גם תפקיד חשוב אשר באמצעותו מתאפשר לי להשיג את מטרותיי. כלומר, הורגלתי לתפוס את גופי כאובייקט מיני אשר לא רק מדכא את היותי אישה אלא גם כמשאב מיני שאני יכולה להפעיל כדי לתפעל את האנשים שמסביבי. אך, כשהצטרפתי לפמן, נוכחתי לגלות כי גופי עשוי למלא תפקיד מעט שונה למען השגת מטרותיי – כמשאב מחאה. כשמחאתי בעירום, לראשונה לא שידרתי מיניות באמצעות גופי, אלא אסטריביות ואף מעט תוקפנות וכוחניות. לכן, מבחינתי, מלבד המשמעות החברתית שעשויה להיות למחאות אלו, יש ברשותם גם משמעות אישית ופרטית – בכך שדרכן החזרתי לרשותי את הבעלות על הגופי והצלחתי לתקן את החשיבה המעוותת שהתעצבה לי כלפיו כתוצאה מההבניות החברתיות אליהן נחשפתי.

שנית, הסוגייה המרכזית ביותר עבורי – הפטרונות, הייצוג המערבי שמאפיין את ארגון "פמן" וכלל ההאשמות להן זכה הארגון לאורך השנים. הסיבה למרכזיות של סוגייה זו עבורי היא דעתי החלוקה בעיניין זה. מחד גיסא, אני מסכימה עם טענות אלו – לתפיסתי, מחאתן לרוב התבססה על מתן חירות לנשות העולם המערבי. הארגון אומנם הצליח להעלות לשיח הציבורי סוגיות רבות בדבר הדיכוי שחוות הנשים בזירה הגלובלית, אך ייתכן ועולל נזקים רבים בכך שנקט בגישה פטרונית כלפי הנשים המוסלמיות ובכך שהציג את רק את גופן של הנשים אשר תואמות את אידיאל היופי המוכתב על ידי החברה. באופן זה, פמן העבירו מסר כפול בשני מובנים: במאבקן למען חירות האישה בכך שנעשה תוך הגבלת חירותה הדתית ובמאבקן נגד תכתיבי החברה כלפי הנשים בכך שנעשה תוך שימוש בצווים החברתיים שזו מציבה בפניהן. מאידך גיסא, אני מתקשה שלא להתייחס למנגנוני הפיקוח החברתי שבבסיס טענות אלו. כלומר, לדידי, האשמות שהוענקו לארגון זה, מבטאים את שיטות הפיקוח אשר השתיקו מחאות של נשים משחר ההיסטוריה. לכן, לעניות דעתי יש להטיל ספק ולבחון בקפידה טענות אלו, מכיוון שייתכן ובבסיסם עומדים אינטרסיים פטריאכלים אשר מתנגדים ונלחמים כנגד שינוי המבנה החברתי והמגדרי הקיים.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות