עבודה סוציאלית: פסיכואנליזה ומערכות יחסים

 

Salzberger-Wittenberg, I. (1996). Psychoanalytic insight and relationships

פרק 1: השקפה פסיכואנליטית ומערכת יחסים

 

רגשות שמביא העו"ס לקשר עם הלקוחות:

  • הפגישה הראשונה עם הלקוח, עם שני הצדדים: שני הצדדים מגיעים להוטים, אך בצורות שונות, לדעת אחד על השני. היחסים ביניהם, ובמיוחד, הקשר הראשוני, יהיו מושפעים מהגישה שמביא כל אחד למצב.
  • חשוב שהעו"סית תהיה מודעת לרגשות שלה, כדי שלא יעמדו בדרך להיכרות שלה עם המטופל. אחרת היא עלולה להיות עסוקה יותר מידי בלהיטות שלה לעזור, או שתהיה עסוקה בלהוכיח לעצמה כמה היא מצליחה. שיקול זה יטיל צל על הריאיון ויעוות את תפיסותיה ואת תגובותיה.
  • אם רגשות אלו יכולים להיות מועבדים לפני, ולהיות תחת פיקוח, אז אם הם יופיעו במהלך הריאיון, העו"סית תהיה חופשיה לבחון ולקחת ממנו כאן ועכשיו. העו"סית צריכה לשחרר את עצמה מדעות קדומות על הלקוח שלה, מריאיון אחד למשנהו- לתת לצד נוסף של המטופל להיחשף, ולהותיר שינוי והתפתחות. הציפיות והפחדים שעשויים להיות לעו"סית רבים ותלויים באישיות ובחוויות שלה, וגם בבעיות מולן היא ניצבת.

ציפיות העו"סית:

  1. להיות הורה מועיל– רוב העובדים מוכנים להיות מועלים, ורואים עצמם בתפקיד הורי חיובי. המשאלה לעסוק בעבודה סוציאלית עשויה להיות מתשוקה עזה לתקן מצבים ויחסים, אך כדי להשיג מטרה זו, הלהט חייב להיות מותאם למה שמציאותי ומועיל עבור הלקוח.

"נשמה טובה" הוא כיום מושג מעליב שמעורר תמונה של מישהו שממהר בחוסר סבלנות להראות כמה טוב הוא יכול לעשות, ללא צורך בהתחשבות מלאה בצרכים של האדם הנדרש לעזרה. צורך זה לאישור עצמי של עשיית משהו בעל ערך, יכול להניע את העו"סית לתת עצות כשהמצב עדיין לא מאפשר זאת, כשהיא עדיין לא מודעת למה שעצה יכולה לעשות ללקוח, או שהיא עלולה להתערב באופן מאוד אקטיבי בחייו, בלי להגדיר את גבולות התפקיד. בדרך זו, היא עשויה להוליך שולל את הלקוח, ולתת לו להאמין שהיא תיקח תפקיד הורי ולא תפקיד מקצועי.

  1. להיות סובלני– בגלל המשאלה של העו"סית להיות הורה טוב עבור הלקוח, היא עשויה לפתח ציפייה מעצמה, להיות חביבה, עדינה וסובלנית. תכונות אלו אכן דרושות כשמישהו מפקיד בידייך את הביטחון והאכפתיות לטפל בבני אדם הזקוקים לעזרה. אבל עלינו להבחין בין סובלנות המתבססת על היכולת להבחין ולהבין את רגשות הלקוח ועל היכולת להכיל אותם, לבין להיות כ"כ מפוחדים מההתנהגות העוינת של הלקוח, ומהרגשות השליליים הנובעים ממנה, שאנו פשוט מתעלמים מהם. זו אינה סובלנות, והלקוח יבין, שהעו"סית אינה יכולה לסבול עויינות, דיכאון וייאוש. אם העו"סית לא מצליחה- איך יצליח הלקוח?!

דוגמא:במאמר יש דוגמה על גברת X, שפספסה כבר 3 גישות בגלל תירוצים. העובדת הסוציאלית התקשרה ותיאמה איתה פגישה רביעית נוספת. שוב היא לא הגיעה והפעם אפילו לא התקשרה להתנצל או להודיע. העובדת הסוציאלית הבינה שיש קשיים חיצוניים ללקוחה, אבל האם היא התמודדה עם הרגשות של גברת X?  התירוצים שגברת X תירצה היו מסווה רגשות פנימיים. לא הייתה התייחסות של העוס"ית לרגשות הפנימיים והיא התייחס רק לסיבות החיצוניות ללמה לא הגיעה לפגישות. אם הייתה התייחסות לרגשות הפנימיים אולי גברת X הייתה יוצרת אמון עם העוסי"ת לגבי היכולת שלה להבין סיטואציות ואולי כך לגייס אותה להגיע לפגישות. אבל אם העוס"ית הייתה עושה זאת יכול להיות שגברת X הייתה אומרת "לא רציתי להגיע" והעו"ס הייתה יכולה להיות עדיין סובלנית לגבי זה אחרת, יכול להיות שגברת X הייתה חשה רגשות אשמה על זה שפספסה עובדת סוציאלית "נחמדה" שיהיה קשה להגיע אליה מאוחר יותר כאשר תהיה לה שוב מוטיבציה לבקש עזרה.

יש עו"סים שמרגישים אשמה רבה כ"כ כשהם מאבדים לקוח, עד שהם לפעמים נתלים בו, למרות הכל, ותחת כל הנסיבות. הלקוח חולק באחריות לטיפול, ובאפשרות להפסיקו כשירצה. העו"סית צריכה לזכור שיש יותר אנשים שמעוניינים בעזרה, מאשר אנשים שנותנים עזרה.

  1. להיות מבין– הע"וסית צריכה לשמור על עצמה מפני התחושה של "כל-יודעת", ומפני התנשאות ביחס לאנשים אחרים. הכרות עם תיאוריות אינה מפתח להבנת אנשים, למרות שישנם קשרים שיש להם את הדפוס הדומה לאחרים, לכל לקוח יש את האישיות המורכבת שלו.

דוגמה לכךהוא סיפורו של ילד שמחלת האנקופסיס החמירה אצלו בנוסף אימא שלו התחילה לעבור בעבודה המשרה חלקית, העוסי"ת השליכה את ההחמרה במחלה בעקבות העובדה שאימא שלו אינה בבית.  האימא ניסתה להסביר שהיא תמיד בבית כאשר הילד חוזר מבית הספר והיא גם לא הייתה עובדת כאשר יש חופשים מביה"ס. מבחינת העוסי"ת בגלל התיאוריות שהיא מכירה היא ישר השליכה את המחלה בגלל שהאימא התחילה לעבוד. אבל בעצם התיאוריה שהחזיקה העוס"ית מנעה ממנה לראות את התמונה בשלמותה.

 

יש פה 2 הנחות שאינן נכונות:

  1. שזה לא טוב לילד כאשר האם עובדת
  2. שהצרות של הילד תלויות בהורה.
  • תיאוריות נוצרו על מנת לסייע  לנו לארגן את המחשבות בנוגע לאינטראקציות בין בני אדם אבל אל כל בני האדם הם אותו הדבר.
  • בכל קייס טמונה ההזדמנות לגלות משהו חדש.

 

פחדי העו"ס:

עובדים צעירים חשים חרדה גדולה יותר, משום שעליהם להוכיח את עצמם עבור הלקוח, וגם עבור עצמם. אסור לברוח מהחרדות, וחשוב לבדוק שהבעיות של העו"ס אינן מפריעות לתהליך העבודה.

  1. חיטוט וחפירה בעבר:סטודנטים לעו"ס אומרים שאינם אוהבים לנבור בעברו של הלקוח, ואכן הם יטעו אם יעשו זאת. הלקוח מגיע כי כרגע (בהווה) הוא מצוי בקשיים. העבר רלוונטי רק אם הוא עדיין פעיל ומשפיע על הלקוח כיום.
  • אולי זה רצון של העו"ס בגלל פחד מרגשות עכשוויים עם הלקוח שגורמים לו לחפור בעבר.

דוגמה:לפני יציאה לחופשה לקוח צעיר אומר לעוס"ית שלו כמה שהוא שונא פרידות ואיך הוא כועס כשעוזבים אותו. זה טבעי לשאר שהרגשות הללו מוצפים בשל הנטישה של אימא שלו. אבל הלקוח אומר זאת עשיו משום שהוא מרגיש שהוא עזוב ע"י העוס"ית משום שהיא משאירה אותו לבד עם כל הבעיות שלו. הלקוח משליח את התינוק שבתוכו לקשר שלו עם העוס"ית.

  1. עשיית נזק:העו"ס עשוי לפחד מהכוח שהוא משחרר כשהוא נותן לרגשות הלקוח לצאת, וחושש שדברים יצאו משליטה. אם רגשות אלו זמינים כ"כ ללקוח, יש שיגידו שזה הרבה יותר בטוח עבורם, להוציא רגשות אלו בנוכחות העו"ס, מאשר במקום אחר בו יעשו נזק. העו"ס עשוי לשאול את עצמו אם הוא מפחד מהתגובות שלו, ממציאת רגשות כואבים, או מאיבוד שליטה על הלקוח. העו"ס עשוי לחשוש מכך שיפגע בלקוח אם יאמר משהו לא ראוי. אם לקוחות אינם מאוד מופרעים, הם גם אינם פגיעים עד כדי שהערה שגויה תשנה את האיזון שלהם. העו"ס עשוי לחשוש שהוא גורם סבל ללקוח, כשהוא מאפשר לו לחוות רגשות כואבים, אך למעשה לקוח ימצא הקלה גדולה, אם הוא יוכל לחלוק רגשות אלו. היכולת של העו"ס להכיל רגשות כואבים, ולהיות סבלני, יאפשר ללקוח למזג ולזהות, וכך להיות יותר סבלני לעצמו ולאחרים.
  2. הבטה בעיניי רנטגן:בקשר של סטודנטים עם המדריך שלהם לעתים הם מרגישים שהמדריך רואה אותם כמו בעיניי רנטגן ומפרש אותם. הסטודנט מגלה שהמציאות איננה ככה. במקרה הטוב, אנו יכולים להבין רק חלק ממה שקורה עם המטופל, מצב זה הוא מגביל מצד אחד, ומצד שני הכרחי, מכיוון שאז אנו צריכים את שיתוף הפעולה של המטופל, ואנו תלויים בו.
  • אמנם התנהגות יכולה להצביע על תכונות האדם, אך כמטפלים, אנו לא חייבים לדעת לקרוא כל אחד. כדי להבין באמת את המטופל, אנו צריכים לראות איך זה להיות בנעליים שלו, להיות רגיש במאמץ להתגבר על הבעיות השונות בין המטפל למטופל.

הרגשות שמביא הלקוח לקשר:

  1. ציפיות מלאות תקווה:

הרבה לפני שהלקוח פוגש את העו"ס, יש לו רעיונות איזה אדם הוא רוצה שהוא יהיה, ומה הוא עומד לעשות עבורו. טבע הציפיות תלוי בבשלות הלקוח, ככל שהציפיות אידיאליות יותר, הן בלתי ניתנות להשגה, וככל שהן סבירות, עולה הסיכוי שהן תתגשמנה.

  • שחרור עצמי מכאב- ציפייה שהעו"ס ייקח את כל הכאב ממנו, בינתיים עשוי הלקוח לומר לעו"סית מה עליה לעשות (תשיגי לי בית), או שיתייחס אליה כסמכות עליונה, וישאל אותה מה עליו לעשות (אני אעשה כל מה שתגידי לי). הלחץ כלפי העובדת לתת תשובות ולהחליט צומח מהצורך בהימנעות מכאב רגשי שמקושר לחוסר ידיעה, חוסר החלטיות, שנאה עצמית ורגשות אשם, כאשר דברים משתבשים. אם העו"סית לא עומדת בדרישות אלו, היא עשויה לשמוע שאינה נותנת כלום, ולההפך למושא עויינות.

דרך נוספת לשחרור עצמי מבעיות היא לשפוך אותן החוצה ללא מאמץ, לנסות להבין אותן. במצב כזה, הלקוח משתמש בעו"סית כב"פח אשפה", כאשר הוא מפנה, באופן מידיי, את בעיותיו לתוכה. ומפחד מפני מצב בו העו"סית תעלה הכל שוב ותגנה/תביך אותו.

  • למצוא מישהו שיעזור לשאת את הנטל– אם הלקוח מחפש אחר מישהו שבאופן זמני יישא את חרדותיו, יחלוק את הנטל עמו, ויעזור לו לקראת פתרון – זה יכול להיות בסיס טוב לקשר מועיל וריאליסטי. יש צורך באדם שהוא "יודע להאזין" שיכול להכיל את החרדות ושהצרכים שלו לא נשמעים.
  • להיות נאהבים -זה צורך שיש לכל אדם. להיות נאהבים כפי שאנחנו באמת. זה דורש שמישהו יכיר אותו במובן הרחב ביותר, ועדיין לא ידחה אותנו. עדיין יש את הספק, האם יאהבו אותנו אם תיוודע האמת. העו"סית עשויה למצוא את עצמה בקשר המבוסס על הערצה הדדית של התכונות החיוביות של האחר. אם זה קורה, עליה לשאול מה קרה לצדדים הרעים של הלקוח ושל עצמה. אם בגלל הצורך שלה, להיות מוערכת ונאהבת, היא מרשה לעצמה להיות "אידיאלית" בעיניי הלקוח, אז היא לא עוזרת להתמודד עם התסכול הבלתי נמנע שיש בחיים,  להיפך הלקוח עשוי לרכז את הכעס שלו במשהו חיצוני.
  1. הפחדים:
  • להיות מואשם– כשהלקוח מגיע לקבל עזרה, בגלל שהוא נכשל בהתמודדות עם עצמו/משפחתו/העולם החיצון, קיים הרעיון שתועבר עליו ביקורת. הוא עשוי להיות מלא בתחושת גינוי עצמי ורגשות אשם שעשויים למנוע מסירת מידע חשוב או האשמת אדם אחר. הלקוח נוטה לבחור סיבה פשוטה וחיצונית כדי להסביר מה שהוא לא מעז או לא יכול להבין. למרות זאת, יש לקחת גם צד חיובי, אם הסיבה האמתית תיחשף, אז תשובות מסוימות יכולות להימצא.
  • להיענש- אשמה וראייה מוסרית מביאים לפחד מעונש. שירותים לרווחת הילדים מצאו ילדים מרגישים אשמה ואחריות לקריסת נישואי הוריהם, מצפים שההורים האומנים יהיו מרושעים, ויהוו עונש עבור פשעיהם. לקציני מבחן, כמייצגי סמכות, יש בעיה ספציפית במקרה זה של הפחד להיענש. אם לנבחן התייחסו בעבר בדרך מענישה, זה יהפוך אותו לרגיש יותר לכל רמז של גישה מענישה. הנבחן עשוי להתנהג בדרך פרובוקטיבית כדי שהקצין יתעצבן ויהפוך למעניש, וכך ירגיש צודק באמונתו, שהוא אינו רציונלי וחסר שליטה.
  • להינטש- ברגע שהלקוח מסוגל לבטוח בעו"ס, הוא עשויי לחוש מאוד פגיע, תקוותיו גברו, והוא חושש שיינטש לפני שבעיותיו יפתרו. לעו"ס עשוי להיות קשה להעריך את המשקל המלא שיש לו כלפי הלקוח, מההתחלה (מרגע המפגש הראשון הוא לוקח אחריות לגבי רגשות של אמון ותלות). על העו"ס לזכור שהלקוח לא מביא רק את האספקטים הבוגרים שלו, אלא גם את הילדותיים שזקוקים לעזרה. הלקוח מפרש את התנהגויות העו"ס כאילו שהן מכוונות אליו.  "אם היא מעבירה את הלקוח לעו"ס אחר, האם זה בגלל שהבעיות שלי גדולות מידי? אם היא הולכת לחופשה זה אומר שלא אכפת לה?"- אלו הם דוגמאות לחרדות שיש ללקוחות

חזרה אל: סיכומי מאמרים בעבודה סוציאלית

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות