המודל החוויתי-סימבולי של וויטקר – סיכום

 

Giat Roberto, L. (1992). Transgenerational Family Therapies.

טיפול משפחתי חוצה דורות:על משנתו של קרל וויטקר – המודל החווייתי

המודל החוויתי-סימבולי: רקע, מושגי מפתח וטכניקות התערבות:

מושגי מפתח:

  1. חוויה סימבולית:המודל מניח כי המודעות של הפרט לערכים, אמונות וצרכים מעוצבת במשפחתו הגרעינית דרך דפוסים התנהגותיים ודינמיקות רגשיות. חוויות אלה מתחילות מינקות ומושתתות על בסיס רגשי, בשלב מאוד מוקדם וטרום-מילולי, כך שהן סימבוליות. הבעיה של הפציינט המזוהה היא סימן לבעיה משפחתית. האופי הסימבולי של מערכת האמונות האישית והמודעות העצמית מרמז שהשינוי הטיפולי גם הוא צריך להתרחש ברמה הסימבולית, דרך למידה של יחסי המטפל-מטופל (כאן ועכשיו).
  2. צמיחה והבשלה
  • צמיחה: תהליך המתאר שינויים שעובר הפרט בעקבות הצלחה במשימות התפתחותיות של שלבי החיים. הצמיחה כוללת את התהליך של השינוי המתקן (המפצה על נסיבות שפגעו במודעות העצמית) ובטווח הארוך מגיעה למעשה לאינטגרציה של חוויות חדשות במעגל החיים. המאמץ האישי לצמיחה עשוי להתנגש עם צרכי המשפחה ולחצים תרבותיים. לא ניתן להגיע ל-100% צמיחה.
  • הבשלה: תהליך המתייחס למצב פנימי של מודעות עצמית, המתבטאת כמסוגלות פנימית. מודל זה מאמין כי יש דחף ביולוגי באדם אל עבר צמיחה. לחצים חיצוניים ופנימיים הינם זרזים לפיתוח המסוגלות האישית, אך עשויים לעכב את תהליך ההבשלה – במיוחד במשפחות עם יחסים ודרכי תקשורת דיס-פונקציונאליות.
  1. מבוי סתום:בתיאורית החוויה הסימבולית, מוגדר ככישלון בהעמקת היחסים הרגשיים ובמשא ומתן על צרכים, ערכים ואמונות. מבוי סתום הוא דו צדדי וכולל מעגל משוב חיובי שנע לקראת שינוי המעורר התנתקות או הופעה חוזרת של דפוסי התקשרות ישנים. מבוי סתום עלול להוביל ליצירת משולשים והכנסת אדם שלישי למערכת היחסים הבעייתית, על-מנת להפחית מתח.
  2. שעיר לעזאזל (IP):בן-משפחה הנושא את הסימפטום של המשפחה. המודל טוען כי ערכים בין-דוריים מועברים בצורה קשוחה לאחד מן הילדים, מפאת מיקומו במשפחה, אופיו המולד או נסיבות הולדתו. צאצאים מיוחדים אלה הופכים ל-IP בגלל שמשגיחים עליהם בעקביות והם מהווים צינור דרכו עוברים לחצי המשפחה הגרעינית והבין-דורית.
  3. פתולוגיה שהינה בלתי נראת מבחינה תרבותית
  • "האביר הלבן" במשפחה: בני-משפחה בעלי סימפטומים המוערכים בחיוב בחברה ובתרבות. מדובר במצב של פתולוגיה תרבותית בלתי נראית.
  • פתולוגיות במשפחה לא פונקציונלית- אישיות Type A או Workaholic, האב המרוחק, המצליח.
  • החוויתי-סימבולי מגדיר גם את נושאי הסימפטום ה-"בלתי-נראה תרבותית" כדיספונקציונליים.
  1. העברה נגדית:האפקט הנלווה להצטרפות, כולל את האמונות והגישות של המטפל כלפי משפחת המוצא שלו וכן הזדהות 'כאן ועכשיו' של המטפל עם אחד או יותר מבני-המשפחה המטופלת. ההשפעה עצמה נחשבת לא טיפולית, אך היא חשובה כראיה לרמת המחויבות או המעורבות של המטפל עם המשפחה שנמצאת בטיפול. הבנה ופתרון של השפעת ההעברה הנגדית מתרחשת בהתייעצות עם עמיתים ולא מול המשפחה.
  2. התנגדות:מוגדרת כאמביוולנטיות בנוגע לשינוי, או כמבוי סתום בשלב מאוחר יותר בטיפול (לא קשור לתגובה). אמביוולנטיות זו משקפת רמת מוטיבציה שונה לשינוי אצל כל אחד מבני המשפחה. התנגדות יכולה להיות כתוצאה מאמונה של המשפחה כי הפתרונות הקיימים (הסימפטומטיים) הם הנכונים עבורה. התנגדות יכול לצוץ כהיעדר חרדה לפתרונות.

 

תיאוריה של תפקוד בריא-

  • שיקול כללי:
  • מושגי הבהרה למשפחות מתפקדות ולא מתפקדות- המודל מבדיל את המבנה הארגוני של המשפחה מהתהליך הפנימי והאישי.
    • המבנה של המשפחה יכול להיות פחות או יותר מתפקד – תלוי בגמישות, העקביות והבהירות שלו.
    • כמו כן, המבנה צריך להיות מותאם לצרכי הגיל של חברי הקבוצה על מנת שיהיה פונקציונלי.
    • תהליך מתייחס לדינאמיקה רגשית. הוא כולל את:
  • הנוכחות והרמה של האינטימיות, היקשרות והאמפטיה עם ילדים
  • נפרדות של בן-משפחה אחד מן האחר
  • רמת חברות רגשית לנישואין או למשפחה
  • הדרך בה נושאים מובאים לידי ביטוי והדרך בה בוחרים לפתור סכסוכים
  • הרמה של החיבור בין חברי המשפחה אל מול משימות מעגל החיים של כל אחד מהם.
  • במשפחה שיותר מידי קשורה אחת לשנייה (גבולות פנימיים בעייתיים) יש בעיה בתהליך של שינוי ובתהליך של הפרדות. כך, בני משפחה שידחפו לשינוי או ינסו להבדיל את עצמם ייהפכו לשעירים לעזאזל.
  • נישואים בריאים או מתפקדים-
  • המודל מתייחס לנישואים כניסיון "להשלים" את עצמנו – לא רק במובן של התרבות, אלא גם על-מנת להביא ולהשפיע על התפתחות נוספת (בדגש על החוויה של האינטימיות).
  • נישואים פונקציונאליים תמיד מאוזנים או הדדיים במובן של תגובות רגשיות ומידת העניין אחד בשני.
  • לפי המודל, רוב הבריתות מתפקדות הכי טוב כאשר ישנם גבולות דוריים ברורים.
  • מטאפורה נפוצה במודל זה היא של "הפער הבין-דורי".
  • בתחילת הנישואים חשוב שכל אחד מבני-הזוג יהיה נפרד במידה מסוימת מהצרכים או המטרות של הוריו ויהיה מסוגל להתמקד בחיבור לבן-הזוג החדש.
  • בנוסף, כל בן-זוג צעיר צריך להיפרד ממשפחת המוצא על מנת להיות מסוגל לסבול את הפרדה בבן הזוג.
  • בנישואים מתפקדיםיש קשר ואינטימיות בין בני הזוג, כאשר האינטימיות צריכה להיות מובעת בצורה מילולית על מנת שתהיה נוכחת בנישואים.
  • בנוסף, ישנה רמה מסוימת של איזון בתפקידים הניתנים לגבר ולאישה.
    • כדי שהנישואים יוכלו למלא את הגמישות ההכרחית על-מנת לקדם צמיחה והתפתחות עבור שני המינים, דרושה מידה מסוימת של איזון בציפיות של הגברים מהנשים.
    • המודל החוויתי-סימבולי מתמקד באי-שוויון בין המינים כאחד מהתורמים המשמעותיים לנישואים לא מתפקדים.
    • דאגה זו נובעת מהרעיון של "פתולוגיה תרבותית בלתי-נראית", שכן העדפה מגדרית עדיין מהווה בעיה תרבותית.
  • משפחה פונקציונאלית\בריאה-
  • המודל מדגיש כי גם למשפחות פונקציונאליות (לא רק לדיס-פונקציונאליות) יש בעיות.
  • בין המאפיינים של משפחה פונקציונאלית ניתן לציין הומור (מפרק מתחים ורגש חיובי).
  • בנוסף, במשפחה פונקציונאלית יש איזון בין התרבות הבין-דורית והמורשת של הקבוצה האתנית לבין התרבות השלטת.
  • מבחינת מבנה, במשפחה מתפקדת יהיו גבולות חדירים
    • פנימיים (בין חברי המשפחה)
    • חיצוניים (בין המשפחה ושאר הקהילה).
  • במשפחה מתפקדת מערכות-יחסים עם אנשים שאינם מהמשפחה מתקבלות ולא נחשבות כאיום.
  • לפי המודל, למשפחות בריאות יש זהות מגובשת המורכבת ממאפיינים שעברו ממשפחת המוצא של האם והאב, כאשר הזהות שנוצרת מועברת לצאצאים.
  • בריתות הדדיות וקואליציות גמישות משמשות לפתרון בעיות.
  • משולשים וקואליציות הם גמישים – גם האדם שנחשב כ-"בעיה" יכול להשתנות.
    • וויטיקר קרא לתופעה זו ה-"שעיר לעזאזל המתחלף.
  • משא-ומתן יכול לערב קונפליקט, בלבול וכעס אך לעולם לא יביא למצב של ייאוש ארוך או תחושה של כישלון.
  • למשפחות בריאות יש את היכולת להתנגד ללחצים של הקניית מודל גברי שולט (למשל, האימא תתמקד בקריירה משלה).
  • מבחינת התהליך הרגשי, המודל מדגיש את החשיבות של ההיקשרות הדדית ביצירה של תחושת רווחה וביטחון עצמי במשפחה.
  • משפחה לא פונקציונאלית-
  • המודל מניח כי סימפטומים מופיעים כאשר מבנים ותהליכים רגשיים לא מתפקדים נוכחים מספיק זמן כדי להפריע למשימות חיים שוטפות ועיקר הטיפול עוסק בפרשנות סימפטומים אלו.
  • בעיות זמניות הופכות לנוקשות ויוצרות הפרעות התנהגותיות ורגשיות. במודל זה אין דגש על מונחים פנימיים כמו דיפרנציאציה.
  • ניכר כי במשפחה לא פונקציונאלית יש בעיה מובהקת עם גבולות (פנימיים או חיצוניים או לא ברורים).
  • הדגם הנפוץ ביותר של קואליציה כזו הוא ה-"המשולש הפתולוגי".
  • יכול להיות עמדות נוקשות במשפחה (העברה בינדורית).
  • משפחה חווה לחצים בשלושה מישורים:
  • אירועים סביבתיים (מלחמה)
  • התפתחות לחץ סביב שלבי חיים.
  • העברת לחץ בין-דורי.
  • לחצים אלו הרסניים במיוחד בשלב חיים רגיש או במשפחה רגישה , הרסניות זו מקשה על תפקוד המשפחה.
  • במשפחות דיס-פונקציונליות ההורים משחזרים דפוסים ממשפחתם הגרעינית.
  • סוגיה שנכנסת תחת גורם הלחץ השלישי (העברה בין-דורית) היא שבכל משפחה יש מיתוסים, אמונות ומורשת שעוברים מדור לדור- מעגל שלא נגמר.
  • נישואים דיספונקציונליים-
  • לפי הגישה הסימבולית-חווייתית, נישואין נהיים לא-פונקציונאלייםבשלושה תחומים:
  1. רמת ההיקשרות (בונדינג) בין בני-הזוג
  2. גמישות ודרכי התמודדות של בני-הזוג עם מצבי קונפליקט או תחומים רגישים
  3. הרמה שבה התפקידים של בני-הזוג משלימים אחד את השני במסגרת הנישואים.

 

התערבויות וטכניקות

מודל זה מבוסס על תיאוריות של שינוי.

  • המטפלים המשפחתיים לפי גישה זו לא שולטים בסוג השינוי שיקרה במשפחה – זאת מתוך התפיסה שלכל משפחה יש את האמונות, התרבות והמסורות שלה המושרשים בה דורות על גבי דורות, כאשר גורמים אלו ימשיכו להשפיע על התהליכים במשפחה.
  • יחד עם זאת, למרות שטיפול חוויתי לא מכוון לשינוי מסוים, עדיין הוא מנסה לקדם מעבר ממבנים ותהליכים דיספונקציונליים לדרכים חדשות.
  • טיפול סמלי-חוויתי משתמש במטרות ממוקדות לפי שלב הטיפול, כאשר מטרות העל של המהלך הטיפולי (השינוי) הינם:
  • להגביר את החוויה המשפחתית של התלכדות והדדיות, תוך תמיכה בצרכים של יחידים בתוך המשפחה
  • לפתח את הפן הרגשי בכל אחד מהם, כדי שישמש ככלי נגיש לחקירת הערכים והיכולות האישיים שלו.

טכניקות טיפוליות-

  • הטכניקות בהן נשתמש לקדם את השינוי מתוכננות ליצור שלושה אפקטים:
  • לקדם "שינוי" בצורת הארגון כפי שהוא היום – באינטראקציה מעגלית קבועה וקשיחה – לארגון אחר
  • לקדם את העלאת החרדה בקרב חברי המשפחה, פרט ליחיד הסימפטומטי
  • לתמוך בכל החלטה חדשה ההולמת או חופפת את הערכים הדומיננטיים של המשפחה.
  • טיפול סמלי-חוויתי מסתמך על יצירת "therapeutic suprasystem", הכולל טיפול משפחתי או זוגי, זוג מטפלים עמיתים או מטפלת והדרכה.
  • המצב המיטבי הוא זוג מטפלים, כאשר לדיאדה הטיפולית נכסים מיוחדים:
  • מודלינג של תהליך רגשי, כמו אינטימיות דיאדית, פתרון קונפליקטים, אוטונומיה והידיינות
  • זוג מטפלים עמיתים הינו עדיף לבניית "ראייה כפולה" או רחבה שהינה קריטית בעבודה עם משפחות.
  • התערבויות סמליות-חווייתיות מחפשות להגביר את הרגש ולייצר תחושת דרמה ביחס למערכות יחסים בעייתיות.
    • תחושה זו של דרמה מיועדת להדגיש חלקים הדורשים שינוי ולעודד לחיפוש אלטרנטיבות- סיפורים, שימוש באוניברסליות והומור.
  • בטיפול בשלב-מוקדם של זוגיות או משפחה, מטפלים סמליים-חווייתיים שמים דגש על בניית אמון ואמינות בתוך המערכת העל-טיפולית (Super system) – לפני שהמשפחה תוכל להשקיע חלקים רגשיים מספקים על מנת להסתמך על מומחה לקבלת עזרה, צריך לבנות בסיס לחשיפה זו (מה שדומה לטכניקת ה-"joining").
    • כך,במקום לתפוס עמדה ניטראלית, המטפל מביע עניין בצורה חמה ופתוחה ומעביר מסרים ברורים של אכפתיות כלפי כל חבר במשפחה.
    • Joining by use of self הינו שיתוף בחוויות נבחרות, סיפורים לימודיים, זיכרונות ופנטזיות המקדמים יוזמה של המטופל, מדגישים את הצורך בשינוי, או מציעים פתרון אחר לבעיה.
  • העמיתים המטפלים יסבירו לבני הזוג או למשפחה כי המטפלים יקבעו את מבנה הפגישות הטיפוליות אבל הזוג או המשפחה הינם "אחראיים" על כיוון הפגישות וקצב העבודה.
  • הבהרות אלו קורות דרך סדרת שיחות הנקראת "קרב על המבנה" או "קרב על היוזמה" –מייחד את תפקידם של העמיתים המטפלים במערכת העל-טיפולית כיועצים לשינוי.
    • העמיתים אומרים למשפחה בכנות ובלי לחץ, כי הפגישות צריכות להיות עם רווחים מומלצים (בדרך כלל פעמיים בשבוע) בעלות אורך משמעותי (כשעה וחצי) ושיהיו נוכחים בהן בני-משפחה ספציפיים.
    • המילה "קרב" מתייחסת אל הלחצים הראשוניים הקורים כשזוג או משפחה בוחנים את המוכנות לאפשר למטפלים להבנות התערבות טיפולית.
    • ה-"קרב על היוזמה"מתייחס אל שיחה בשלב הראשוני שלה, המתרכז סביב הסוגיה שהנושאים והתמות הקשורים בה יהוו את מירב הטיפול.
    • המטפלים מבהירים כי הזוג או המשפחה צריכים להחליט על אילו בעיות הם רוצים לשים דגש ובאיזה סדר – מפני שהיוזמה לשינוי המצב היא שלהם.
    • כשבן-זוג או בן-משפחה אינו מוכן לקבל על עצמו את היוזמה, המטפלים בוחנים את חוסר הנכונות שלו/ה להשתתף, במקום להחליט בעצמם על כיוון הטיפול.
  • בשלב האמצעי (midcycle) של הטיפול, המטפלים מתחילים להתערב ספציפית על מנת לייצר "התרחבות בינאישית של הסימפטום".
    • הם מייצרים מסגרות אלטרנטיביות של התנהגויות בעיתיות, בדרך בה ניתן לזהות תפיסות משפחתיות של הבעיות, ביחס לקרבה ולבין דוריות.
  • ההתערבויות של המטפלים נעשות בנימה של תמיכה ולא של עימות, על-מנת לקדם לכידות במערכת העל-טיפולית.
  • ישנו דגש על התייחסות דיאדית בין מטפלים ויחידים במשפחה, בכדי להצביע על כמה נקודות הסתכלות (פרספקטיבות) על מתח בין-אישי.

ישנן ארבע טקטיקות טיפוליות מרכזיות התורמות להרחבת הסימפטומים:

  • יצירת אינטראקציות אלטרנטיביות
  • משחק כמחליף של אחד המשתתפים בקונפליקט מרכזי
  • הרחבת הפוקוס כדי לכלול עוד משתתפים פרט ליחיד הנושא את הסימפטום
  • מניעת האשמת ה-caretakers (בעיקר האימא).
  • טקטיקות אלה מסייעות לבני-המשפחה להרחיב את הבנתם בנוגע לטבע המבני של מערכות היחסים המתפקדות בצורה לקויה.

שבע טכניקות נוספות לשלב זה, בהן משתמשים כדי לקדם שינוי בארגון דפוסי אינטראקציה במשפחה:

  1. הגדרה מחדש של סימפטומים כניסיונות לקראת גדילה:
  • Reframing, הקושר בין ההתנהגות הסימפטומטית לצורך של המשפחה בשינוי – אבל אינו בהכרח חיובי. לדוגמא, ניתן לפרש אלכוהוליזם כשימוש בתרופה עצמית למצב רוח רע.
  1. הדגשת קונפליקט סמוי:
  • על-מנת להדגיש רגשות ולהגביר מודעות להתנהגות לא מתפקדת או מערכת אמונות הרסנית. לדוג' נגיד לבני זוג שלא מתקשרים "מלחמה קרה".
  1. שימוש באלטרנטיבות מדומיינות (פנטזיות) למצב הנוכחי הגורם למתחים:
  • נעשה על-מנת לעודד פתרון בעיות ותפיסה יצירתית ומודעת יותר במשפחות בעלות תפקוד לקוי.
  • אלטרנטיבות אלו מוצעות כמודל ואינן מהוות פתרונות קסם.
    • לדוגמא, מטפלת עשויה לשאול אמא מדוכאת אם היא חשבה ללכת הביתה לאמא שלה.
  1. המטפלים פועלים להפרדת מתחים בין-אישיים ומתחים תוך-אישיים:
  • מעודדים יחידים במשפחה לדבר על החששות האישיים שלהם והאמונות בנוגע לדפוסים אלו, במקום לייחד את תשומת הלב ל-"מי עשה מה למי".
    • לדוגמא, ניתן להציע לבעל מתגונן לדבר על החששות שלו של מה יקרה לו אם אשתו הכועסת תעזוב אותו.
  1. להתווכח עם ייאוש משפחתי:
  • התערבות בה משתמשים במצב של דפוסים סימפטומטיים שהפכו לקשיחים או לא-אישיים, כמו חוסר תפקוד מיני כרוני.
  1. Extended family reunions–מפגשים של המשפחה המורחבת:
  • פגישות משפחתיות מורחבות הכוללות כמה שיותר משתתפים תוך ניסיון להביא שלוש-ארבע דורות על-מנת ליצור קבוצה משפחתית גדולה.
  • המטרת המפגש הינה לאפשר תצפית על דפוסים משפחתיים ארוכי-טווח.
  • בנוסף, ניתן להחליף ידע ולבחון מחדש תפיסות (והשלכות) אחד על השני בעזרת משתתפים שחוו את המשפחה בשנים רבות של התפתחות.
  1. חילוף תפקידים:
  • מאפשר למטפלים להיכנס לתפקיד של היחידים במשפחה או בזוג ומכריח את אותם יחידים להיכנס למקום אחר בזמן הקצר הזה.
  • מהמקום הזה, עם היתרון של תפקידים ספציפיים, עמיתים מטפלים יכולים להעיר הערות ולפעול לשינוי ואז בני המשפחה שאותם שיחקו, יכולים להסכים או לא להסכים ובכך לייצר דעות חדשות על התפקיד שלהם בתוך המשפחה.

 

 

 

 

 

חזרה אל: סיכומי מאמרים בעבודה סוציאלית

עוד דברים מעניינים: