"בראש אחר": עבודת רחוב: מהחללים הסגורים למרחבי החיים של בני הנוער שבקצה רצף הסיכון \ אפרי ברט, גדי אבידן, חן למפרט וגיש עמית
- הקושי של המוסד לספק מענה:הנחת היסוד של התוכנית "בראש אחר" היא שהמוסד – לשכות הרווחה והשירותים הטיפוליים, הפסיכולוגיים והחברתיים – חרף כוונותיו הטובות, אינו מסוגל לספק מענה לנערים ולנערות שבקצה רצף הסיכון.
- חוסר אמון בגורמי סיוע:לבני הנוער שחייהם מתאפיינים בהפניית עורף לממסד ובתחושות עמוקות של ניכור, חוסר שיכות ושל אי אמון בגופים שאמורים לסייע להם.
- נוכחות פיזית, עמוקה ורגישה במרחבים שבהם מתרחשים חייהם של בני הנוער עצמם המציגה עמדה אמתפית ולא ביקורתית ונוכחותת רגשית המבינה את חוסר האונים שנובעים מהמציאות הקשה, המתסכלת ולעיתים הנטולת תקווה.
- צעדים\עקרונות בדרך ליצירת שינוי בחייהם של בני נוער שבקצה רצף הסיכון
- רחוב כטריטוריה: הכרה ברחוב כטריטוריה של בני הנוער, בה אמור להתקיים המפגש עימם. זוהי נכונותם של מדריכי חבורות רחוב לשהות בטריטוריות שהן מתרחשים חייהם של בני הנוער – אותם הטריטוריות שמחוץ להישג ידם של המערכות המוסדיות.
- נוכחות רצופה ועיקשת: יצירת נוכחות אקטיבית וזמינה ברחוב ובשכונה, בשעות שבהן בני הנוער פעילים, כלומר ביום ובלילה.
רחוב כטריטוריה
- טריטוריה בלתי חדירה:עבור בני נוער החיים בקצה הרצף, הטריטוריה שלהם שנראת לכאורה כנגישה (הרחוב, המרכז המסחרי), בפועל היא סגורה אטומה ובלתי חדירה
- המערכות הממסדיות לא מגיעות לטפל בטריטוריות אלו:עבור המערכות המוסדיות, טריטוריות אלו מציינות גבול מסיבות שונות – מבנה עבודה, זהות מקצועית, חוסר אונים, מחסור בכסף או בעובדים, פחד וכן הלאה – נתפס כבלתי-עביר.
- תחילת העבודה ברחוב:לעיתים קרובות ובעיקר בחודשי העבודה הראשונים, אין בעבודה את היעילות והתכליתיות המאפיינת את מנגנוני הפעולה וההתערבות של המערכות המוסדיות
- מדריכי חבורות הרחוב נדרשים להכיר, להתבונן וללמוד – עליהם להשהות את הדחף לפעול.
- להפוך לחלק מהמרקם השכונתי בכדי לרכוש אמון:למעשה, בכדי להתוודע לבני הנוער ולרכוש את אמונם – מה שמהווה כצעד ראשון בדרך ליצירת שינוי בחייהם – על העובדים להפוך לחלק מהנוף וממרקם החיים בשכונה.
- אפשרות הכניסה למרחבים אלו כרוכה
- ביכולת המדריך\ה להיות בעלי זהות כפולה – ממסדית וחוץ ממסדית – בעת ובעונה אחת
- בנעונות לעמוד ב"מבחני כניסה" מורכבים המציבים דילמות אתיות
- בנכונות להתמודד עם רגשות של זרות, של פחד ושל חוסר שייכות
- בכושר התמדה, בנחישות ובנאמנות אמתית למאבק במצוקתם של נערים ונערות.
נוכחות
- הנוכחות – העיקרון השני של עבודת הרחוב – נשען על ארבע הנחות:
- ישנו חוסר במענה למצוקתם:מצוקתם של בני הנוער מתגלה במקומות שבהם אין איש ששומע אותם. הם חשים תחושה עמוקה ומתמשכת של בדידות ושל היעדר כתובת לפנות אליה. גם אם למראית עין ובאורח פורמלי, כתובת מעין זו קיימת (השוטר הקהילתי, העובדת הסוציאלית וכו), הרי שלעיתים קרובות כתובת זו נתפסת כמאיימת וכבלתי רלוונטית
- נוכחות לבניית אמון וקבלת הכרה:נוכחות מתמשכת חיונים לצורך מיסוד עבודת הרחוב, קבלתה כלגיטימית על ידי תושבי העיר, הפגת חוסר האמון, החשדנות והרתיעה של בני הנוער מפני זרים, ובייחוד מול אלו המזוהים עם הממסד.
- נוכחות וזמינות למען אמון ותחושת ערך לנער: הנוכחות ולא פחות חשוב ממנה, הזמינות, כלומר נכונותו של המדריך להיענות למצוקה בכל עת – הן מפתח הכרחי לבניית אמון וליצירת תחושת ערך אצל בני הנוער.
- נוכחות כגשר לקשר עם המוסדות השונים בחיי הנער: הנוכחות הישירה והאינטנסיבית של העובד בחייהם של בני הנוער עשוייה לצמצם את המרחק הפיזי והנפשי שבינם לבין המוסדות האמורים לסייע להם ולהקל את מצוקתם, ולחדש את ההידברות של הנערים עם החברה.
- הנוכחות ברחוב הוכיחה את עצמה:
- כדרך עבודה שנעשתעם בני הנוער: כמפתח ליצירת עמדה מקצועית ואתית שלפיה העבודה נעשת עם בני הנוער, בניגוד לעמדות הממוסדות המקובלות המכתיבות פרקטיקה שלפיה העבודה נעשית כלפי בני הנוער
- כמשאב לדיאלוג, קבלה ושיתוף:כאבן השואבת את בני הנוער לדיאלוג, המתחיל בסקרנות ובחשדנות אך במהרה מתפתח לקבלה ולשיתוף
- כבסיס להתערבות אקטיבית יזומה שבה המדריכים מחפשים את בני הנוער ויוצרים סיטואציות ייחודיות ואותנטיות לדיאלוג בטריטוריה של בני הנוער
- נוכחות ריגשית: חשוב לזכור כי מעבר לנוכחות הפיזית, נחוצה גם נוכחות ריגשית – הצוות נדרש להכיל כאב ולחיות עם חוסר האונים הנובע ממנו. קשר שאין בו הכרה בכאב ומודעות להשלכותיו אינו קשר משמעותי ובמקרים רבים הוא אף עלול להוביל להחרפת הסבל והמצוקה.
- נוכחות פירושה:
- ויתור מדעת על המרחק (הפיזי והנפשי כאחד) המפריד בדר"כ בין מטפל למטופל.
- ויתור על ההכנה והביטחון שמעניקים הקליניקה והמשרד
- ויתור על הדרישה הממסדית מהנערים להכיר במצוקותם כתנאי הכרחי לטיפול בהם
- התמסרות אין קץ ונכונות להיות במקומות בהם הדברים קורים ובמרחבי החיים שלהם
יצירתה של תחושת ערך
- תחושת ערך עצמי וחברתי היא צורך אנושי בסיסי מאין כמותו. בהיעדרה, נידון האדם לחיים של אומללות ומצוקה
- תחושה הנרקמת ביחסים: ההכרה בדבר היותך בעל ערך מתפתחת אך ורק במפגש עם הזולת – דרך מבטו של הזולת, לומד האדם להכיר את עצמו.
- לנערים בקצה הרצף אין תחושת ערך עצמי מניסיון קודם:ניסיונם וחווותיהם של מרבית בני הנוער שבקצה רצף הסיכון הטביעו בהם תחושה עמוקה של חוסר ערך או של ערך עצמי שלילי. מרביתם למדו בהדרגה כי אין איש בעולם המאמין בהם וביכולתיהן, שאין איש שחושב עליהם טובות, שאין לו מבוגר אחד הבוטח ביכולתם לצמוח, להתפתח ולתפקד כראוי.
- הדרך היחידה שנותרה פתוחה עבור אותם הנערים, לחוש עצמם כמי שמתקיימים בעולם, כרוכה ביצירתה של תחושת ערך אלטרנטיבית שלילית בחיים בשוליים החברתיים.
- להאמין בהם:תפקידם של המדריכים הוא לסייע לנערים ולנערות הללו – שמגעם עם העולם לימד אותם שלא לבטוח במבוגרים – לרכוש מחדש את אמונם בעולם, בבני אדם והחשוב מכל: בעצמם.
- נוכחות וחוסר שיפוטיות:חשוב שהמדריכים יהיו נוכחים בחייהם של בני הנוער באורך מתמשך ואינטנסיבי ושהמפגש יתאפיין בעמדה נטרלית מצד המדריך – ללא דעות קדומות, ללא שיפוט וללא אינפורמציה מוקדמת.
- מפגש שיפוטי עם דמויות טיפוליות: מרבית המפגשים של הנערים והנערות עם מבוגרים, בעיקר עם דמויות טיפוליות, ביטאו אלו ידע מוקדם, שיפוטיות ודעות קדומות – שפגעו אנושות ביכולת של הנערים לשקם את אמונם בעצמם.
- גם דרך מבטו של הממסד למדו בני נוער אלו להכיר את עצמם כנטולי ערך
- מפגש נטול דעות קדומות
- נועד לאפשר לבני הנוער לספר את הסיפור בעצמם, במילותיהם ובלשונם, מבלי לשחזר שוב ושוב את הסיפור כפי שהוא מסופר על ידי אחרים
- מספק אפשרות וקרקע לצמיחתה של תחושת נראות, הצעד הראשון בדרך ליצירתו של קשר אלטרנטיבי הרואה בבני הנוער כמו שהם ואשר מפנה עורך להכללות ולסטריוטיפים
- הוא תנאי להיחלצות ממעגל הקסמים הטראגי שבו מתקיימים חייהם של בני נוער אלו
- אמפתיה כדרך אפקטיבית ליצירת תחושת ערך עצמי: וזאת באמצעות היכול להתבונן במציאות דרך מבטו של הזולת. אם מישהו מסוגל לראות את העולם מנקודת מבטי, להבין אותי, הרי שאני מעניין אותו ומכאן שאני בעל ערך עבורו.
- אמפתיה: התבוננות במציאות דרך מבטו של הזולת והיכולת לגלות הבנה כלפי מי שתנאים של עוני, מצוקה והדרה דחקו אותו אל מחוץ לתחומי הסדר החברתי המקובל.
- אמפתיה היא עמדה פוליטית במובהק: היא מבטאת התנגדות עקבית ומוצהרת לנטייה הרווחת בקרב מטפלית ובקרב אנשי ממסד להאשים את הקורבן במצבו
- אמפתיה לא בהכרח קבלה ללא תנאי: על המדריכים להבין שמעשים של הנערים הם תולדה של תנאי חיים קשים, לעיתים בלתי נסבלים שהם תוצאה של בדידות, הדרה ותחושת ערך שלילית ושהדרך לשינוי מתנה בגילוי עמדה אמפתית ולא שיפוטית.
עבודת רחוב ומגדר
- העדפת נערים בעבודת רחוב:עבודת רחוב נתפסת כמלאכה חברתית-חינוכית שנועדה בראש ובראשונה לסייע לנערים ופחות לנערות. גם בספרות המקצועית וגם במוסדות האמונים על הטיפול בבני הנוער, יש נטייה להתייחס לנערים כאל אוכלוסיית היעד המרכזית של עבודת הרחוב.
- הסיבה המרכזית לכך היא שמצוקתם של נערים – המלווה לעיתים קרובות באלימות, בפשיעה, בפגיעה ברכוש ובהתנהגויות המוגדרות כבלתי נורמטיביות – בולטת יותר ממצוקתן של הנערות שלרוב מאופיינת בהרס עצמי – ולכן נתפסת לפחות ראויה להתייחסות.
- מצוקתן של הנערות נתפסת כפחות דחופה וככזו שאינה מאיימת על החברה
- עם זאת, במובנים מסויימים מצוקתן של הנערות אף חמורה יותר משל הנערים. נערות בקצה הרצף הינן קורבנות לא רק של עוני ושל שוליות חברתית אלא גם של שוליות מגדרית.
- מצד אחד הן חוות ניצול, כאב והשפלה הקשורים בהיותן נשים ומצד שני הן נוטות להפנים את העמדה הגברית והממסדית שלפיה הן אשמות במצבן – הפנמה המייצרת מעגל קסמים אכזרי של שנאה עצמית ושל הרס נפשי
- נערות סובלות מהיעדר תשומת לב מוסדית וטיפולית מספקת
- התייחסות להיבט המגדרי בעבודת רחוב מציב קשיים בפני המדריכים:
- הדרך אל הנערות ארוכה ומפותלת יותר – פיזית ונפשית גם יחד
- בניגוד לנערים, המרבים לשהות במרחב הציבורי, נערות נוכחות בו פחות ולפיכך דרושים שהות, סבלנות ואורך רוח וכן היכרות מעמיקה עם השכונה כדי להתוודע אליהן
- לעיתים קרובות יותר קשה לזכות באמון ולקשור קשרים משמעותיים עם נערות, שנוטות לא רק להיות סגורות מאד, אלא גם לתפוס עצמן כמי שלא ראויות כלל לאהבה, לחום ולתשומת לב.
- אפשר לזכות באמון של נערים בשכונה שבהמשך ישמשו כמתווכים בין הצוות לנערות.
- המפגש עם הנערות מעורר אצל מדריכות תחושות קשות של זעם, תסכול וחוסר אונים
- המצוקה שלהן, דווקא מפני שהיא מופנית פנימה ומתבטאת לרוב בהרס עצמי, יוצרת הזדהות בעוצמה שלא קיימת בעבודה עם נערים. האדישות ולעיתים האטימות של הממסד למצוקתן של הנערות מעוררת תחושות של תסכול ושל כעס.
- מדריכות פוגשות בעבודתן גברים – נערים, בני משפחה, דמויות מהשכונה – שלא אחת פוגעים בנערות במישרין או בעקיפין – מפגש המעורר דילמות ריגשיות ומקצועיות
עבודת רחוב ורב-תרבותיות
- בעבודת רחוב נדרשים להתמודד בכל עת עם דילמות ואתגרים הנוגעים לסוגיות של רב-תרבותיות כמו:
- שוליות חברתית
- היעדרה של תחושת ערך עצמית וחברתית
- המפגש הסבוך בין התרבות שאליה משתייכים בני הנוער לבין התרבות הדומיננטית
- התפרקותן של המסגרות המשפחתיות והקהילתיות
- התוכנית "בראש אחר" נועדה מראשיתה לתת מענה לקשיים הנובעים מסיטואציות של הגירה ושל מעבר בין תרבויות, בבחינה מתמשכת של הקשר בין מצוקתם של בני הנוער לבין השתייכותם התרבותית. אך, התוכנית לא פנתה למהגרים ולבני מהגרים בתור שכאלה דווקא, והשקענו מאמץ מועט יחסית באיתורם של בני נוער המשתייכים לקהילות מיעוט או מהגרים.
- עבודת רחוב המכוונת למהגרים נדרשת להתמודד בכנות עם סוגיות ההבדלים בין התרבויות והדבר נעשה בשני מישורים:
- רגישות תרבותית: לגלות רגישות לתרבותם של בני הנוער ולהבדלים בינה לבין הרקע התרבותי של רבים מהמדריכים. הייתה השתדלות לקיים הליך של מחשבה מתמדת על הפעילות ועל משמעותה ובכלל זה לתת את הדעת להנחות התרבותיות העומדות בבסיס מעשינו
- קבלה אך לא בכל תנאי: סירבו לפול טרף למלכודת הספק ואובדן קני המידה – אף שמנהגים מסויימים עשויים להיות מקובלים ואף רווחים בתרבויות מסויימות (כמו למשל הכאת ילדים או נישואין מוקדמים) אין ספק שראוי להתנגד אליהם בנחישות.
- מודל הדרכה זוגי: שאלת השתייכותם של מדריכי התוכנית לתרבות הקהילה שבה פעלו העסיקה אותם רבות ובכדי להיענות לאתגר זה יצרו מודל הדרכה זוגי שעל פיו אחד מן המדריכים יהיה בן בית בתרבות הדומיננטית בקהילה ואילו השני מתרבות אחרת
- 4 יתרונות של המודל:
- קשרים עמוקים יותר: בשל היות המדריך בן התרבות המקומית, הורחבה במידה ניכרת יכולתו ליצור קשרים משמעותיים עם בני הנוער ולהבין לעומקם את הקשיים שעמם התמודדו
- נוצר אמון ושיתוף פעולה עם המשפחה והקהילה: היכרותו של המדריך את הקהילה ואת המשפחות אפשרה לו לשמש מגשר בין בני נוער לבין הוריהם ולשקם את הקשרים ביניהם, שלא אחת נפגעו קשות כתוצאה מקשיי ההגירה והתאקלמות.
- דיאלוג מעשיר: המודל יצר דיאלוג פורה בין שני מדריכים, ונקודות המבט השונות שלהם העשירו האחת את האחרת ותרמו ליכולתם לסייע לבני הנוער.
- המדריך מתרבות הרוב הציע נקודת מבט חיצונית: כך נוצר מערך הדרכה המקיים בתוכו בעת ובעונה אחת פרספקטיבות שונות
- 2 חסרונות למודל:
- קושי של המדריך מהתרבות האחרת לאמץ תפיסה חדשה: המדריך שהשתייך לתרבות המקומית נטה לאמץ את הערכים הנהוגים בתרבותו ולעיתים התקשה לאמץ נקודת מבט חיצונית שלא אחת נחוצה לצורך יצירת שינוי בחייהם של בני נוער
- האמון ממנו נהנה, פגע ביכולתו לצאת כנגד הקהילה: מדריך מקומי שפעל כנגד הערכים, המושגים והתפיסות של הקהילה, הסתכן לא רק באבדן יתרון מקצועי, אלא גם בפגיעה בעצם יכולתו להמשיך להיות חלק מהקהילה.
עבודת רחוב והממסד
- האתגר החשוב ביותר העומד בפני עובדי הרחוב הוא יצירת שיתוף מערכתי: תיווך אקטיבי בין בני הנוער לבין המסגרות בקהילה ובחברה, ומאבק בניתוק ובהדרה של בני נוער שבקצה הרצף.
- אולם מימושו של אתגר זה מלווה בקונפליקטים ובקשיים רבים
- מצד אחד, יש לנהל קשר מתמשך ואינטנסיבי עם גורמים ממסדיים – בתי ספר, שירותי רווחה, רשויות ערוניות וכו – מפני שעבודת הרחוב מכירה בכך ששינוי של ממש בחייהם של בני הנוער אינו יכול להתממש בלעדי הממסד
- מצד שני, הממסד נכשל לא פעם בהקלת המצוקה של בני הנוער ולעיתים אף מחריף אותה:
- שמרנותם של מוסדות חברתיים וטיפוליים
- ספקנותם של עובדי ממסד בנוגע ליכולתם של בני הנוער להשתנות
- העובדה כי על-פי רוב הם אינם מכירים את בני הנוער אל מבעד לניירת ולבירוקרטיה
- העובדה כי עבודתם מתקיימת בחללים תחומים ומוגדרים מראש ולא בטריטוריה של בני הנוער עצמם
- נטייתם להאשים את בני הנוער במצבם
- התביעות והקריטריונים שהם מציבים בפני בני הנוער כתנאי לקבלת סיוע
- במקביל, לא מפתיע שעובדי ממסד נוטים להפחית מחשיבותה של עבודת הרחוב ואף להתנגד לה
- למפגש בין מדריכי חבורות רחוב לבין הממסד שתי מטרות מרכזיות:
- תיווך אקטיבי בין הנערים לממסד: ניהול דיאלוג וקשר שוטפים ומתמשכים עם הגורמים השונים בקהילה ויצירת אחריות משותפת לרווחת הנער והנערה.
- יצירת שינוי בהתנהלות הגורמים הממסדיים: אחת מיעדיה של עבודת הרחוב היא לסייע ביצירתן של מסגרות טיפול חדשות שבהן תיהיה העדפה ברורה לצורכיהם, ליכולותיהם ולחששותיהם של בני הנוער על פני צרכיו של הממסד
- נוכחותם הקבועה של המדריכים ביישוב – הן עם בני הנוער ברחוב והן בקשר שלהם עם גורמים מוסדיים – יוצרת הזדמנות לשינוי בתפיסת הגורמים הממסדיים ובדרך התנהלותם – תחילה ביחס לנערה או נערה מסויימת ובהמשך ביחס לכלל בני הנוער
- עבודת רחוב כעבודה חוץ-ממסדית: עבודת רחוב פירושה במידה רבה, התנגדות ואי הסכמה לדרכי פעולתם של המוסדות ולכן זוהיא עבודה חוץ ממסדית (ולעיתים אף אנטי-ממסדית) הנעשית בשמו של המוסד ומטעמו
יצירתה של זהות מקצועית חדשה
- אחת ממטרות התוכנית "בראש אחר" הייתה לגבש מודל מקצועי לעבודת רחוב וזהות מקצועית למדריכים העוסקים בה – זהות מקצועית המורכבת מארבעה חלקים
- הזהות החצויה בין פנים לחוץ:
- היכולת לפעול בשני המישורים – להיות שליחי הממסד ולהתייצב לצד אלו שזוכים לניכור ממנו – היא תנאי הכרחי לעבודת הרחוב.
- הזהות החצויה היא פועל יוצא מהיכרות עמוקה ואינטימית עם בני הנוער וקשורה קשר הדוק ליכולת החשובה לערוך, לפעול בשני מרחבים שלעיתים קרובות עויינים זה לזה וכן ליכולת החשובה לא פחות, להבין (גם אם לא להסכים) את לשונות, צרכיו והגיונו הפנימי של הממסד.
- מערכת משקפות – ערך זמינות גיבוי:
- עבודת רחוב חייבת להתבסס על מערך הנחייה והדרכה אישית צמוד ואקטיבי, השונה מהותית ממערכי ההנחיה הקיימים במערכות אחרות.
- מערך ההנחיה וההדרכה נבנה על פי עיקרון המערכות המשתקפות (הזמינות של המדריכים לבני הנוער תיהיה שווה לזמינות של המנחים כלפי המדריכים)
- בשל מאפייניה של עבודת הרחוב, נדרש בה גיבוי מתמיד –הגיבוי מתקיים ב3 רמות
- רמת ההנחייה: שהיא בסיס הגיבוי המקצועי החדוב והנגיש ביותר
- רמת היישוב: ביישוב יש דמות מסויימת או בעל תפקיד מסויים אשר מגבה את עובדי הרחוב בעבודתם היוםיומית
- רמה מערכתית: שבמסגרתה מגוייסים התקציבים ומשולמות המשכורות ושבה מתבצע הגיבוי הציבורי-מערכתי לעבודת הרחוב
- הנכחה הדדית:
- הדרך המקובלת לתיווך הנער לממסד באמצעות שפה מקצועית ואובייקטיבית הנשענת על הגיונו הפנימי של הממסד, נועדה לכישלון.
- כדי להצליח בפעולת התיווך על המדריכים לספר על הנער\ה סיפור אחר, המבוסס על היכרות אישית ועל קשר אמפתי.
- תפקיד המדריך הוא:
- להנכיח את הנערים כבני אדם שלמים ומורכבים
- לאפשר לאחרים לראות אותם מחדש, שלא מבעד לגיליונות נתונים ולמסמכים פורמליים
- לסייע לעובדי הממסד לגלות בנערים פנים חדשות ובלתי ידועות
- במקביל, המדריכים לומדים להנכיח גם את עצמם בעמידתם מול הנערים והנערות
- חיים בתחום הדילמה:
- הכניסה לעולמם של בני הנוער כרוכה במפגש ישיר, כואב ובלתי מתפשר עם דילמות מוסריות ועם שאלות כבדות משקל בנוגע לאחריות, לנקיטת עמדה ולחובת דיווח
- אחד המרכיבים הבולטים של עבודת רחוב הוא ויתור מודע על מרחק רגשי – אותו מרחק המגן על אנשי הממסד בבואם לטפל בבני נוער החיים בקצה הרצף, ובה בעת זה אשר לעיתים קרובות מונע בעדם מלהיות דמויות משמועיות עבור בני הנוער.
- אחת הדרישות החשובות מעובדי רחוב היא לחיות בתחום הדילמה– הן מבחינה ריגשית והן מבחינה רציונלית –ליכולת זו שלושה היבטים:
- היכולת לנסח את הדילמה ולהבין אותה
- היכולת להבחין בקושי ובמחירים שכרוכים בכל אחד מהפתרונות האפשריים
- יכולת קבלה של חוסר אונים ונכונות להימצא זמן ממושך בתוך תחומי הדילמה, לעיתים אף מבלי להגיע לפיתרון או להכרעה.
ישראל 2013
- בשני העשורים האחרונים, מדיניות של קפיטליזם מואץ, הפרטה אינטנסיבית וקיצוץ נרחב בתקציבי הרווחה הביאו לכך שמדינת ישראל מתנערת בהדרגה מאחריותה כלפי אוכלוסיות במצוקה:
- שיעור העניים בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD
- מצוקה: חיים של היעדר מוביליות חברתית, של צמצום – ולעיתים היעדר מוחלט – של אפשרויות בחירה, של חוסר תקווה ושל קיום המוגדר על-ידי הצורך לשרוד.
- עבודת רחוב היא עבודה חברתית-פוליטית במהותה: להשקפתה, מצוקה אינה נוצרת במקרה והיא אינה נובעת מבעיות הנעוצות באדם נתון במצוקה, אלא היא תוצאה של הדרה מתמשכת ושל חיים בשוליים החברתיים, התרבותיים והכלכליים של מדינת ישראל.
- היא תולדה של מדיניות פוליטית-כלכלית הפעולת לשירותם של בעלי זכויות יתר ופוגעת חמורות בהמונים
- לפי השקפה זו, תוכנית "בראש אחר" קיבלה על עצמה לפעול בחצר האחורית של מדינת ישראל:
- להיות באותם המרחבים הפרפריליים, גיאוגרפיים וחברתיים כאחד, שהמדינה מצמצמת בעקביות את אחריותה לנעשה בהם ולמצוקות המתקיימות בהם.
- להיות במחצית אנשים הנאלצים לחיות בתנאים מחריפים והולכים של שוליות, ייאוש, ועוני, ואשר סובלים בנוסף לכל, גם מהטענה הרווחת שלפיה הם אלה האשמים במצבם
- להתנגד בפועל, באמצעות עשייה יום יומית לניאו-ליברליזם, להפרטה ולהתנערותה של המדינה מחובותיה לאזרחיה, ולהזכיר לממסד את שעליו לעשות
- עבודת רחוב היא על-פי טבעה מעשה אקטיבי: היציאה מן המרחבים הטיפוליים הרגילים, ההתעקשות להיות במקום בו מתקיימים חייהם של בני הנוער, המאמץ המתמיד לחולל שינוי בחיים ועוד.
ראו עוד: סיכומי מאמרים בעבודה סוציאלית
