"המוות אינו צריך להדאיג אותך: אם אתה כאן – המוות איננו כאן; אם הוא כאן – אתה אינך כאן"
(אפיקורוס)
אפיקורוס לא היה פילוסוף של משמעויות גדולות אלא של ניסיון להקל על הסבל שבחיי האדם וחיפוש אחר הנאות. על בסיס גישה זו אפיקורוס ראה את הנטייה של אנשים לחשוש מיום מותם כמיותרת מאחר וכאשר מותם יגיע הם לא יהיו שם כדי לסבול מכך ולמעשה ימצאו במצב שלו למדי בו דבר אינו צריך להדאיג אותם. בעבור אפיקורוס הדאגה ביחס למוות היא מיותרת ובזבזנית, ועל כן הוא אומר כי "לפעמים זהו הפחד מן המוות הגורם לאנשים למות" ובכל מקרה אינו מאפשר להם ממש לחיות.
אולם גישתו האופטימית של אפיקורוס לגבי המוות לא הניחה את דעתם של פילוסופים רבים עד זמננו, כמו למשל מרטין היידגר ועמנואל לוינס שציינו כי אפיקורוס לא שם לב לכך שהמוות שלנו היא תמיד אירוע שחומק מיכולת התפיסה וההבנה שלנו ולכן נותר מסתורי ובלתי ניתן להבנה. אני אמנם לא נוכח יותר ברגע מותי אך אני נוכח במותו של האחר, ומעברו המסתורי אל מחוץ לעולם החיים מסב תמיד את תשומת ליבי אל שאלת מותי. בעבור היידגר המודעת למותי הייתה הדרך להקנות משמעות לחיי ואילו בעבור לוינס המודעת לקראת מה שאני מותיר לאחריו היא היא המפתח לחיים משמעותיים ובמובן מסוים גם מוות משמעותי.