מדאם בובארי/ גוסטב פלובר – סיכום

 

הקדמה

הרומן "מאדם בובארי" התפרסם בשנת 1857. הרומן הושפע מחייו של פלובר. פלובר גר בעיר רואן( העיר הנזכרת ברומן) וכן הוא היה בן לרופא מנתח ( ומכאן הבחירה ברופא כדמות מרכזית וכן הביקורת על הרפואה והרופאים). כיוון שחי בנורמנדי, הוא הכיר היטב את אורחות חייהם של הבורגנים, אותם הוא מבקר בספרו. הוא שנא את הקרתנים והקרתנות, הוא בעיקר תיעב את הזיוף והחיקוי שהיו מנת חלקם. לכן לרומן נתן פלובר כותרת משנית " סיפור על נוהגי הפרובינציה".

 

נושא הרומן

למרות ששם הרומן מעיד על הדמות המרכזית שלו, הרי שאמה בובארי בפרט ויתר הדמויות בכלל נועדו לשרת את הביקורת החברתית של המחבר. הדמויות הפועלות ברומן אינן הרואיות , אין להן תכונות מיוחדות , אלא  הן דמויות ריקניות שתכלית חייהן מתמצה בחיצוניות ובמשיכה אל הזוהר החיצוני. מכאן שסיפורם של אמה ושארל בוברי מזמן למחבר את האמצעים לעיצוב פני החברה הבורגנית. לסכום הרומן " מאדם בובארי" מתאר בצורה מדויקת ומפורטת את דרך חייהם של הבורגנים בצרפת במאה ה-19 .

 

הרקע ההסטורי

במהלך הרומן מצוינים שני תאריכים האחד השנה שבה נישא אביו של שארל והשני בעת תיאור העיר יוניביל. תאריכים אלו מאפשרים לנו למקד את זמן ההתרחשות ברומן, שהוא 1835 תקופה זו בה שלט המלך לואי- פיליפ נקראה תקופת הרסטורציה( שחזור או חזרה של שלטון המלוכה). יש לזכור שהמהפכה הצרפתית שהתרחשה בשנת 1789 ביטלה את שלטון המלך והאצולה. המהפכה הצרפתית חרתה על דגלה את המושגים: חופש, שוויון ואחווה. בעקבות ביטול המעמדות בצרפת קם ועולה מעמד הביניים, הבורגנים, שבמהלך המהפכה צבר ממון ובשל כך זכה להחליף את מעמד האצולה. הוא הפך למעמד לגיטימי ויחד עם זאת הוא סיגל לעצמו מנהגים כשל אנשי האצולה. אולם כיוון שמעמד זה לא זכה בחינוך ההולם הוא התאפיין בעיקר בחיקוי וזיוף של אורחות החיים של בני האצולה.

 

בשל המלחמות הרבות שלאחר המהפכה וכן בשל חוסר יציבות בשלטון מוחזר שלטון המלך וכעת ניצב המלך לואי פיליפ שנחשב למלך דמוקרטי שדגל גם בקדמה. לכן הוא זוכה להערצה נרחבת של בני עמו. יחד עם חזרת המלך לשלטון חוזר מעמד האצולה לתפוס את מקומו הטבעי. השפעת תהליך זה ניכרת בעיקר בפריס, אולם גם אנשי הפרובינציות (ערי- שדה) מושפעות מכך.

 

הרקע החברתי ותפקידו ברומן

את הרקע החברתי מעצב המחבר דרך אפיון הדמויות, דרך תיאורי מקום ודרך מפגשים חברתיים. המפגשים החברתיים ברומן מעטים, אולם יש בהם כדי לאפיין את החברה הפרובינציאלית ( בעברית פרובינציה משמעותה קרתנות.פרובינציה אזור המרוחק ממוקדי התרבות והחברה ולכן אינו משפיע על עיצובה ומאמץ חידושים באיחור רב. פרובינציאלי- הוא ביטוי לראיית עולם שמרנית וצרת אופקים, המתאימה לאנשים שגדלו במקומות מרוחקים הסגורים להשפעות חיצוניות. פרובינציאליות היא גישה שאינה מכירה בעצם זכות קיומן של גישות ואורחות חיים אחרות) למשל נשואי שארל ואמה. בתיאור הנישואין אנו לומדים להכיר את החברה והמעמדות השונים. הוא מתאר אותם דרך בגדיהם, כרכרותיהם והתנהגותם. אנשי הפרובינציה מתגלים כאנשים עלובים וקרתנים שתחומי העניין שלהם מוגבלים והם חסרי צביון אישי, כלומר התיאור הוא סטריאוטיפי. את שיא עליבותם ניתן לראות דרך תיאור עוגת החתונה המקושטת כשבמרכזה קופידון מתנדנד בנדנדת שוקולד. תיאור הסגנונות האנושיים השונים וכן תיאור העוגה יוצר רושם של תמונת קיטש, תמונה המאפיינת את החברה בכללותה, חברה הנתפסת לחיצוני, בלבד.

 

דוגמא נוספת היא תיאור העיירה. התיאור מדויק לפרטי פרטים ויחד עם זאת הערת המספר " חבל ארץ נזעם אשר אין צלצול לשפתו, כשם שאין צביון לנופו", מראה את יחסו של המחבר לעיירה. הוא מתאר אותה כעיירה עלובה ומשעממת. בהמשך מתאר המחבר את הדמויות הפועלות בתוך הרקע החברתי. הוא עושה זאת באמצעות תיאור הפונדק בעיירה. הפונדק הוא מקום המפגש של בני העיירה ולכן ניתן למצוא בו אנשים שונים ממעמדות שונים למשל הומה הרוקח, ליאון הסטודנט, הפונדקאית, הכומר ועוד.

 

מאורע נוסף המפגיש את הדמויות השונות הוא הועידה החקלאית. המחבר מנצל אירוע זה הן על מנת לתאר את חיזוריו של רודולף אחר אמה והן כדי לתאר את אנשי העיירה. תיאור הועידה תורם אף הוא לאפיון חיי האנשים בפרובינציה כחיים משעממים עד כדי כך שהאירוע המשמים של ועידה חקלאית הופך לבילוי המרכזי בחיי אנשי העיירה. בתיאור היריד ממזג המחבר את תיאור הבהמות המובלות יחד עם תיאור בני האדם. תיאור זה אינו מקרי , אלא הוא בא כדי להבליט את חוסר הייחוד של אנשי העיירה, כולם דומים. זאת ועוד במהלך הועידה נואם נציג המלך , נאום יבש וריקני. נאומו זוכה להתפעלות הקהל המקשיב בעיון רב. גם נאום זה מבליט את רצונם של האנשים להראות משכילים וכן את הקרתנות שלהם. שיאו של התיאור הוא מופע זיקוקי הדינור בערב הסיום. מופע עלוב זה זוכה לקריאות התפעלות, תגובה המאפיינת את החיים הפרובינציאליים.

 

הרקע החברתי הוא ללא ספק חשוב ביותר, שכן הוא מעגן את העלילה בעולם מציאותי מוגדר. כמו כן הוא מאפשר למחבר להביע את יחסו המזלזל באוכלוסיה. יחד עם זאת הרקע החברתי משמש גם ככוח מניע בעלילה. הרקע החברתי בכל העיירות המתוארות ברומן מציג את החיים החדגוניים, המשעממים והמדכאים של אנשי הפרובינציה. אלו חיים בתוך מציאות קרתנית, סגורה ושגרתית. במציאות שכזו קיימות שתי אפשרויות : האחת להשתלב בחיים אלו למשל הומה שמנסה בכל מצב להפיק רווחים. או לעזוב את העיירה ,כמו שעושה ליאון שעוזב ללימודים בפריס.

 

אמה אינה יכולה להשתלב בחברה ,כיוון שהיא סולדת ממנה. היא גם לא יכולה לעזוב אותה, לכן היא בורחת מן השעמום אל החלומות והמאהבים שדרכם היא מנסה לממש את חלומותיה. מכאן שחייה של אמה הם במידה רבה תוצאה של הסביבה החברתית בה היא חיה ולכן היא זו המניעה את אמה. מכאן שלרקע החברתי יש תפקיד חשוב בקידום העלילה. דווקא הקונפליקט (העימות) שבין אמה לחברה הוא זה שמניע את העלילה. בדרך כלל קונפליקט בין הדמות המרכזית לחברה נוצר בשל התנגשות רעיונית, למשל השקפת חיים שונה. אולם ברומן שלנו אין קונפליקט מסוג זה, אלא הקונפליקט שלה נובע מתגובה רגשית חריפה לעולם הפרובינציה המדכא שלא מאפשר לה לממש את חלומותיה. היא אינה מסוגלת להסתגל לחיים המשעממים שלא כמו שארל בעלה, כיוון שיש לה צרכים רגשיים שונים. מכאן שהקונפליקט של אמה לא נובע מתוך מרד בחברה או התנגדות למוסד הנישואין, אלא מתוך שעמום. הדרך שלה להתמודד היא ע"י בריחה אל עולם החלומות, או דרך ניסיון לממש חלומות אלו ע"י מאהביה.

 

מבנה העלילה

ראשית "מאדאם בובארי" נחלק לשלושה חלקים. כל חלק עוסק במקום אחר, אולם למרות החלוקה יש לכנות את העלילה " עלילה כרונולוגית" ( עלילה המסודרת לפי סדר זמנים).שכן הסדר נשמר ברובו , למעט סטיות קלות כמו סיפור חייו של שארל או סיפור נעוריה של אמה.

 

דרך נוספת לארגון העלילה היא ע"י מעבר ממישור חיצוני למישור פנימי. דרך תיאור אירועים חיצוניים, מעביר המספר לתיאור קליטתם של אותם אירועים בתודעת הדמויות . למשל תיאור הצגתה של אמה בפרקים הראשונים נעשה דרך תודעתו של שארל או תיאור דמותו של שארל בפרקים הראשונים נעשית דרך תודעתה של אמה. האירועים ברומן מתוארים בצמצום, פרט לנשף או לוועידה , אולם מחשבות הדמויות ורגשותיהן מופיעים בהרחבה.המחשבות על הפעולות, למשל ניסיונותיה של אמה לעורר בשארל אהבה, ע"י קריאת שירים, והרגשות הקשורים לאותם אירועים תופסים מקום נרחב יותר. צריך לזכור שבדרך- כלל ברומן , באותה תקופה העלילה הייתה רצף של אירועים חיצוניים הנובעים האחד מן השני ואילו כאן ישנם אירועים חיצוניים, אך נכללים בהם אירועים נפשיים רבים ולכן הקישור העלילתי הוא קישור פסיכולוגי.  יחד עם זאת האירועים החיצוניים הם המובילים לתוצאה הסופית למשל בגידותיה של אמה הם המובילים אותה לתוצאה הסופית ולא מחשבותיה ורגשותיה.

 

יתרה מזו למרות שקיימות דמויות רבות ושפע של עלילות מנותבת העלילה המרכזית דרך דמותה של אמה. כך מתרכז הקורא בדמותה של אמה ובדרך החשיבה שלה המנותקת מן המציאות.

 

דרך נוספת לארגון העלילה היא ע"י רצף הבנוי מחלום – הגשמת החלום- התעוררות והתפכחות. בחלק הראשון של הרומן חולמת אמה לעזוב את בית אביה, במובן מסוים נישואיה לשארל הם הגשמת החלום. שכן שארל הוא משכיל , שלא ממעמדה, אמנם לא בן אצולה, אך גם לא איכר פשוט. אולם לאחר הנישואין כאשר אמה מתחילה להכיר את שארל היא מתפכחת, אולם ממשיכה לנסות לעורר בו את אותה אהבה עליה קראה ברומנים הזולים. בד בבד עם ניסיונות אלו מוזמנת אמה לנשף דבר המחייה את חלומה מחדש.

 

המעבר ליוניביל מעורר את חלומה שנית ,כאשר היא פוגשת בליאון ומוצאת בו את אותה אהבה רוחנית עליה חלמה. העזיבה של ליאון לפריס בטרם מימשו את אהבתם גורמת לאמה לדיכאון וייאוש. אך כניסתו של רודולף לתמונה מעוררת את החלום, אולם גם חלום זה נשבר , שכן אמה מגלה שדמותו של רודולף רחוקה מדמות האביר בחלומותיה. התמוטטות החלום מגיעה כאשר רודולף בורח בלעדיה ומותיר אותה שבורה.

 

בחלק השלישי של הרומן יש עדיין ניצוצות של החלום, שכן ליאון חוזר מפריס והיא זוכה לממש את אהבתה. אך כמו ביתר המקרים מתאכזבת אמה, כאשר ליאון לא בא לעזרתה, בכיסוי חובותיה. היא מגיעה לשפל כאשר היא מוכנה למכור את גופה תמורת כסף. אכזבתה ממאהביה ואיבוד רכושה גורמים לה להתאבד, כאשר היא מבינה שהיא חיה חיים ריקניים

 

דמויות ביצירה

אמה בובארי

אמה היא אישה צעירה שמחפשת אחר אהבה נשגבת, אחר תהילה ועידון בתוך חברה קרתנית ומשעממת הופך לציר המרכזי של העלילה. היא טיפוס רומנטי ,אך לא בעלת רגש חם, היא חושנית אך לא רוחנית. היא שמה את כל הדגש על דברים חיצוניים ולא על ערכים פנימיים.

 

אמה בתו של איכר התחנכה במנזר. היא התייתמה מאימה בגיל שלוש עשרה. במנזר נחשבה לתלמידה טובה, בעיקר בלימודי דת. יחד עם זאת אמה לא נמשכה לערכי הדת , אלא לסמלים החיצוניים. היא אהבה את הטקסים, את תמונות הקדושים ועוד. בעת לימודיה במנזר היא מקבלת לידה רומנים זולים ואט אט היא מוצאת עצמה נמשכת לדמויות ברומן. היא נשבית בקסמם של הגברים האצילים והמאהבות, אלו מבעירים את חלומותיה. אמה שחלומותיה רחוקים מן המציאות גורמים לה לסבל רב.

 

כאשר אמה נישאת לשארל בתחילה היא מנסה לראות בו את האציל מהרומנים הזולים. היא מנסה לדמיין את חייה , כאילו הם חלק מרומן שכזה. כאשר היא מבינה שבעלה אינו עונה על ציפיות אלו, היא מנסה בדרכים שונות לעורר אותו לנהוג על-פי המודל אותו בנתה בעצמה. למשל היא קוראת עמו שיריים, קטעים מרומן, מכתבים וכו'. כיוון שהיא מגלה ששארל לא מתאים לציפיותיה היא מחכה למאהב שיבוא ויסחף אותה באהבתו. למשל כאשר היא חוזרת מהנשף היא מושפעת מהזוהר החיצוני וחשה שהיא נמשכת לויקונט.  גם כאשר היא מבקרת בתיאטרון היא מזדהה עם גיבורת המחזה ומתאהבת בגיבור.

 

אחד המאפיינים של חייה של אמה הוא הסבל. כיוון שהמרחק בין המציאות לחלום גדול מדי אמה מופיעה לאורך הרומן כאישה סובלת. הסבל שלה נובע מהשקר שבחייה, למשל כאשר היא חוזרת מהנשף היא נכנסת לדיכאון, מכיוון שהיא חשה ששארל אינו ממלא את הציפיות. היא מתייחסת לחייה עם שארל כאל חיים של אישה הסובלת מבעלה ולכן כאשר היא בוגדת בו יש לה הצדקה. היא מאשימה את שארל כגורם לעינוייה, למשל בניתוח של היפוליט. אמה משכנעת את שארל לבצע את הניתוח, למרות שזה לא מקצועו וכל זאת כדי שתתפרסם כאשת המנתח הגדול. היא יושבת לצידו במהלך הניתוח וכאשר מתחילים הסיבוכים היא מבקרת אותו ולבסוף אף מאשימה אותו,שבגללו היא לא זכתה לפרסום אליו ייחלה. גם ביחסיה עם רודולף ניכר הסבל. סבל זה הינו סבל רומנטי שקרי, שכן היא מתפתה לרודולף שהוא אמן במעשי הפיתוי ולכן כאשר היא מבינה שרודולף לא מסוגל להגן עליה היא יוצרת חלום רומנטי חדש. היא חולמת על בריחה וכאשר, למרבה הצער בורח רודולף בלעדיה היא נשברת ונכנסת לדיכאון. כך גם עם ליאון שבעת צרה לא נחלץ לעזרתה.

 

אמה מתפתחת לאורך הרומן דרך הקונפליקט. היא נקרעת בין משיכתה לעולם החלומות לבין ניסיונותיה לנהוג כרעיה וכאם, כפי שמצופה ממנה. גם כאשר היא הולכת לוידוי אצל הכומר או כאשר היא מנסה לנהוג כאם למופת, היא מנסה להתאים את התנהגותה לדימויים השאובים מעולם החלומות. אמה מצויה בקונפליקט מתמיד גם כאשר היא לוקחת לה מאהבים, גם אז היא נקרעת בין תשוקתה לבין הרצון לנהוג כרעיה למופת. הקונפליקט נובע מהמאבק שבין העולם המשעמם , המעורר בה סלידה, לבין עולם חלומותיה.

 

הקונפליקט מוביל את אמה למימוש תשוקותיה, בתחילה עם רודולף ואחר-כך עם ליאון. בכל פעם לאחר שאמה נכנעת לחלומותיה היא אינה מגיעה להבנה של מצבה. היא חוזרת שוב ושוב לעולם החלומות. לאחר שרודולף נוטש אותה והיא נכנסת לחובות היא מגיעה להבנה שהזיותיה לא יתממשו וכי אין טעם לחייה והיא מחליטה להתאבד. אולם הכרה זו היא חלקית בלבד, שכן התיאורים בסיום מראים שלא הגיעה להבנה שכן הבחירה בהתאבדות ע"י שתיית רעל, היא מעין חזרה לעולם החלומות שבו הגיבורה מתה מוות הרואי.

 

לסיום שני דברים משפיעים על עצובה של אמה: הכנסייה והאהבה הרומנטית. כאשר אמה חשה שחלומותיה מתנפצים היא פונה לספרי הדת, כדי למצוא פתרון למצוקותיה. אולם המספר מראה שאין בידי הנצרות לתת מזור(רפואה) לסבל האנושי. אמה מוצגת במהלך הרומן כנואפת,שקרנית , בלתי מציאותית, אך גם כאם. אולם גם כאן יש עירוב בין המציאות לחלום. בעת שהייתה בהריון חלמה ללדת בן שימלא את חלומה על המאהב האידיאלי. אולם לידת בתה מביאה אכזבה לחייה והיא מעבירה אותה למינקת ומתנכרת לה. היא משתמשת בבתה לצרכיה למשל כאשר היא הולכת לפגישה עם ליאון היא טוענת שהיא הולכת להביא את ביתה . או כאשר היא חוזרת אל הדת היא מתחילה לנהוג כאם למופת. כיוון שאמה בורחת אל החלומות היא בוחרת בסיום שלא להתמודד עם המצב אליו נקלעה ומסיימת את חייה בשתיית רעל כיאה לגיבורה רומנטית.

 

שארל בובארי.

השם בובארי נגזר מהמילה שור בצרפתית. ןכן השם אכן מעיד על אופיו.האנלוגיה לבהמה מראה את אטימותו,טמטומו וצייתנותו של שארל. הוא מתואר כאדם קהה חושים ולמרות שהוא מעניק לאמה אהבה והקרבה אין סופיים הוא לא מצליח להבין את מצוקותיה.

 

שארל נולד לאם שתלטנית שהעניקה לו חינוך של בני אצולה.  היא שלחה אותו ללמוד ולמרות שלא הצטיין בלימודיו,לאחר מאמצים סיים רפואה. כרופא הוא היה הססן והססנותו בלטה בעיקר בטיפול באבא רואו ובניתוח של היפוליט.

 

שארל בתיווכה של אימו נושא לאישה את אלואיזה, אלמנה בת 45 שמציגה עצמה כבעלת ממון. אלואיזה כמו אימו משתלטת על חייו, מנהלת את חשבונותיו, לא מאפשרת לו חיי חברה ומקנאה לו. כאשר הוזמן לבית אבא רואו הוא נמשך לאמה בתו ולאחר הטיפול באב הוא ממשיך לבקר שם.  אלואיזה שחושדת במניעיו אוסרת עליו להמשיך בביקוריו. נישואיו לא אורכים זמן רב, כיוון שלהוריו של שארל מתגלה שאלואיזה רימתה אותם ואין היא בעלת רכוש, כפי שטענה. הוריו מתעמתים עמה ומביאים למותה. למרות שחייו היו קשים מרחם שארל על אלואיזה.

לאחר תקופת האבל, נישא שארל לאמה. שארל התאהב באמה ,אהבה ממבט ראשון. הוא האמין שאף אמה מאוהבת בו. גם כאשר אמה לועגת לו ומזלזלת בו הוא עדיין מאמין שהיא אוהבת אותו. בשל נישואיו הראשונים, הוא חש מאושר בנישואיו לאמה. אהבתו אליה כה גדולה עד כי הוא מסכים לעזוב את טוסט, כאשר רופאה של אמה ממליץ על כך. הוא רואה שהיא אינה מאושרת , אולם הוא לא מצליח להבין את הסיבות ( הסיבה לדיכאונה של אמה הייתה התאהבותה חסרת הסיכוי בויקונט). הוא עוזב את טוסט מתוך מסירות עיוורת ולא מתוך הבנה למצבה האמיתי. גם כאשר נעזבת אמה ע"י רודולף הוא רואה את דיכאונה , אולם לא מבין את מצבה.

 

שארל אדם רגיש , בניגוד לאמה המציגה עצמה כרגישה. יחד עם זאת הוא מוצג בעיקר דרך תודעתה של אמה כאדם מגוחך ונלעג. אמה בוגדת בו ולמרות הגילויים שלו הוא לא רואה את בגידותיה, למשל כאשר היא מנהלת רומן עם ליאון והוא מוצא אותה יוצאת ממלון עלוב , הוא נכנע להאשמותיה ומאפשר לה חופש. גם כאשר הוא מגלה את מכתבו של רודולף הוא מאמין שהאהבה בין אמה לרודולף הייתה אפלטונית. אמה שולטת בחייו והוא בשל אהבתו אליה מסכים לנתח את היפוליט, למרות שאין לו מושג בתחום זה. הוא עושה הכול על מנת לרצות אותה.

 

הוא אינו מבחין בלעג של אמה כלפיו וחושב שהיא חשה אליו את אשר הוא חש כלפיה. אחת הדוגמאות למסירותו אליה ניתן לראות כאשר הוא מבשר לה על מות אביו.  אמה מעמידה פנים שהיא מרחמת עליו, אבל למעשה היא בזה לו ורואה בו אדם משעמם ואפרורי. גם כאשר אמה לוקחת את כספו ורכושו הוא סולח לה , דבר זה גורם לאמה לבוז לו עוד יותר. אמה כועסת על אצילות נפשו של שארל ובעיקר היא כועסת על כי הוא נעלה ממנה.

 

כמו שאר הדמויות גם שארל מייצג רובד חברתי, במקרה זה את הרופאים והרפואה. כלפי נושא זה היחס הוא אמביוולנטי(דו-ערכי) מצד אחד יש זלזול וביקורת על הרפואה והרופאים למשל הומה הרוקח או שארל שהוכיח שבעזרת שקדנות וסגפנות ניתן ללמוד רפואה ויחד עם זאת לא להצליח כרופא. ומצד שני יש יחס של הערכה למשל הרופא המאבחן את מצבה של אמה.  הביקורת נעשית גם דרך יחסה של החברה לדרכי הריפוי למשל כאשר רודולף מבקש להקיז דם לאחד מפועליו ואילו שארל מתנגד. גם הניתוח של היפוליט הוא דוגמא לאזלת היד של הרפואה והרופאים.

 

רודולף

רודולף הוא אמן הפלרטוט. כאשר הוא פוגש באמה הוא מתכנן כיצד לכבוש אותה ובד בבד כיתד להפטר ממנה. רודולף הוא אציל בעליה של אחוזה בקרבת יוניביל. הוא בן 34 ונחשב לגבר יפה תואר. בעיני אמה הוא נראה כאביר חלומותיה. אולם הוא עצמו רודף תענוגות, ערמומי, קשוח וחסר מעצורים. כל מעשיו מתרכזים בציד, רכיבה וכיבוש נשים קלות דעת.

 

הוא אינו מסוגל לחוש באהבה אמיתית ודברי האהבה שהוא משמיע לאמה נבובים וחסרי משמעות( קלישאות). הוא מבין את תשוקותיה של אמה יחד עם לבטיה , לכן כאשר הוא מנסה לכבוש אותה בפעם הראשונה והיא מסרבת לו, הוא כביכול נכנע לערכי המוסר ואף משוחח עמה על-כך. הוא משתמש בטכניקות נוספות כדי למשוך אותה אליו, למשל הוא נעדר תקופה מן העיר וגורם לאמה לחשוק בו יותר.

 

רודולף לאחר שכבש את אמה מזלזל בה ואף משווה אותה( במחשבותיו) לזונה. הוא מודע לחלומות הרומנטיים שלה, עוזר לה לפתח אותם כדי שיוכל להשיג את מבוקשו. אמה נקשרת אליו והוא לא רואה בה , אלא פילגש. כאשר היא מנסה לתכנן עמו בריחה רומנטית הוא מחליט להפטר ממנה ע"י מכתב. הוא מאשים במכתב את הגורל ומוסיף למכתב נופך רומנטי, מתיז מעט מים כדי שיראה ,כאילו הוא הזיל דמעות של צער.

 

בסיום כאשר אמה פונה לעזרתו ומציעה את עצמה בתמורה לכסף לכיסוי חובותיה, הוא מקבל את שהציעה, אולם לא נותן מאום. שיא ניכורו ואטימותו כלפיה הוא לאחר התאבדותה. הוא לא מצטער או כואב ואף ישן היטב בלילה.

 

ליאון

ליאון מאהבה השני של אמה, עוסק בתחילה כפקיד משפטי ברואן ואח"כ עובר לעבוד כמתמחה אצל איש עסקים.ליאון מנוגד לרודולף מאחר שהוא ביישן, רומנטי ובתול בענייני אהבה. ליאון בדומה לאמה חולם חלומות רומנטיים ואף הוא שואב את יחסו לאהבה ולנשים מתוך הרומנים הזולים. לאון חש כמו אמה בשעמום ובורח אל הספרים ומפנטז על נופים רחוקים. ליאון מקפיד על לבושו וחיצוניותו בניגוד לשארל.

 

למרות תמימותו כמו רודולף גם הוא מתכנן כיצד לכבוש את אמה. למשל הוא קונה פרחים ויוצר אוירה רומנטית, כפי שקרא בספרים. בתחילת יחסיהם האהבה שהם חשים היא אהבה רוחנית היונקת את ביטויה מהרומנים הזולים. הם לא מממשים את אהבתם, אלא לאחר שחוזר ליאון מלימודיו בפריס. כאשר שהה בפריס רכש את ניסיונו המיני בהתרועעות עם יצאניות. לכן לעומתן אמה נחשבת בעיניו לגברת מכובדת המתאימה לדמות האישה בפנטזיה שלו. הוא שוכר חדר במלון ברואן ומכנה אותו "קן אוהבים", בניגוד למושג " קן פריצות"(כיוון שכך נראה החדר והוא משמש את אמה ואותו רק לצרכים אלו). דרך התייחסות זאת הוא מנסה להעניק משמעות חיובית ליחסיו עם אמה, בניגוד ליחסיו עם היצאניות.

 

לאחר שליאון ואמה מממשים את האהבה הארוטית הם חשים אכזבה , זאת משום שאידיאל האהבה של שניהם מתנפץ. הם חשים שעמום ביחסיהם ומואסים בהם. כאשר אמה פונה לעזרתו של ליאון בכיסוי חובותיה, הוא משתמט, למשל מסרב לעזור לה במכירה הפומבית. לאחר מותה של אמה , למרות צערו הוא ישן היטב בלילה . בנוסף הוא ממהר לשאת אישה.

 

הקבצן העיוור

הקבצן הוא דמות שולית ביצירה, אולם יש לו משמעות סמלית, הן בהתפתחותה של אמה והן בביקורת על נושא האהבה. הקבצן מופיע לראשונה על רקע אהבתם הסוערת של אמה וליאון. במפגש בינהם מתואר העיוור כאדם דוחה ומעורר גועל השר שירים רומנטיים על האהבה. שיריו מעוררים תחושה של אותם עולמות רחוקים עליהם קראה בספריה.

 

בפעם השנייה פוגשת אמה את העיוור לאחר שחזרה מדוכדכת מפגישתה עם ליאון. בעוד היא מהלכת וחולמת על מאהביה היא פוגשת בעיוור שמבצע פנטומימה של אדם רעב. אמה זורקת לו את כספה האחרון. גם מפגש זה הוא סמלי , שכן הרעב מבטא את רעבונה של אמה לאהבה. בנוסף זריקת הכסף מלמדת על יחסה של אמה לכסף ועל בזבזנותה בשל מאהביה. למרות שזהו כספה האחרון היא נוהגת בבזבזנות וחוסר אחריות.

 

בפעם השלישית מופיע העיוור,כאשר אמה גוססת ושוקעת מחדש בהזיותיה. אמה שומעת את שירו של העיוור פורצת בצחוק מטורף ומתה. יש הטוענים שרגע לפני מותה מבינה אמה את אשליית האהבה ופורצת בצחוק מר. גם הופעה זו של העיוור סמלית, כיוון שלמרות עיוורונו הוא רואה את האמת ואת עיוורונה של אמה.

 

הפעם האחרונה בה מופיע העיוור היא לאחר מותה של אמה, כאשר הומה מסלק את העיוור ומביא למאסרו. הומה השרלטן הבטיח לעיוור שהוא ירפא אותו מעיוורונו. הוא מציע לו מאכלים שונים וטיפולים שונים. אולם כאשר הוא נכשל הוא כותב לשלטונות ומביא למאסרו של העיוור. סיטואציה זו  היא עדות לכישלונו של הומה וכישלונה של הרפואה, כמו גם כישלונה של אמה במציאת אהבה.

 

הומה

הומה דמות משנית ביצירה, המייצג את המעמד הבורגני. הוא רוקח, שהגיע ליוניביל בעקבות אישום על מעשי מרמה. למרות שאין לו הסמכה לרוקחות הוא מעמיד פנים שהוא מבין בכך.  הוא מעמיד פני משכיל , למרות שהוא לועג להשכלה למשל לעגו לכומר ולבינה. המספר לועג להומה על עדותו שהוא יודע כל וטוען שלו ידע הכול היה יודע על אהבת ז'וסטן לאמה. הוא גם מעריץ את המהפכה, אך דואג להתחנף למלך. הוא גם רודף אחר כבוד ופרסום, למשל הניתוח של היפוליט. כאשר הניתוח נכשל הוא מתנער מאחריות , למרות שהוא שכנע הן את היפוליט והן את שארל.

 

הומה עושה עצמו כבקי בתחומים שונים, כמו תיאטרון, פיסיקה, רפואה וכו'.   רדיפת הכבוד שלו מתבטאת בסיום היצירה כאשר הוא זוכה באות לגיון הכבוד, לאחר ששכנע את השלטונות להעניקו לו. הומה נציג הבורגנות, הבינוניות והשקר, זוכה לנצחון נוסף, כאשר הוא מצליח להביא למעצרו של העיוור. הומה מייצג את נצחון הבינוניות בחברה.

 

לרה

לרה דמות משנית, סטריאוטיפית המייצגת את הבורגנות המתועבת. הוא סוחר בדים ומלווה בריבית. משמעות שמו היא " בר- מזל" משמעות אירונית לדמותו. דמותו נפרשת לאיטה במהלך הרומן והיא מקבילה לשלבי התדרדרותה של אמה. הוא ידוע כמי שמסבך את לקוחותיו, כדי שיוכל להפיק מכך כסף. הוא מנצל את תמימותם של האנשים ואת מצוקותיהם , כדי להפילם בפח. כמו כל סוחר הוא ממולח ובעל כושר שכנוע. הוא תמיד מגיע בזמן מבלי שנקרא. הוא מכיר את תשוקותיהם של האנשים ורצונם להתהדר מבחינה חיצונית והוא מנצל זאת. למשל כאשר הוא מלווה לאמה כסף עבור מתנות למאהביה או עבור רכישת בגדים. כאשר אמה מסתבכת הוא נוהג בה באכזריות ומכריח אותה למכור אדמות משפחה. לאחר שאמה מתאבדת, גם בשל מצוקותיה הכלכליות, הוא מגיע ללוויה ומביע את צערו. דברים אלו , בסיום הרומן מראים את המרמה והזיוף של החברה הבינונית.

 

הכומר (אבא ברונזיין)

הכומר איש מוצק ושרירי,אדם חרוץ, דייקן, עוזר מסור בעונת הקציר , רועה רוחני וחברו הטוב של הומה. ברומן הוא מייצג את הפגמים של הכנסייה. למרות שהוא אמור לזהות מצוקות של בני עירו, הוא לא מצליח לזהות את מצוקותיה של אמה המגיעה אליו לוידוי. גם לימודי הדת למאמיניו , מבוססים על כללים מוסריים פשוטים ולא על רעיונות בעלי משמעות נעלה. הכומר משמש את המחבר להבעת ביקורת על הכנסייה.

 

בינה

גובה המיסים של העיירה, המשמש גם כמפקד תחנת כיבוי אש. הוא מוצג כמשעמם, דייקן שכל עיסוקו חריטה על מטבעות וציד. הוא מסמל את רוחה של העיירה בכל שממונה וריקנותה. הוא כאיש חוק שאמור לשמור על החוק יוצא לצוד בניגוד לחוק. הוא גם אוסף את המטבעות אותן חרט, מה שמראה על חומרנותו ורצונו לרכוש רכוש. אמה פוגשת בו כאשר היא הולכת לפגישתה עם רודולף, כאשר הוא מסתתר עם רובה ציד בחבית. בינה מייצג את הביקורת על החוק וכן את הערכים הריקניים של החברה הבורגנית.

 

לסטיבודוא

שמש הכנסייה וגם קברן. הוא מגדל תפוחי אדמה בבית הקברות ומשמש כגנן בביתה של אמה. אמה לווה ממנו כספים והוא ידוע כאדם המנצל כל הזדמנות לעשיית הון. דמותו מוצגת כנלעגת, כאשר הוא חושב מה יותר רווחי, לגדל תפוחי אדמה בבית הקברות או לקבור מתים, זאת כאשר חלקת תפוחי האדמה מצטמצמת. אף הוא כמו כל האחרים מבטא את הביקורת על החומרנות הבורגנית.

 

גילומן

גילומן אדם אמיד, משפטן קר רוח. הוא מכשיר את ליאון ללימודי משפטים. איננו יודעים עליו פרטים רבים, אלא רק בסיום נחשפת דמותו. אמה שיודעת שגילומן חושק בה פונה אליו לבקש עזרה כספית. גילומן באופן עקיף מבהיר לה שתצטרך לשלם בגופה על עזרה זו. אמה נסוגה וסיטואציה זו באה , כדי להראות עד כמה התדרדרה אמה. כמו כן מבטא גילומן את בעלי הממון המנצלים את הנזקקים לצרכיהם.

 

ז'וסטן

קרוב משפחה של הומה ומתלמד בבית המרקחת. הומה במקום ללמדו רוקחות, מנצלו לצרכיו. הוא נחשב לבחור רגיש, למשל התעלף כאשר ראה דם ויחד עם זאת הוא היחיד ברומן שאוהב באמת. הוא אוהב את אמה ומעריץ אותה, כאילו הייתה אלה. יחד עם זאת הוא חושק בה והדוגמא התבוננותו בתחתוניותיה. אמה לעומת זאת מנצלת את אהבתו לביצוע שליחויות עבורה, למשל העברת אגרות לרודולף. בסוף הרומן הוא היחיד המתאבל על אמה ,באמת. והאירוניה היא שהימצאותו בבית הקברות בלילה , גורמת ללסטיבודוא להאשימו בגניבת תפוחי אדמה. ז'וסטן עומד בניגוד למאהביה של אמה.

 

אמו של שארל

אמו מוצגת כאישה יראת שמים, קפדנית ורודנית. ידוע לנו שהיא פינקה את בנה, שכן היא הושפלה ע"י בעלה פעמים רבות. בגידותיו וחוסר רגישותו הפכו אותה לאישה מרירה והביאה לכך שהיא העבירה את כל אהבתה לבנה. היא ניהלה את חייו כילד, כסטודנט וגם דאגה להשיאו לאישה עשירה. היא עוינת את אמה , שכן היא זכתה בלבו של בנה. האם מבטאת את שליטתן של הנשים בחייו של שארל ויש ביחסה, כדי להסביר את התנהגותו של שארל.

 

 

אביו של שארל

אביו של שארל איש צבא לשעבר ועוזר למתח שנזרק מן הצבא בעקבות מעילה. בשל יופיו הוא זוכה בליבה של אישה אמידה. הוא מתחתן עמה ופורש לחיי הוללות ושתיה בכפר. הוא אדם יהיר, חסר רגישות שמקדיש מעט מאד לאשתו ועוד פחות לבנו.

 

המספר

כמו בכל רומן לפנינו מספר יודע כל. הוא למשל מתאר את תחושותיהן של הדמויות , הוא גם נמצא בו זמנית בשני מקומות או יותר. הוא מביע את עמדותיו ע"י הערות והכללות.

יחד עם זאת יש שינוי בתפיסת המספר. הוא משנה את נקודות המבט  במהלך היצירה. למשל ניתן ללמוד על דמות אחת דרך תודעתה של דמות אחרת ולא באופן ישיר של הדמות או המספר. דוגמא נוספת היא נקודת מבטם של העוברים ושבים , בזמן שאמה מתעלסת עם ליאון בכרכרה. הוא מראה את נקודת מבטם ומוסר את הדברים מפיהם.

 

המספר מרבה לעבור מגוף ראשון לגוף שלישי וכך הוא יוצר אפקטים שונים בספור. הכללה של מספר נקודות ראות יוצרת יחס שהמחבר רוצה ליצור, למשל תיאור היחס כלפי שארל הבן דרך אביו, אמו\ חבריו וכו'. תיאור זה יוצר אהדה כלפי הדמות.

 

דרך נוספת בה משתמש המספר היא מבע עקיף חופשי. למשל כאשר הוא רוצה לתאר את התפעלותו של שארל מן הנוף הוא עובר מתיאור אובייקטיבי של הנוף לקריאת התפעלות של שארל. המיוחד בכך שהוא משתמש בלשון דיבורית וכך אנו מבינים שהקריאה באמצע התיאור היא של שארל. הוא גם משתמש בניבים מקומיים ובכך יוצר מעין טשטוש בין דברי המספר לדברי הדמויות.

 

לסכום חוסר העקביות בנקודת התצפית של הרומן נועדה לטשטש את נוכחותו של המספר יודע כל. אין המספר דמות סמכותית המכתיבה לקוראים את אופן תפיסת הדמויות או האירועים. דמות המספר הזו מעניקה לקוראים חופש להתרשם ולהעריך את הדמויות כרצונם.

 

אמצעי עיצוב ברומן

  1. אנלוגיות- אחד האמצעים המרכזיים ברומן הוא אנלוגיות , בין דמויות ובין אירועים. למשל אנלוגיה בין דמויות, למשל דמותו של ליאון מול דמותה של אמה. או אנלוגיה בין דמותו של שארל לדמותו של רודולף, אנלוגיה המדגישה את ההבדל בין השניים. או אנלוגיה בין שני זרי הכלולות . אנלוגיה המהווה רמז מטרים לעלול להתרחש בחייה של אמה. אנלוגיה נוספת היא בין שני נשפים. האחד בבית הויקונט והשנייה בנשף המסכות לשם הולכת אמה עם ליאון. הדומה בין השניים הוא שחבורות האנשים המתוארות כמשוחחות נראות אותו הדבר, מה שרומז על הזיוף והשקר של אנשי האצולה. הם אינם אמיתיים, אלא הם עוטים על פניהם מסכות מטפוריות. אנלוגיה נוספת קיימת בין שני חלומות של אמה. האחד חלום של קדושה והשני חלום של נאפופים.  בשני החלומות היא מצטרפת לקבוצת נשים, כאשר בחלום הקדושה היא מצטרפת לנשים הקדושות ואילו בחלום השני היא מצטרפת לנשים הבוגדות. חלומות אלו מראים את הקונפליקט בו מצויה אמה , קונפליקט הנובע מחינוכה. זאת ועוד קיימת אנלוגיה בין הכנות הנסיעה של ליאון לבין הכנות הבריחה של אמה. שתי הכנות אלו מושפעות מעולם הפנטזיה של שניהם.
  2. מוטיבים

 

מוטיב זר הכלולות- כאשר מגיעה אמה לביתה היא נתקלת בזר הכלולות של אלואיזה. שארל שמבחין בכך זורק את הזר לעליית הגג. הזר מופיע פעם נוספת כאשר עוזבת אמה את ביתה בטוסט היא מגלה את הזר וזורקת אותו לאש. זהו אקט סמלי ליחסה לנישואין.

מוטיב הנשף-  הנשף הראשון הוא בבית הויקונט. נשף זה מגלה את משאת נפשה של אמה. היא מתרשמת מן הזוהר החיצוני ורואה דמיון בין הנשף לחלומותיה הרומנטיים. הנשף השני הוא נשף המסכות אליו היא הולכת עם ליאון. נשף זה מראה לאמה את שפל המדרגה אליו הגיעה. באמצע הנשף היא מסירה את תחפושתה, כיוון שהיא רואה את השקר והזיוף בחייה. מוטיב זה מבטא הן את עולמה של אמה והן את הביקורת על הזיוף בחברה הבורגנית.

 

מוטיב הנסיעה – נושא הנסיעה עולה מספר פעמים ביצירה, הן ביחס לאמה והן ביחס לדמויות אחרות כמו ליאון, שארל ועוד. לכאורה הנסיעה מאפשרת אשליה של פתיחה חדשה,אולם למעשה נסיעותיה של אמה, בדומה לגיבורות רומנים איתן היא מזדהה, רק מעצימות ומחריפות את הפער שבין הפנטזיה והמציאות. בכל פעם שהדברים מתקלקלים הפתרון הטוב, לכאורה הוא ללכת למקום חדש ולהתחיל מהתחלה. אבל כאשר משנים רק את התפאורה ולא את המהות הבעיה הולכת ומחריפה. שיאה של הבעיה הוא בתכנון הבריחה של אמה. היא מאמינה שהיא עומדת לממש את הפנטזיה, אולם במציאות זה לא מתרחש וההתפכחות מובילה להתאבדותה בסיום. גם התאבדותה של אמה היא מעין נסיעה סמלית המראה את חוסר היכולת שלה להתמודד עם המציאות. מותה הוא הבריחה האחרונה שלה.

 

דיאלוגים

תפקיד הדיאלוג ביצירה הוא למלא פערים. בנוסף לכך הדיאלוג מבטא את דעתו של המחבר. זאת ועוד הדיאלוג יוצר מתח ודרמטיות ביצירה. יתרה מזו ניתן ללמוד על הדמויות דרך הדיאלוגים. ברומן קיימים דיאלוגים רבים, דיאלוגים המלאים בקלישאות וסיסמאות נבובות ( ריקות מתוכן). קלישאות בדרך כלל מונעות הבעת אמת והבעת רגש. במקום ליצור תקשורת נכונה הן מרחיקות. אחת הדוגמאות הבולטות היא הדיאלוג שבין אמה ורודולף בוועידה החקלאית. כאשר רודולף מנסה לפתות את אמה בקלישאות רומנטיות וברקע מתנגנים דברי הנואם בועידה. למרות שכל אחד מהם מדבר על נושא אחר, נוצר קשר בין הדברים. דיאלוג נוסף הוא הדיאלוג בקתדרלה בין אמה והכומר. בעוד אמה והכומר משוחחים על ענייני דת ליאון מנסה לזרז את הכומר, כדי לכבוש את אמה.

 

אמביוולנטיות ביחס לדמויות

במהלך היצירה ניתן לראות שהמחבר מציג יחס דו ערכי כלפי הדמויות. למשל עולמה הפנימי של אמה מתואר בצורה שטחית ויש משום הלעג לאמה. אמה מוצגת כמי שמשחקת תפקיד, על מנת ליצור רושם, כאשר התפקיד אותו היא ממלאה לקוח מעולם הדמיון והפנטזיה. למשל כאשר היא משחקת את תפקיד האם המסורה או את תפקיד הרעיה. או כאשר רודולף מחזר אחריה היא משחקת דמות של קדושה. משחקים אלו לועגים לאמה ומציגים אותה בהיבט שלילי. גם יחסה לשארל מוצג באורח שלילי. למרות אהבתו, הקרבתו ומסירותו היא סולדת ממנו ומתנהגת אליו בגסות. שיא יחסה השלילי, הוא כאשר היא דוחה אותו בגסות בעת גסיסתה. יחד עם זאת ניתן לראות יחס אחר של המחבר לאמה. למשל כאשר הוא מתאר את משיכתה לקלישאות ברומנים הוא גם מעיר שהכיסופים לעולם אחר בלתי מוכר ראויים להערכה. או כאשר הוא מציג את אהבתה של אמה לרודולף, אמנם הוא מתאר את המילים הריקניות, אולם גם מדגיש את האהבה האמיתית המסתתרת מאחוריהן. אפילו שאיפותיה שעומדות בניגוד לשעמום בחיי יתר הדמויות , מראות את אמה באור חיובי. גם התמוטטות של אמה זוכה לאהדת הקוראים, כיוון שהיא מועמדת מול רודולף רודף הנשים. גם כלפי שארל קיימת אמביוולנטיות, למשל דרך עיניה של אמה הוא נתפס כקהה חושים, מפסידן ועוד. יחד עם זאת הקורא מזדהה עמו בעיקר ביחסו האוהב לאמה.

 

יחס זה לא בא לקבוע ביקורת חד משמעית על הדמויות. אלא, הוא בא כדי לבנות ביקורת על החברה, כיוון שגם שארל וגם אמה נתפסים בעיני הקורא כמרכזיים וכאשר מעמידים אותם מול החברה השקרית והמושחתת, הם זוכים לאהדה. כך גם מוצגים הערכים שדמויות אלו מייצגות. כל ערך נבדק וניתנת האפשרות לקורא לקבוע את ערכו וחשיבותו. כך יוצא שאין המחבר מכתיב לקורא את עמדתו ואין הוא מציג את הערכים כנכון או לא נכון, אלא מאפשר לראות את ההיבטים השונים של כל ערך.

 

אופן התיאור ברומן

את אמנות התיאור ביצירה נמצא הן דרך תיאורי הנוף והן דרך תיאורי הדמויות. בתיאור הדמויות השתמש המחבר באירוניה וציניות, למשל שארל הכפרי המגיע ללימודים מול החברה העירונית הלועגת לו. או למשל ההשוואה בין הומה לציפור בכלוב, מבטאת את מקומו הנכון של הומה. בתיאורי הנוף הוא מתאר את העיירה יוניביל כסמטה אחת קצרה, עלובה וחסרת צבע. הגורם הבולט בה הוא בית המרקחת שבו מוכרים גם שוקולד. הוא גם מתאר את הנוף כאשר ליאון מחזר אחרי אמה תיאור רומנטי. גם כאשר אמה מצויה במשבר מתואר הנוף שמבטא את תחושת החנק שלה. כל תיאוריי הנוף נועדו לשרת את המסרים של הרומן.

 

הסיום הסגור

הבעיה המרכזית העולה ברומן היא ההתנגשות שבין עולם הדמיון לעולם המציאות. התנגשות זו מעוררת ציפייה להכרעה בסיום. ואכן בסיום קיימת הכרעה וידה של המציאות הקשה והכואבת על העליונה. גם הציפיות לסיום טראגי מתממשות , שכן לאורך הרומן מתמוטטת אמה ומצבה הולך ומתדרדר, לכן הסיום שבו אמה מתאבדת צפוי לחלוטין.

 

אירועים מרכזיים ברומן ותפקידם

ראוי לציין למן ההתחלה שב-"מאדאם בובארי" יש מעט מאוד אירועים וזה מבליט את השעמום בחיי הדמויות. האירוע המרכזי הוא הוועידה החקלאית שהיא מעין יריד שהכל מצפים לו. הם מצפים לו כיוון שהוא אמור לשבור את שגרת החיים המשמימים בעיר. כמו כן היריד מבליט את התנהגותם של האזרחים המתלהבים מדברי הבל ריקניים. האירוע השני הוא הנשף בבית הויקונט. הנשף מהווה גורם מדרבן עבור אמה המעוניינת להיכנס לעולם הזוהר. הנשף גם מלמד על חוסר הכנות והזיוף , הן בחברה הבורגנית והן בחברה הגבוהה.

 

סיכום

הרומן בא לצייר את חיי החברה , כפי שרואה אותם המחבר. הוא מתאר את החברה דרך חייה של משפחה בורגנית החיה בפרובינציה ומתמקד בעיקר בדמותה של אמה, החולמת חלומות כוזבים.  כמעט כל ערך , בעיקר הדת והאהבה זוכים לביקורת. כל אחת מן הדמויות ביצירה מתארת חלק זה או אחר של החברה. מגוון הדמויות, למרות השוני בינהן יש בו אלמנט מחבר והוא השעמום, השגרה והחדגוניות של החיים. כולם מנסים באמצעים כאלה או אחרים לשנות את מצבם.

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות