אפיון דמויות ב-"האדונית והרוכל" – סיכום טוב

ישנן מספר דרכים לאפיין דמות בכל יצירה ספרותית. להלן הדרכים שבאמצעותן מתאיי פינות הדמויות בסיפור "האדונית והרוכל"

  1. אפיון הדמות באמצעות פעולותיה – הרוכל מתאפיין כפסיבי, נגרר, ללא שיקול דעת, ללא יכולת הכרעה ביחס למעמדו, עובר ממקום למקום, מהרפת אל המחסן ואל מיטת בעלה, כחפץ. האדונית היא זו שמעבירה אותו ללא שיקולו, התייעצות עמו או ללא הבעת רצון מצידו.

יחד עם זאת הוא מתואר כאקטיבי  -מתקן את הגג, מתחנף אל האדונית, פושט בגדי רוכל ולובש בגדי חירות ומבקש להיטמע בין בני המקום ולהיות כמוהם, יוצא לקרוא קריאת שמע, סועד את האדונית, מחפש עבורה כומר, קובר אותה.

ניתן לומר שככל שהרוכל מתקרב אל עולם הגויים, אל האדונית, כך הוא עולה מעמדית כביכול אך בעצם מדרדר מבחינה רוחנית, ערכית ומוסרית. הוא בוחר לוותר על זהותו היהודית באופן פסיבי.  רק לאחר חלימת החלום הוא עובר מהצד של נהנתנות וחומריות גשמיות וארציות אל עבר הרוחניות והערכיות, המוסר והערכים.

האדונית אקטיבית לאורך כל הסיפור. מהרגע שהוא נכנס לביתה, היא זוממת לרוצחו. היא מפטמת, מאכילה, דוחסת מזון לרוכל באופן מכוון. היא מפתה אותו, מעבירה אותו בין המקומות השונים בביתה, כחפץ, מחליטה להקניט אותו מתי שבא לה ולהתנחמד אליו כשהיא לא חפצה בייקרו ואף מעוניינת להראות לו את תמימותו, את המניעים האינטרסנטיים שלו, שהיא בזה להם (היא בזה לחומריות שלו שמשכיחה ממנו את שורשריו היהודיים; את מכירת נפשו תמורת נזיד עדשים). היא מכנה אותו בכינויים בזויים ונמוכים: אווז, חזיר, פגר. היא מביטה בו במבט רושף אש של סכין חדה.

  1. אפיון דמויות באמצעות אנלוגיה ניגודית – השוואה ניגודית-
הרוכלהאדונית
מתרפס, כנוע,פסיביאקטיבית, מתנשאת, יהירה
מאבד את ייחודו וזהותושומרת על מרכיבי זהותה ואישיותה
אוכל ושותהלא אוכלת ולא שותה
עני, נודד, ללא ביתבעלת המקום, בעלת אחיזה

שורשית,קבועה במקומה

תמים, מפרש כל דבר להנאתו ולטובתו,עצלןערמומית , מניפולטיבית, תחמנית
לאורך כל הסיפור זוכה גם להיבטים מוסריים וערכיים, שמחזירים לו את המימד האנושילאורך כל הסיפור נערך בה תהליך של דהומניזציה.לא ערכית ולא מוסרית,מתוארת כבהמה בשדה קרב.
  1. אפיון הדמות באמצעות הרמזים מקראיים – ההשוואה בין יוסף הרוכל לדמות התנכית של יוסף המקראי. ההשוואה כמוה כניסיון להעמיד את האדם המודרני אובד העצות אל מול הדמות התנכית הגדולה, ההירואית ולהראות שיש ליהודי לאן לשאוף. עליו לשמור על ערכיו, שורשריו ולתור אחר פתרון קבע, שקול שלא מונע משיקולים חומריים נהנתניים. איבוד הזהות מובילה לאבדון.

 

  1. אפיון הדמות באמצעות תיאורי טבע, נוף ומקום. תיאורי הנוף של הרוכל משקפים  את מצבו של הרוכל. הוא מהלך בחושך, אבוד ביער האפל והקודר ללא מוצא או פתרון. תיאורו נבנה על רקע תיאור ביתה של האדונית.

האדונית מתוארת על רקע ביתה. היא נבנית על היער הבודד, בית האחוזה רחב היריעה (רפת, מחסן ). על כולי ביתה קרניים כקישוט וכנוי. אופייה המסתורי , האניגמטי נבנה על רקע בית הציידים שבו היא מתגוררת בגפה. דמותה האגדתית נבנית על רקע בית מסתורים זה בו היא מושווית למכשפה של עמי ותמי שמפטמת את יושבי הבית ששבתה אותם ולאחר מכם דורשת לאוכלם.

  1. אפיון דמויות באמצעות דיאלוגים-הדיאלוגים של יוסף והאדונית סתמיים אומנם אך יחד עם זאת מכילים מידע חשוב מאוד שיכול היה לגרום לרוכל לברוח מביתה של האדונית הרבה קודם ליום בו עזב אותו לאחר ניסיון הרצח ומותה. הדיאלוגים עם האדונית נועדו למשוך אותה, ליצור בה רושם שהוא מאהבה ובעלה למרות כנותה הבוטה של האדונית – דם אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת.והאדונית לועגת לו על חוסר הבנתו – "כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול (גהנום)". ובכך רומזת לו על מותו הקרב.

לעומת הרוכל, האדונית לא שואלת כלום . היא מזהה את הרוכל כיהודי מעצם היותו רוכל , מבגדיו בפתח הסיפור ויותר מזה לא מתעניינת. שכן היא מעוניינת רק באכילתו, ברציחתו ולכן אין מעבר לכך כל עניין.

  1. אפיון דמויות באמצעות חלום – חלומו של יוסף משקף את פחדיו, סיוטיו לגבי העתיד להתרחש. בחלום מרוכזים הנושאים המהלכים עליו אימה באופן לא מודע-  הצלב, הסכין, הכלבה.

הכלבה היא אנלוגיה לאדונית. בחלום בו היא תוקפת את הרוכל ניתן ביטוי לפחד האמיתי של הרוכל מדמותה של האדונית. בחלום נראה שהרוכל מדחיק את התחשות כי הם לא מקדמים את הנאותיו ונהנתנותו.

  1. אפיון דמויות באמצעות מוטיבים-ראה פירוט של המוטיבים והאופן שבו הם מתארים את הדמויות.

ראו גם: הדמויות ב-"האדונית והרוכל"

האדונית והרוכל – סיכומים

סיכומי יצירות של ש"י עגנון

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות