סיכום מאמר: "לקראת הפתרון הסופי: מתיאוריה למעשה" \ ג'ורג' ל' מוסה

  • גבולות גזעניים רבים נפרצו באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ממשלות שונות באירופה לא יכול/רצו למתן את הלהט הלאומי שפרץ לאחר המלחמה. על רקע תפיסה זו, ועל רקע המשבר הכלכלי העולמי ובמצה החברתי המשוסע של גרמניה, עולה המפלגה הנאצית לשלטון.
  • מדינות שונות עזרו בהתפתחות הגזענות:

–          אנגליה – הגזענות בה הייתה מכוונת יותר נגד שחורים מאשר יהודים ובאופן כללי היא לא הייתה פתוחה לקבל מלחמה גזעית נגד היהודים. אף על פי כן, קבוצות קטנות וקיצוניות כבר העלו את הרעיון של המתת יהודים בגז אולם לקבוצות אלה לא הייתה כל השפעה או חשיבות פוליטית.

–          ספרד – הוכיחה גם כן חסינות בפני חדירה גזענית.

–          צרפת – מסורות גזעניות ואנטישמיות הופיעו בה עוד לפני מלחמת העולם השנייה והשפיעו על מספר תנועות פוליטיות בתקופה שבין שתי המלחמות. ב-1936 הייתה רק מפלגה פאשיסטית אחת בצרפת. בבעלותה היה עיתון ורק ב-1937 החלו להעלות בו רעיונות נגד היהודים וחששות נגד קונספירציות קומוניסטיות בכל מקום. עם ניצחון גרמניה וכיבוש פריז, הפכה הגזענות לאופנה ספרותית יותר מאשר לתנועה פוליטית חשובה. ההסברים לכך שהגזענות לא הצליחה לחדור  לתוך צרפת הם היותה של צרפת אומה יציבה, קתולית, חקלאית ושמרנית מדי מכדי לקבל על עצמה את הדינאמיקה הגזענית.

–          רומניה – קמה תנועה בשם "משמר הברזל" אשר שנאה את היהודים באדיקות כיוון שראו ביהודים סמל למעמד הבינוני ברומניה שניצל את העם. הם קראו לתחייה לאומית חדשה והגדירו אותה במושגים של דם, אדמה ונצרות. לפיהם, היהודים המציאו את הבולשביזם, ניצלו את רומניה וחתרו תחתיה. לאחר שהנאצים גירשו את המלך מכיסאו והשתלטו על רומניה יחד עם גנרל רומני התחילו להתרחש פוגרומים קשים ביהודים. הסיבה העיקרית להצלחת הימין הקיצוני במדינות רומניה והונגריה הוא שהמפלגות הקיצוניות עירבו לראשונה את ההמונים בפוליטיקה (במדינות אלו לא היו מפלגות מרקסיסטיות שיכלו לעשות כן).

–          פולין – היחידה בה הייתה ממשלה שנקטה במדיניות גזענית. אלימות נגד יהודים זכתה לעידוד רשמי לעיתים.

–          איטליה – הגנה על יהודיה בכל הזדמנות שיכלה. למרות שמוסוליני חוקק חוק האוסר נישואי תערובת, הוא פטר יהודים שהשתתפו במלה"ע או שהיו חברים בתנועה הפאשיסטית.  הוא נקט במדיניות "אפליה אך לא רדיפה". החוקים הגזעיים נתפסו יותר כמחוות למען היטלר. מוסוליני אפילו תמך בציונות שהתאימה למדיניות האנטי – בריטית שלו. באמצע שנות ה- 30 היהודים הפכו לכלי במשחק הפוליטי של מוסוליני לחלוטין: נחקקו עוד חוקי גזע כמחווה למפלגה הנאציונל סוציאליסטית מחד ומאידך הוא קיווה שהיהודים עכשיו יגלו נאמנות למדינה הפאשיסטית מתוך פחד.

–          גרמניה – המדיניות הגזענית החלה בה רשמית ב-1933 עם עליית היטלר לשלטון. פיתוח מדיניות זו התאפיין בניסיונות להסית את ההמון נגד היהודים כדי שכלפי חוץ יראה שהממשלה רק עונה על דעת הקהל, ולא יוצרת אותה. תחילה היה נדמה כאילו היטלר רק התכנון להוציא את היהודים מהחיים הגרמניים.

השלבים הראשונים במדיניות היהודים היו כרוכים בגירוש והגירה. היטלר תמיד דאג לפעול לאט ואף לרסן את תומכיו שרצו לפעול בצעדים שהיו נראים לו קיצוניים מדי ברגעים מסוימים. הוא תמיד דאג להשאיר רושם שהוא פועל בעקבות פרובוקציה אך למעשה כל צעדיו תוכננו לקראת הפתרון סופי.

היטלר קישר בין "מרחב המחיה" (אימפריאליזם וקולוניאליזם) לו זקוקים הגרמנים במזרח ובין השמדת היהודים. מה שהוא באמת רצה הוא מרחב בו הוא יוכל לחסל את האויב היהודי בלי האנטגוניזם שפעולות כאלה עלולות לעורר בגרמניה.

היטלר עלה לשלטון בתקופה שהיה מתוחה מאוד חברתית בגרמניה והחברה הגרמנית הייתה ממש על סף מלחמת אזרחים. הגזענות, שכבר הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהמוסר של המעמד הבינוני וכוחות החוק והסדר בשילוב עם עליית היטלר לשלטון הורו על עתיד טוב יותר ויצרו תחושה כי בקרוב ישוב הסדר על כנו. קבלת הגזענות משמעה היה הגנה על המוסר, החוק והסדר נגד העקרונות שליליים של הבולשביזם, הקומוניזם והיהודים.

המדיניות הראשונית כלפי היהודים לאחר תפיסת השלטון הייתה זהירות. על מנת לוודא שהטרור עומד לצידו ובכדי להצביע על מדיניותו כלפי היהודים, הכריז היטלר על חרם נגד עסקים בבעלות יהודים באפריל 1933. אבל, כסף הוא כסף ולכן חברות ועיתונים יהודים שהיו בעלי השפעה קיבלו "פטור" מהחרם. לעומת זאת, עורכי דין ושופטים יהודים גורשו מבתי המשפט, נאסר על יהודים לשמש פקידים בכל רמות הממשל ועוד. זוהי שיטת התנהגותו של היטלר לכל אורך שלטונו, פעולה נגד חלק אחד של הקהילה שמשמש כיסוי לפעולה מקבילה נגד כל הקהילה.

לאחר פרסום ההגבלים השונים, היטלר התנגד לטרור יחידים נגד היהודים (הוא העדיף לעשות את זה בקבוצות טרור גדולות…) וטען שלדעתו יש לסלק את היהודים מחייה של גרמניה. באותה תקופה קיבל היטלר לידיו מספר הצעות לחוקי נירנברג והוא בחר בהצעה המתונה ביותר שניתנה לו (ובואו ניקח דקה להתייחד ולהודות להיטלר על כך) והכריז כי בזאת נאמר דברו הסופי לגבי שאלת היהודים.  הבטחה דומה ניתנה לגבי מהלכיו במדיניות החוץ, אבל נחשו מה? הוא לא קיים. טכניקה זו בלבלה לא רק את היהודים בגרמניה אלא אף מדינאים זרים ואפילו גרמנים מסוימים התבלבלו.

עם התבססותו הכלכלית של המשטר ב 37'-38', חל השינוי החד במדיניות נגד היהודים. השמרנים המעטים שעוד היו בשלטון עזבו את הממשלה ואת הפיקוד הצבאי והיטלר התחיל להתכונן להתנגשות החזיתית במדיניות החוץ וגם בתחום הבעיה היהודית. שצף קצף של חוקים נגד היהודים החלו לזרום. הצעד הראשון והחשוב במדיניות החדשה היה "אריאניזציה" של הכלכלה, משמע לא התאים להם יותר הראש היהודי שלנו בתחום הכלכלי אז פיטרו את כולם מבנקאות ועד מסחר קמעונאי. יש לציין, כי הצעדים הנ"ל נעשו בשו שו על מנת למנוע התנגדות ומהומות.  זו הייתה נקדות הזכות האחרונה שנלקחה מהיהודים והחל משלב זה הם היו משוללי כל זכויות (אבל הם כן נדרשו לשלם יותר מיסים…) והם למעשה הוצאו אל מחוץ לחוק. מה שעד עכשיו היה חבוי מהעין, הפך כעת לפומבי.

בינואר 1938 צווה על כל היהודים לאמץ כשם ראשון את השמות ישראל או שרה. כעת, היהודים התחילו לחיות את הסטריאוטיפ: כולם דומים, מהגרים עניים אשר חיים בשטח הפקר. היו שני אירועים שהאיצו את המדיניות נגד היהודים: ה"אנשלוס" (האיחוד עם אוסטריה) ורצח הדיפלומט הגרמני בצרפת ע"י בחור יהודי (הבחור התעצבן כי ההורים שלו חיו בשטח ההפקר שגורשו אליו היהודים הפולנים).

הנאציזם והרקע לעליית הנאצים לשלטון

מאפייני הנאציזם והשלטון הנאצי

עליית הנאצים לשלטון

השקפת העולם הנאצית

היטלר- היבריס: לכוון לדעתו של הפיהרר/ איאן קרשו

גרמניה הנאצית

האידיאולוגיה הנאצית

עליית הנאצים לשלטון

מדינות העולם מול גרמניה

מדיניות החוץ של גרמניה

מבוא לתרבות המערב

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות