בגמרא (חולין נ"ט ב') מסופר אודות יצור מסתורי הקרוי "אריא דבי עילאי" – "אריה מבית העליונים" שנקרא גם "טגרס" (דהיינו, טיגריס) שרוחב ראשו לא פחות מ-9 אמות (קצת יותר מ-4 מטר). אותו "בית העליונים", כך נטען, הוא גם מקום בו יש צבאים באורך 16 אמה (כמעט 8 מטר) בעלי קרן אחת (אולי כי אריה כל כך גדול צריך חיות גדולות כדי שיהיה לו מה לאכול).
אודות אותו אריה עצום מימדים מסופר כי פעם אחת הקניט קיסר רומא את רבי יהושע בן חנניה כשאמר לו שאלוהי היהודים הוא כאריה, שכן כתוב "אריה שאג מי לא ירא" (עמוס ג, ח) ואם כך משמע שאלוהים אינו כל כך חזק שכן ישנם אנשי חרב המסוגלים להרוג אריות. בתשובה אמר רבי יהושע בן חנניה כי לא מדובר באריה רגיל אלא באותו "אריה דבי עילאי". בתגובה ביקש הקיסר לראות בעיניו את אותו יצור פלאי, ולאחר שרבי יהושע בן חנניה השיב לו כי אינו יכול לראות אותו התעקש הקיסר עד שבסוף התרצה רבי יהושע בן חנניה והתפלל בפני אלוהים שיתן לקיסר לחזות באריה הענק. באותו רגע קם האריה ממקומו והחל לנוע בכיוון רומא. כאשר הגיע האריה למרחק של 400 פרסות שאג פעם אחד וכתוצאה מהקול הרם הפילו כל הנשים את התינוקות שבבטנן וחומות רומא נפלו. במרחק 300 פרסות נהם האריה שוב והפעם נשרו שיני כל אנשי רומא והקיסר עצמו נפל מכסאו לארץ. באימה רבה ביקש הקיסר מרבי יהושע בן חנניה שיחזיר את האריה הנורא למקומו וכך היה.
