עקרונות המשטר הדמוקרטי – סיכום תמציתי

עקרונות המשטר הדמוקרטי (ראו סיכומים מורחבים אודות עקרונות המשטר הדמוקרטי)

1)עקרון שלטון העם– העם הוא הריבון, הוא מקור הסמכות והוא שאחראי על ניהול המדינה ועל קביעת הכללים בה. על פי האמנה החברתית העם הוא שהקים את המדינה ולכן מקור הכוח והסמכות נמצא בו. שלטון העם יכול לבוא לידי ביטוי בשתי צורות:
א’- דמוקרטיה ישירה: בדמוקרטיה זו האזרחים לוקחים חלק ישיר בשלטון, בקבלת ההחלטות, באישור התקציב ובתפקידים ציבוריים. האזרחים עצמם הם שמנהלים את המדינה. מקור הדמוקרטיה הישירה היה ביוון. כיום אין דמוקרטיה ישירה מהסיבות הבאות:
-הקושי בכינוס: כיום המדינות הן גדולות ולא ניתן לכנס את כל האזרחים
-הידע הנדרש לקבלת החלטות הוא עצום, ההחלטות הן מורכבות ודורשות ידע ולרוב הציבור אין את הידע הנדרש.
-כיום האנשים פחות מעוניינים להיות מעורבים והם דורשים את תרבות הפנאי לעצמם.
למרות שאין היום דמוקרטיה ישירה יש מדינות בהן משתמשים במשאל עם.
ב’- דמוקרטיה עקיפה:(ייצוגית) העם בוחר נציגים המנהלים את ענייני המדינה בשם העם ובמקומו. זהו שלטון ייצוגי, נבחר, הנציגים נבחרים לתקופה קצובה ואחת למספר שנים העם בוחר מחדש את נציגיו. הדמוקרטיה העקיפה יכולה לבוא לידי ביטוי ב3 צורות:
1. ממשל פרלמנטארי:  סוג זה מאפיין את רוב המדינות הדמוקרטיות. העם בוחר את נציגיו לפרלמנט המשמש כרשות המחוקקת. הפרלמנט בוחר את הממשלה שהיא הרשות המבצעת. הממשלה תלויה באמון הפרלמנט ואי אמון בממשלה מביא להפלתה ולבחירת ממשלמה חדשה. הפרלמנט מקיים פיקוח וביקורת על הממשלה בעזרת חקיקה, אישור תקציב וכו’. המדיניות של הממשלה מותנית באישור הפרלמנט שעשוי לקצר את תקופת כהונתה של הרשות המבצעת בהצבעת אי אמון.
2. ממשל נשיאותי: העם בוחר בשיטה זו גם את הקונגרס (הרשות המחוקקת) וגם את הנשיא. הנשיא עומד בראש המדינה ובראש הרשות המבצעת, תקופה הכהונה שלו קבועה בחוק והוא לא תלוי אמון מצד הפרלמנט מאחר והוא תלוי באמון הציבור והעם בוחר אותו ישירות. הנשיא שהוא ראש הרשות המבצעת ממנה את השרים על פי שיקול דעתו, הם לא חברי פרלמנט והכהונה שלהם תלויה רק בנשיא. לנשיא יש כח רב, יש לו סמכויות בענייני פנים וחוץ והוא יכול לקבוע מדיניות מבלי לחשוש לקיצור בכהונתו. למרות שאין תלות של הנשיא בפרלמנט, בתוך החוקה ישנם בלמים ואיזונים ואמצעים שהפרלמנט יכול לפקח על הנשיא.

2)פלורליזם השקפה לפיה החברה מכירה בשונות שבין הפרטים והקבוצות. זכותם של כל קבוצה לשמור על הייחוד שלה. הפלורליזם מכיר בזכות קיומן של דעות שונות, השקפות ורצונות שונים בחברה.
הפלורליזם בא לידי ביטוי ב:
1. תחום תרבותי/חינוכי מגוון של בתי ספר  (ממלכתי, דתיים, פתוחים, פרטיים וכ’ו). מגוון של ספרים, הצגות, סרטים, ערוצי טלוויזיה, מוזיקה.
2. תחום כלכלי– קיים מגוון רחב של ארגוני עובדים שכל אחד דואג לאינטרסים של האנשים המיוצגים בו. לדוגמא: ארגון המורים, ארגון התעשיינים, ארגון עובדי הנמל וכ’ו.
3. תחום חברתי– ישנו מגוון רחב של ארגונים הפועלים בתחום החברתי כמו: נעמ”ת, ויצו, יד שרה וכ’ו.
4. תחום פוליטי–  קיים מגוון של מפלגות כאשר לכל אחת יש זכות להתאגד ואדם בוחר מפלגה על פי רצונותיו, השקפותיו וכ’ו.
5. תחום דתי קיימים בתוך המדינה דתות שונות, זרמים שונים בכל דת והמדינה מספקת שירותים דתיים ומכירה בזכות שלהם להתקיים.
לסיכום, הפלורליזם מכירה בקיומן של דעות והשקפות שונות, ומכירה בזכותן של הקבוצות לבטא את השונות ביניהן ולהתארגן במסגרות שונות כדי לממש את זכויותיהם ולפעול להשגת האינטרסים שלהם.
כלומר במושג פלורליזם יש הכרה בקיומן של דעות שונות וגם הכרה במימוש כלומר, זכותן של הקבוצות להתארגן ולבטא את השונות שלהן במסגרות שונות ולפעול להשגת האינטרסים שלהם.
חשיבות הפלורליזם במשטר הדמוקרטי:
1) הפלורליזם מכיר בעובדה שאנשים הם שונים בצרכים שלהם, בדעות, בהשקפות ולכן צריך לאפשר להם מגוון של אפשרויות וכל אחד ייבחר את האפשרות המתאימה לו.
2) הפלורליזם מאפשר תחרות חופשית בין גופים, האזרח יכול לבחור ותחרות היא מרכיב חשוב מאוד בכל משטר דמוקרטי.
3) הפלורליזם מאפשר את השתתפות האזרחים בפוליטיקה מאחר והאזרחים בוחרים מפלגה ועל ידי כך הם מיישמים את עקרון שלטון העם.

3)עקרון ההסכמיות– הסכמה רחבה בחברה על ”כללי המשחק” בנושאים מרכזיים במדינה ובמשטר שלה. זוהי ההסכמה בין רוב האזרחים והקבוצות החברתיות במדינה על מכנה משותף (הגדרת המשטר במדינה, אופי המדינה) ועל כללי המשחק הדמוקרטיים כדי שיוכלו לחיות ביחד למרות חילוקי הדעות.
לדוגמא: מוסכם על כולם שבתקופה שלפני הבחירות מותר להביע דעה, אבל לאחר הבחירות כולם מחויבים לקבל את התוצאות גם אם הן מנוגדות לדעותיהם. ההסכמיות כוללת מרכיבים חשובים במדינה ובחברה. לדוגמא: הסכמה על צורת המשטר, הסכמה על אופי המדינה. ככל שההסכמה על נושאים מרכזיים היא רחבה יותר כך יציבות הדמוקרטיה גדולה יותר. כאשר אין הסכמיות נשקפת לחברה סכנה של אי-יציבות.
ההסכמיות חשובה לדמוקרטיה מהסיבות הבאות:
1. היא מאפשרת יציבות וככל שההסכמיות רחבה יותר, הדמוקרטיה יציבה יותר.
2. ההסכמיות היא תנאי הכרחי לפלורליזם- יוצרת מסגרת שבה מתקיימים הפלורליזם והסובלנות.

4)עקרון הסובלנות סובלנות היא הנכונות לקבל את השונה, לנהוג בכבוד כלפיו, לסבול את דעותיו השונות ולאפשר לו לבטא את עצמו למרות אי-ההסכמה. להיות סובלני פירושו לסבול את האחר ולאפשר לזולת לממש את החירות שלו. הסובלנות היא היכולת לסבול את האחר ולתת לו אפשרות להתבטא.
הסובלנות חשובה מאוד במשטר הדמוקרטי מהסיבות הבאות:
1. הסובלנות מאפשרת חופש ביטוי ומאפשרת לכל אדם לממש את זכויותיו במשטר דמוקרטי.
2. הסובלנות תורמת ליציבות ומאפשרת ביטוי ללא כוח ואלימות.
3. הסובלנות מאפשרת ”שוק חופשי” למגוון של דעות ומתוכן האדם בוחר את הדעה המתאימה לו.

5)עקרון הכרעת הרוב– במשטר דמוקרטי עקרון הכרעת הרוב הוא עקרון חשוב מאוד. לאחר ששומעים את כל הדעות חייבת להתקבל הכרעה וההכרעה מתקבלת לא על ידי יחיד, לא על ידי קבוצה, גם לא על ידי כלל האוכלוסייה אלא על ידי הכרעת הרוב.
חשיבות הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי:
1.  החלטת הרוב היא הקרובה ביותר להחלטת העם מאחר שמבחינה מספרית הרוב הוא הקרוב ביותר לסך הכל של האזרחים המרכיבים את העם.
2. בעקרון הכרעת הרוב באה לידי ביטוי התפיסה שכל בני האדם הם שווים. כל קול שווה ולכן ההחלטה שמתקבלת היא הצודקת ביותר.
3. הדמוקרטיה מאפשרת ויכוח בין הצדדים השונים, פלורליזם של דעות אבל בסופו של דבר יש להגיע להחלטה והחלטת הרוב מאפשרת להגיע להחלטה זו בדרכי שלום והחלטה מחייבת גם את המיעוט.
4. הכרעת הרוב מבטיחה רגיעה ויציבות חברתית. היא מבטאת את האינטרס של רוב האוכלוסייה אבל מאפשרת, מצד שני, גם למיעוט להשתתף בויכוח הציבורי ולכן הם לא מרגישים קיפוח.
במדינה דמוקרטית אין רוב קבוע. הרוב והמיעוט משתנים ומתחלפים והדבר מאפשר חילופי שלטון. אם הרוב והמיעוט קבועים אז אין סיכוי לחילופי שלטון.
במשטר הדמוקרטי המיעוט חייב לקבל את הכרעת הרוב גם אם זו מנוגדת להשקפת עולמו.המיעוט מקבל את ההכרעה משום שכללי המשחק הדמוקרטיים קובעים שכאשר המיעוט יהפוך לרוב ההחלטות ייעשו בהתאם להשקפת עולמו.
החובה של המיעוט היא לקבל את החלטת הרוב, אבל גם הרוב צריך לשמור על כללי המשחק, ולא לנצל את הכוח שלו כדי לפגוע ולדכא את הזכויות של המיעוט. עקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי בדמוקרטיה אך לפעמים לא מספיק. יחד עם עקרון זה חייבים להתקיים גם עקרונות  אחרים, כי לפעמים משטר שנבחר ברוב יכול לפגוע במיעוט ולבטל את הדמוקרטיה לכן צריכים להתקיים עקרונות נוספים.
הסכנות שבהכרעת הרוב:
1. לא כל משטר הנשען על החלטת הרוב הוא בהכרח דמוקרטי לדוגמא: היטלר עלה על ידי הכרעת הרוב אבל המשטר שלו לא היה דמוקרטי.
2. כאשר רוב נבחר לשלטון הוא יכול לבטל את הדמוקרטיה ולהפוך את המדינה לדיקטטורה.
3. רוב לאחר שנבחר, יכול לפגוע בזכויות של המיעוט ולהפוך אותו לאזרחים מדרגה שנייה.
כדי להתמודד עם סכנות אלה ישנן דרכים להגביל את הרוב כמו: בג”צ, חוקה, וכ’ו.

 

 

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות