עקרון שלטון העם הוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה והוא קובע כי השליט והריבון במדינה הוא העם היושב בה. העם ולא המלך, העם כולו ולא קבוצה מסוימת, העם ואפילו לא אלוהים (בטח לא אלו הטוענים להיות נציגיו עלי אדמות).
שלטון העם הוא רעיון ישן-חדש שהחל בדמוקרטיה האתונאית הקדומה וחזר לבימת ההיסטוריה בעת החדשה. הוגים כמו ז'אן ז'אק רוסו, רעיונות כמו האמנה החברתית ואירועים כמו המהפכה הצרפתית. כל אלו הובילו להתבססותה של התפיסה לפיה המדינה שייכת לאזרחים והם אלו שצריכים לקבוע את גורלם. תפיסה זו מיושמת בעת המודרנית באמצעות דמוקרטיה ייצוגית\עקיפה בה בוחרים האזרחים את נציגיהם בשלטון.
אולם היישום הזה של עקרון שלטון העם אינו אומר כי רצונו של רוב העם הוא הגורם הבלעדי שמכריע את הכף. הבנה פשטנית כזו של עקרון הכרעת הרוב עלולה להוביל למצב הקרוי "עריצות הרוב" בה הרוב (גם אם הוא 51%) פוגע או מדכא את המיעוט ולמעשה פוגע בעקרון שלטון העם, שכן לא כל העם שולט אלא רק רובו בעוד שהשאר מנושלים. פירוש של שלטון העם כ-"מה שרוב העם רוצה" הוא גם מה שעלול להוביל לאירועים כמו ביטול הדמוקרטיה בגרמניה הנאצית (זכרו שהיטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות, ולמעשה ביטל את הדמוקרטיה באופן "דמוקרטי" בטענה כי זהו רצון העם).
על מנת לאזן את הביטוי הזה של עקרון שלטון העם כוללת הדמוקרטיה מרכיבים כמו זכויות האדם והאזרח. עקרונות כאלו מבטיחים שישנן זכויות הניתנות לכל אחד ללא קשר לשיוכו הפוליטי או הקבוצתי שלא ניתן לקחת או לפגוע בהן, גם במקרה בו הוא חלק ממיעוט (כך למשל הצד המנצח בבחירות לא יכול לבטל את זכות ההצבעה של הצד המפסיד בבחירות הבאות או להכניס לכלא את מנהיגיו). מנגנון חשוב אחר הוא שלטון החוק הקובע כי גם נבחרי הציבור המייצגים את רצון העם כפופים לחוקים וכללי משחק שהם בעצמם מעצבים. עקרון שלטון החוק מבטיח כי אדם המגיע לעמדת כוח לא יוכל "להשתולל" ולעשות ככל העולה על רוחו. כך למשל האנשים שאמונים על המשטרה (השר לבטחון פנים) או מערכת המשפט (שר המשפטים) יחקרו ויענשו במידה וביצעו עברה.
גם הפרדת רשויות המאזנת את מוקדי הכוח בחברה, עקרון הגבלת השלטון שמבטיח שהשלטון לא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו ויהיה מחויב לאזרחים, הזכות לחירות, הזכות לשיוויון, הזכות לקניין, חופש הדיבור וחופש העיתונות שמאפשר לבקר את השלטון הם כולם מרכיבים חשובים ביותר בהבטחת עקרון שלטון העם.
לדעת עוד:
הרש"ר הירש ומרטין לותר קינג על הקשר בין עבדות מצרים לחופש וזכויות אדם
