רמזים מטרימים – האדונית והרוכל – סיכום

הרמזים בסיפור "האדונית והרוכל" של ש"י עגנון הולכים ומתעבים ככל שמתקדמים על ציר הרצף של העלילה.

 

  1. "נתנה לו דמיה"- באקספוזיציה: נתנה לו כסף וגם דם(דו-משמעות ורמז לעתיד).
  2. האדונית קונה סכין של ציידים ובוחרת אותה מתוך מגוון של תמרוקים ומיני-סדקית. הסכין היא "האקדח מהמערכה הראשונה שיירה בשלישית" של צ'כוב. זהו רמז מטרים להמשך ואכן סכין זו משמשת בסיום כנגד יוסף, אך משלא הצליחה הלני לפצוע אותו (כי הוא יצא בדיוק וקרוא קריאת-שמע), היא פוצעת את עצמה. כך מוצא אותה יוסף בחוזרו אל הבית: שוכבת על הרצפה, מתבוססת בדמה, כשהכרית שלו- מחוררת.
  3. האווירה- אגדית, פוחלצים על הקירות, בית מבודד באמצע היער, גשם, חורף ותחושה שהרוכל נכנס לטריטוריה בה פועלים כוחות מאגיים על-טבעיים הסוחפים אותו לתוכם. זו אווירת-מסתורים המושכת אותו להיכנס אך בה בעת גם מפחידה אותו וגורמת לו ביעותי-לילה(סיוטים).
  4. "כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול"- אומרת הלני ליוסף המנסה לגלות את האמת אודותיה ולחשוף את המעטה המסתורי. הוא מנסה לגלות פרטים על עברה, בעליה הקודמים וכן לברר מדוע אינה אוכלת ושותה עימו, אלא רק מפטמת אותו במיני מזונות.
  5. "עם שהיא מדברת ניסתכלה בגרונו ועיניה הכחולות הבהיקו כלהב סכין חדשה". כאן מוטיב הסכין שוב מופיע והפעם כדימוי של עיניה המפחידות. מה שנקרא: "יש לה רצח בעיניים"
  6. "פניו החווירו ושערות ראשו עמדו כזיפים של חזיר" כאן יוסף מדומה לבהמה, לחזיר שהוא חיה המיועדת לאכילה וזאת מיד לאחר הדימוי על עיניה של הלני ללהב סכין. כך, בהדרגה, מתבססים בסיפור יחסי הכוחות בין יוסף להלני, יחסים של רוצח וקרבן פוטנציאליים.
  7. "דומה אתה כאילו כבר בלעתיך"- אומרת הלני ליוסף בניסיון להרגיעו, כשהיא מבחינה שהוא מצומרר מפחד.
  8. "חייכה הלני ואמרה מבקש אתה לדעת מה אני אוכלת ומה אני שותה, דם אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת…חיבקה אותו בכל כוחה והניחה שפתיה על שפתיו ומצצה ואמרה מימי לא ציירתי לי שבשרו של יהודי מתוק כל כך. נשוק אותי עורבי, נשוק אותי נשרי, נשיקותיך מתוקות מכל נשיקות שבעולם…הריני נושכת אותך ככלבה מטורפת…" יוסף, בתמימותו, מפרש את הדברים המוזרים האלו כאילו כך מדברות השרות, נשים רמות- מעלה. הוא קורא לזה סגנון בשעה שהיה עליו לקרוא לזה- איום ברצח. הקורא מבחין כאן שיוסף הופך יותר ויותר לטרף פוטנציאלי והסכנה בה הוא מצוי- מתעצמת.
  9. "שמח פגרי המתוק"- הלני מדמה את יוסף לפגר.
  10. "מה איכפת לך באיזו מיתה נהרג, אם חיה רעה אכלתהו או אם נשחט בסכין הלא אף אתה מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהן בני אדם" כאן הלני מספקת ליוסף רמז עבה כעצי הבאובב אך הוא אינו קולט את הסכנה . הקורא כמובן רואה במשפט זה רמז מטרים נוסף.
  11. "אילו ידעתי במה יכולתי לשמח את ליבך הייתי נותן מחצית חיי"- משפט זה הוא בעל משמעות אירונית שכן יוסף באמת עתיד לתת להלני- לא את מחצית חייו, אלא את חייו במלואם. בתחילה כשהוא מתרחק מדתו, מיהדותו ומזהותו ( זהו מוות מנטלי-רוחני), ואחר כך כשהיא כמעט רוצחת אותו (מוות פיזי). הרצח, כידוע לכם, נמנע כשבדיוק יוסף יוצא החוצה לקרוא קריאת שמע ובכך, באופן סמלי, חוזר ליהדותו ולזהותו, נמה שמציל אותו מידי הלני.
  12. החלום שחולם יוסף מהווה גם הוא רמז מטרים. הוא חולם שתקעו סכין בליבו, הכלבה משתחררת מהרצועה, נושכת את גרונו ומוצצת את דמו.החלום הוא רמז מטרים ש"נשלח" מהלא-מודע. הרי יוסף הדחיק את הסכנה משום שנהנה מהסיפוקים החומריים שהלני מספקת לו, אך הלא-מודע מאותת לו על הסכנה אותה הדחיק.
  13. יוסף מריח את פיה של הלני "ריח פיה כריח אדם רעב". באותו לילה היא נכנסה לחדרו לביצוע הרצח.
  14. למרות כל מה שקרה, יוסף התמים מטפל בפציעתה של הלני עד להחלמתה, וכשהתחזקה מעט- פתחה פיה "עד שהבהיקו שיניה", יוסף עדיין סבור שהיא פותחת את פיה כדי לדבר.הוא אינו מבין שהיא רוצה לטרוף אותו…היא נושכת בבשרו, יורקת בתיעוב ואומרת: "פוי, דמך קר, דם יהודי" אך לבסוף היא מתה משום שלא באו לפיה הפייבוריטס שלה: דם אדם ובשר אדם.

מדוע יוסף אינו קורא את אותות הסכנה? הרי הקורא קורא את אותם רמזים ומבין מה עומד להתרחש. הסיבות לכך: תמימותו של יוסף, ובנוסף- היה לו נוח לשקר לעצמו ולהדחיק את הסכנה, כי הוא נהנה מתנאים פיזיים טובים- מזון, מין, מגורים. כמו רבים מגיבורי עגנון,  הוא המיר את הרוח בחומר, אך כמעט שילם על כך את מחיר חייו.

סיבה אפשרית נוספת היא הכוחות המאגיים העל- טבעיים והפנטסטיים שהופעלו עליו על ידי הלני שהייתה בעלת כוחות אלו. בנוסף הוא פיתח תלות נפשית בהלני שהייתה חזקה ודומיננטית ולכן התרחק מזהותו הדתית והאישית.

בסיום- הטורף הפך לנטרף, יוסף אינו מצליח לחפור קבר באדמה משום שהייתה מכוסה בקרח (הסבר ריאלי) או משום שהאדמה, המסמלת מעין רחם אנושי, מסרבת לקבל לתוכה את הלני שאינה אנושית אלא שטנית, בעלת כוחות מאגיים על-טבעיים. לבסוף יוסף מכניס אותה לארון ומניח על הגג והעורבים טורפים את נבלתה. ואילו יוסף- האם למד לקח? כנראה שלא, כי הוא שוב יוצא ליער, חשוף לכוחות האופל הממתינים לו. זהו משפט מסגרת- משפט הסיום הוא העתק כמעט מלא של משפט הפתיחה: "רוכל אחד היה מהלך בעיירות ובכפרים, מחזר על הפתחים ומכריז על סחורתו". משפט המסגרת מלמד על כך שלא חלה שום התקדמות והסיפור חוזר להתחלה- יוסף לא עבר תהליך של התפתחות ליניארית אלא באופן מעגלי- חוזר לנקודת הפתיחה.

ראו גם: אפיון הדמויות ב-"האדונית והרוכל"

ראו עוד סיכומים לבגרות בספרות

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות