מכל האידיאולוגיות הפוליטיות בנות זמננו הפשיזם היא היחידה השייכת באורח בלעדי למאה ה-20. לידתה היא ביטוי לתהליכי המודרניזציה שעברו על אירופה בשנים האחרונות של המאה ה-19 ולמהפכה האינטלקטואלית שסוחפת באותה תקופה את המערב. הפשיזם לא היה תאונה מצערת אלא חלק אורגני מתרבות אירופה, מדפוסי התפתחותה הפוליטיים וחברתיים. עד היום רבים מעדיפים לראות בפשיזם תופעה חריגה שקרתה באופן חד פעמי ולא מכוון עקב משבר לאחר המלחמה ב 1914-1918.
הפשיזם במהותו מתנגד למטריאליזם (חומרנות). ביטוי מובהק נגד מורשת המאה ה-18 והמהפכה הצרפתית, נגד הרצינליזם והאינדיבידואליזם. פשיזם מתקומם כנגד כל אלה ושולל זכויות טבעיות וטוען כי האדם אינו יצור קדם חברתי ואין הוא בעל זכויות השייכות לו מעצם מהותו יצור רציונאלי מוסרי. אלא האדם הוא ישות חברתית וחלק בלתי נפרד של גוף אורגני. הפשיזם מתקומם נגד האידיאולוגיות השולטות בחברה המערבית סביב שנת 1900 : הליברליזם והמרקסיזם. שתי גישות אלה רואות באדם כקודם לחברה וכי על החברה לספק את צורכי היחיד. בעקבות שני אלה התחילה דמוקרטיזציה ליברלית שרואה ביחיד כחשוב ביותר. הפשיזם התנגד לזה מאוד, לאינדיבידואליזם בו כל אחד לעצמו, וישנה מלחמה של כל בכל מבחינה מעמדית, כלכלית וטוען כי זה מפרק את החברה. הפשיזם מתכוון להחזיר לחברה את האחדות שנשברה עם המודרניזציה, עם המהפכה הצרפתית, מאז ששולטים הסוציאליזם המרקסיסטי והדמוקרטיה הליברלית.
הפשיזם רוצה לשלול (ולמצוא פתרון חלופי) לליברליזם ולמרקסיזם וטוען שהאומה לעולם לא תהייה אחת ללא הפרולטריון. וכיוון שכל אחד עסוק במאבק אישי כלכלי פוליטי לא יוכלו לרתום את כולם לטובת הכלל. לכן הפשיזם מייצר סוציאליזם חדש – אנטי מרקסיסטי – הסוציאליזם הלאומי. –
הפשיזם מתיימר לעשות מהפיכה רוחנית טוטלית. פשיזם דוגל בשלטון פוליטי חזק נקי מדמוקרטיה האחראי על הכלכלה. פשיזם רוצה לייצור ציביליזציה חדשה אנטי אינדיבידואליסטית, קהילתית, שבה ישתלבו כל שכבות האוכלוסייה ומעמדותיה. המסגרת של החברה – אומה שבה הפרט הוא רק "תא קטן בגוף". כוחו של הפשיזם נובע מתוך האוניברסאליות שלו ומעצם אופיו ומהותו כתוצר של משבר.
ניתן לומר על פי שטרנהל , כי מכל המשטרים האוטוריטאריים שפשטו בעולם מאז מלחמת העולם הראשונה ועד היום איטליה מציגה דגם של אחד המשטרים הפחות טוטליטריים. גם רמת הדיכוי המשטרתי וחדירת המדינה לתחום הפרט הייתה פחותה באיטליה של מוסליני.
בהשוואה לקומוניזם או לסוציאליזם הפשיזם סובל מחולשה יסודית: אין לו מקור יחיד.
שורשי הפשיזם כאידיאולוגיה וכתנועה פוליטית נעוצים באותה תופעה פוליטית חברתית ותרבותית בה נכנס ההמון לפוליטיקה. הצמיחה הכלכלית טכנולוגית התחלת המאה ה-20 יוצרים שינויים עצומים בקצב החיים ובאורך ורמת החיים. העולם הישן גווע ועולם חדש נוצר בשנים אלה.
קריאת תיגר על דפוסי הקיום החברתי הנהוגים בחברה הליברלית ושלילת חברה אינדי' הובילה אל הערצה כלתי מסויגת של האומה ההופכת ליחידת הזדהות בלעדית. התפתחות המדע ומדעי החברה והפסיכולוגיה החברתית גיבשו תיאוריה חדשה של התנהגות פוליטית. כל מדעי החברה האמינו אז שהתנהגותו של אדם לא תשתנה לא משנה תחת איזה משטר יחיה וכי האדם הוא לא רציונאלי. זה ערער את הדמוקרטיה. זה הוריד מהאמונה בפרט ובקדמה כל התיאוריות על מדעי החברה ובלי פרט וקידמה לא תהייה דמוקרטיה. במהלך התקופה שבין שתי מלחמות עולם הורגשה השפעתם העצומה של מקצועות אלו (פסיכולוגיה סוציולוגיה וכו). כך העמידו בתחילת המאה מדעי החברה החדשים ובראשם פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה את המסגרת לריאקציה אנטי ליברלית ואנטי מרקסיסטית. הרעיון כי הרגשות ותת המודע חשובים בפוליטיקה יותר מההיגיון יוצר זלזול בדמוקרטיה ובמוסדותיה.
מתחילה גם תורת הגזע ששוב מורידה מערך הפרט. עליונותו של תת המודע על השכל וכל מה שהוזכר לעיל הם הרקע לגיבוש לאומיות חדשה. לאומיות חדשה זו היא הבסיס לפשיזם.זוהי לאומיות שבטית מושתת על דרוויניזם חברתי. הכול למען אינטרס לאומי ותמיד האמת ונקודת המבט היא לאומית. והיא היחידה שלגיטימית כך מתפתחת חברה סגורה ושבטית. תורת הגזע, אנטי קפיטליזם, דרוויניזם חברתי, אנטי ליברליזם ואנטי מרקסיזם הם יסודות הסוציאליזם הלאומי.
קורדיני האיטלקי מבקש לבסס יחסים חברתיים על מעין ברית משפחתית בין כל שכבות החברה האיטלקית. ב1910 משתמש במושג סוציאליזם לאומי ומבקש להחיל זאת על כל תחומי החיים. הוא ביקש להפסיק את מלחמת המעמדות באיטליה ויש לגבור על המאבק המעמדי. כל מה שמלכד אומה הוא חיובי: משמעת, סמכות, סולידריות חברתית, נכונות להקרבה. כל אלה תנאים להקמת אומה חזקה. וחיוניים על מנת לשבור את הדמוקרטיה הליברלית. ובמקומה "דמוקרטיה לאומית חדשה" שבה יש סדר וסמכות, שיתוף מעמדי והיחיד לטובת הכלל.
על פי מוסליני המדינה חובקת את כל תחומי הפעילות האנושית, מסדירה אותם ומכתיבה את התוכן שלהם. זו הייתה מהפכה של הרוח ולא של מעמדות. הפשיזם רצה לשנות את האדם. החברה לא תהייה שדה קרב בו מתנגשים יחידים מעמדות וקבוצות. אלא קיבוץ אנושי של כולם יחד.האומה היא מסגרתו האורגנית של הקיבוץ ההרמוני. המדינה שומרת על אחדות זו ותשתמש בכל אמצעי על מנת לעשות זאת "תעמולה וחינוך.
האדם הפשיסטי הוא ניגוד לבורגני,חזק וגברי חי בחיק הטבע ורואה ספורט. עם זאת סוגד לטכנולוגיה חדישה.
המהפכה הפשיסטית לא הייתה אחיזת עיניים. כוונתה הייתה לבנות באמת סדר אנושי חדש. הפשיזם התכוון לשלוט בכלכלה תחת מרות המדינה. בני אדם לובשים מדים שווים הם אחד לשני והם שייכים לאומה. בעל המפעל ושומר הסף שווים כאשר מגיעים לבושי מדים. זהו פיצוי פסיכולוגי לנחיתות. פיצוי פסיכולוגי זה בתקופה שבין 2 מלחמות עולם סחף את ההמון. עד מהרה התברר כי קשה להתגבר על אינטרסים חברתיים וכלכליים ועל מוקדי כוח. בפשיזם המתאם בין אידיאולוגיה למעשה הוא גבוה ביותר בניגוד למרקסיזם.
