"לעולם לא אשתייך למועדון שיקבל אותי בתור חבר"
גראוצ'ו מרקס
קו ישר מחבר בין ההערכה העצמית שלנו והערך שאנו מקנים לדברים שאנחנו עושים ובבעלותנו. לכן, אם איננו מעריכים את עצמנו יותר מידי אנחנו גם ניטה לא לייחס ערך גדול לפעילות, להישגים ולדברים שבחיינו. מאחר ואיננו רואים את עצמנו באור חיובי אנחנו לפיכך ניטה להמעיט בערך כל מה שיש לנו.
"תסמונת גראוצ'ו מרקס" איננה תסמונת פסיכולוגית רשמית אך הציטוט המפורסם של הקומקאי היהודי-אמריקאי ג'וליוס הנרי "גראוצ'ו" מרקס נודע בתור דרך טובה לתאר אופי מסוים או נטייה מסוימת באישיות האנושית. ה"סובלים" מתסמונת גראוצ'ו מרקס הם אלו שלמשל ימעיטו בערך ההישגים שלהם מכיוון שהם לא מאמינים שהם מסוגלים להוציא תחת ידם משהו בעל ערך.
במופע הרומנטי של תסמונת גראוצ'ו מרקס אנו רואים אנשים שדוחים חיזורים של בני\ות המין השני מכיוון שהם מאמינים שמי שמחזר אחריהם מעיד בכך על משהו פגום בו. דהיינו, אם המועדון מוכן לקבל אותי כחבר בו זה אומר שיש כנראה משהו מפוקפק במועדון ועל כן אני לא רוצה להשתייך לו.
תסמונת גראוצ'ו מרקס, במילים אחרות, באה לידי ביטוי בפער שלילי ניכר בין הערך העצמי שאדם מקנה לעצמו ובין הערך הממשי שלו. התסמונת הזו יכולה להיות מנגנון הגנה שיוצר "ביטוח" כנגד אכזבות בחיים ומאידך היא יכולה להיות גורם משתק שמחבל, למשל, בזוגיות תקינה: אם אחד מבני הזוג מתקשה למצוא ערך בעצמו הוא גם לא ימצא ערך באהבה המופנית אליו שתדמה לו כבלתי מוצדקת, ולפיכך גם לא באוהב שיתפס כעיוור או אפילו טיפש נוכח ה"מגרעות" שהסובל מתסמונת גראוצ'ו מרקס מייחס לעצמו.
למה אנחנו חושבים שאנחנו טובים במה שאנחנו לא ולהפך? על אפקט דאנינג-קרוגר
סינדרום המתחזה: למה הוא קורה דווקא לאנשים חכמים ואיך אפשר להתגבר עליו
היש אדם נקי מכל תסמונת פסיכולוגית, על פיו ניתן לזהות זיהום נפשי כתסמונת פסיכולוגית?
הרי צריך איזה מודל של "נורמלי" לפיו ניתן לבחון את מה שמניד ומונע מאדם להיות כזה