כאשר הפסיכולוג הרוסי לב ויגוצקי חיפש את סביבת הלמידה המושלמת שבה ילדים (ומבוגרים) יוכלו ללמוד דברים חדשים בקלות ומהירות הוא הגיע למה שהוא מתאר כ"אזור ההתפתחות המקורבת" (ZDP- Zone of Proximal Development). ויגוצקי מגדיר את אזור ההתפתחות המקורבת כ-"המרחק בין התפתחות בפועל על ידי [יכולת] פתרון בעיות עצמאית ופוטנציאל ההתפתחות שנקבע על ידי [יכולת] פתרון הבעיות בנוכחות, בתמיכת או בשיתוף פעולה של מבוגר או בני אותו גיל מוכשרים יותר".
במילים פשוטות ההגדרה של ויגוצקי ל"אזור ההתפתחות המקורבת" היא כל אותן משימות שאדם מסוגל לבצע עם עזרה אך אינו מסוגל לבצע לבד. התיאוריה של ויגודסקי מצביעה על החשיבות של האזור הזה שכן שם מתרחשת ההתפתחות. ככל שילד (או מבוגר) מתמודד עם משימות שבמצב רגיל נמצאות מעבר להישג ידו הוא מרחיב את טווח היכולות שלו ודוחק את ההתפתחות שלו כל הזמן קדימה.
עוד נקודה מאוד חשובה בתיאוריה של ויגוצקי היא תפקידו של "האחר המשמעותי" או "האחר היודע יותר". למעשה אזור ההתפתחות המקורבת יכול להיווצר רק בנוכחותו של אדם כלשהו שמספק את ההכוונה והעזרה בלימוד וביצוע המשימה. התיאורה לפיכך מדגישה את חשיבותם של אחרים משמעותיים בתהליכי למידה והתפתחות.
