ההגות הפמיניסטית והמגדרית היא דוגמה מדהימה ואולי יחידה מסוגה בעוצמתה של זרם מחשבתי שמצליח לחולל שינויים מרחיקי לכת במציאות. קשה היום להשוות את מערכת היחסים בין גברים לנשים כיום עם זו של גברים ונשים לפני מאה שנה אז החל לצמוח שילוב בין מחשבה ומעשה פמניסטיים שיהפכו לתנועה שתשנה את פני החברה שלנו. רשימת ההוגות הפמיניסטיות (וכן כמה גברים) היא ארוכה ומכובדת, קיבצנו בעבורכם כאן כמה מהדמויות הבולטות שכדאי להכיר.
וירג'יניה וולף
וירג'יניה וולף מוכרת בצדק בעיקר בתור סופרת מופלאה ברגישותה אך בצד פועלה הספרותי שמור לה גם מקום של כבוד בראשית המחשבה הפמיניסטית. בספרה המסאי של וולף "חדר משלך" היא תוהה מדוע נשים מיעטו לאורך ההיסטוריה לכתוב ספרים. תשובתה היא שמעולם לא היה להן "חדר משלהן" בו יכולו לכתוב ספרים, כאשר ב"חדר" מתכוונת וולף לא רק למרחב פיזי אלא מה שמרחב פיזי פרטי כזה מייצג.
סימון דה-בובואר
הפמיניזם של סימון דה-בובואר אינו נמצא רק בתוכן של ספריה אלא גם בקריירה שלה, תפקידה במהפכה הפמיניסטית והאופן בו היא פרצה ותבעה לעצמה מקום של כבוד בתוך הפילוסופיה האירופאית הגברית של זמנה. בספרה החשוב "המין השני" טוענת בובואר כי האישה תמיד הייתה "האחר" של הגבר והוגדרה ביחס אליו, ללא זהות משל עצמה. החקירה של דה-בובואר אחר מקורות אי-השוויון בין גברים ונשים הייתה חקירה אינטלקטואלית ביסודה, אך היא סללה את הדרך לרעיונות רבים שביקשו לשנות את המצב. הפילוסוף הנודע פול סארטר זכור בין היתר גם בתור בן זוגה הסוער של סימון דה-בובואר.
בטי פרידן
ב-1963 פרסמה בטי פרידן ספר בשם "המסתורין הנשי" ובו פרק אודות "הבעיה שאין לה שם". נשים לבנות מהמעמד הבינוני-גבוה שחיו את "החלום האמריקאי" בפרברים סבלו, למרות כל האושר של חייהן, מתופעות בלתי מוסברות של דיכאון וחרדה. פרידן הייתה זו שהצביעה על כך שמה שגורם לסבל של הנשים האלו הוא תחושה כי הן אינן מסתפקות עוד בחיים של עקרת בית, של אם ורעיה, וכי הן מבקשות מימוש עצמי מחוץ לכותלי הבית. ספרה של פרידן מזוהה כאחד הגורמים לגל לעבודה של נשים בשנות השישים והשבעים. פאן פאקט: התיאוריה של פרידן שימשה את יוצרי הסדרה "מאד מאן" שאפילו קראו לדמות הראשית על שמה (ראו: בטי דרייפר, בטי פרידן והפמיניזם הליבלרלי )
ג'ודית באטלר
ג'ודית באטלר שייכת למה שמכונה "הגל השלישי" של הפמיניזם שחותר לבטל את ההבחנות המגדריות ואת יחסי הכוח הכלולים בתוכם. בחזית המאבק הזה ניתן למצוא את באטלר עם ספרים כמו "צרות של מגדר" ורעיונות מכוננים כמו ה"מופעיות" ("פרפורמנס") של המגדר. באטלר בחנה את התופעה של מלכות דראג וטענה כי מה שהן מראות זה האופן שבו תפקידי מגדר הן משהו שאנחנו "מבצעים", קודים בלתי כתובים של לבוש, תנועה, דיבור וכו' שמלכות הדראג מחקות בצורה מוקצנת. הטענה הזו מובילה למסקנה כי הבדלי מגדר הם עניין של הבנייה חברתית, לא טבע.
ריווין קונול
ריווין קונול האוסטרלית היא אולי לא ההוגה המשפיעה ביותר בתחומי המגדר במאה העשרים אך כדאי להכיר אותה משתי סיבות. ראשית קונול מעניינת בתור הוגה מגדרית שחוותה את בשרה את המורכבות של הסוגיה בימינו, כאשר נולדה בתור גבר והפכה ברבות הימים לאישה. הביוגרפיה של קונול השפיעה כמובן על ההגות שלה והיא הייתה לאחת מחלוצות העיסוק המגדרי בנושא הגבריות, לאחר עשרות שנים בהם גברים נהנו ממעמד של משקיפים על הדיון. קונול פרסמה ספר משפיע ביותר בשם "גברויות" (גבריות ברבים) שטען כי יש יותר מדרך אחת להיות גבר וגם, כפי שקונול מוכיחה, לא חייבים להיות גבר בכלל (ראו למשל על קונול והארגון החברתי של הגבריות)
לקריאה נוספת: