סיכום: אלימות בתוכניות הטלוויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל: מחקר ניתוח תוכן כמותי \ חוה תדהר


בשנים האחרונות היה החינוך נגד אלימות ליעד מרכזי של מערכת החינוך בישראל ומושקעים בו מאמצים רבים. חשיבות מיוחדת נודעה למאמץ חינוכי זה בגיל הרך , שנים שבהן מעוצבים ערכים וסכמות בסיסיות של התנהגות. לאור הידע שהצטבר לפוטניצאל ההשפעה של חשיפה לאלימות בטלויזיה- החולט לערוך מחקר ניתוח תוכן בנושא.

השפעות צפיה בטלויזיה:
השפעת התנהגות אלימה בפועל (בהתנהגות תכלס)
למרות שאין שום מחקר הטוען שצפיה באלימות בטלוויזיה היא הגורם הבלעדי להתנהגות אלימה, הוכח שלחשיפה לאלימות באמצעי התקשורת עלולה להיות השפעה על אלימות בפועל. כך, ניתוחי על שנערכו בראשית שנות ה90 על עשרות מחקרים בנושא – שמצביעים על קשר סיבתי בין צפיה באלימות בטלויזיה ובין התנהגות אלימה בפועל. השפעה זו מוסברת באמצעות מודלים שונים:

  1. מודל העוסק בהשפעה לטווח הקצר:
    לימוד דרך תצפית– המתבסס על סדרת ניסויים של בנדורה וגרוס, אשר הראו כי לימוד ילדים דרך תצפית הוא לא רק על סיטואציות במציאות, אלא גם מצפיה בהתנהגות במדיה. דבר שמביא לחיקוי של דגמים אלה במיוחד כאשר ההתנהגות המוצגת זוכה להצלחה.
    מודל האתחול– החשיפה לאירועים ולהתנהגויות במדיה מהווה גירוי שמפעיל או מאתחל מחשבות בעלות משמעות דומה. כלומר צפיה אלימות מפעילה רגשות ומחשבות אלימים. מודל זה קשור בתאוריית העוררות של ברקוביץ שטוען שצפייה בטלוויזיה מפעילה מחשבות אסוציאטיביות הקשורות במפה הקוגנטיבית ומעוררת רגשות הקשורים במחשבות אלה. (מחקרים מצאו תנאים שמגבירים התנהגות כזו)
  2. מודל העוסק בהשפעה לטווח הארוך:
    המודל ההתפתחותי– חשיפה לאלימות בטלויזיה בגיל צעיר מוצפנת במפה הקוגנטיבית המתפתחת ויכולה להשפיע על קיבוע של תסריטי התנהגות אלימה בהקשרים שונים במציאות גם בגיל מאוחר יותר.

השפעה מצטברת של אלימות על פיתוח אדישות
חשיפה מצטברת לאלימות בטלוויזיה עלולה לפתח אדישות וקהות חושים הן כלפי אלימות נצפית בטלויזיה והן כלפי אלימות המתרחשת במציאות המתבטאת בדרכים שונות . בניגוד להשפעה על חיקוי ההתנהגות העשויה להשתנות בהתאם למאפיינים ונטיות של צופים שונים – פיתוח אדישות לאלימות אופייני לכלל הצופים.
השפעה על תפישת המציאות כאלימה ומאיימת
תוצאה נוספת של חשיפה מוגברת לטלויזיה נובעת מההתייחסות אליה כמעצבת אמונות, ערכים ותמונת עולם. נמצא כי בקרב צופים כבדים החשופים לתוכניות אלימות מתפתחת תפישה של המציאות החברתית כמציאות אלימה ומאיימת הנותנת לגיטימציה לאלימות כדרך לפיתרון קולנפליקטים. צופים אלו מפתחים פחד ליפול קרבן לאלימות וכמו כן חוסר אמון בזולת.

ילדים בגיל הרך כקהל יעד פגיע להשפעות הטלוויזיה: (מתוך זה מובן למה חשוב לעשות מחקר דווקא לגיל הזה)
ילדים בגיל הרך הם קהל יעד פגיע ביותר להשפעות של הטלויזיה. ראשית– הטלויזיה נגישה ומצויה בכל בית, קלה להפעלה ואטרקטיבית. שנית-ילדים בגיל צעיר נבדלים ממבוגרים בדרך שבה הם מעבדים ומפרשים חומר טלוויזיוני. חוסר הידע שלהם על העולם מקשה עליהם להבחין בין דמיון למציאות. הקושי הזה עלול להביא אותם לחיקוי התנהגויות שיש בהן סיכונים פיזיים בין אם על ידי חיקוי של גיבורים אלימים בעלי כוחות על טבעיים (סופרמן) ובין אם על ידי חיקוי התנהגויות שהוצגו בטלוויזיה אשר אינן הגיוניות במציאות כמו התאושששות מידית של הנפגעים ללא הצגת סבלם.

מחקרי ניתוח תוכן על אלימות בטלויזיה שנעשו בעולם:
המחקר החדשני והמקיף ביותר בתחום זה הוא המחקר שיזמה האגודה הלאומית לטלוויזיה בכבלים בארצות הברית ב1994, אשר כלל בדיקת כמה מרכיבים, בניהם התייחסות לשכיחות ולדרכים שבהן מוצגת אלימות בטלויזיה, ובדיקת האפקטיביות של מסרים נגד אלימות בתוכניות ובתשדירים מיוחדים. התוכניות שנבדקו חולקו לכאלה המכוונות לילדים עד גיל 13, ולאחרות. נוסף לשכיחות האלימות נבדקו גם ההיבטים המתייחסים להקשר הצגת האלימות: האם נוקטי האלימות הם גיבורים או נבלים, האם יש שימוש בנשק, האם מוצג סבלם של הקורבנות, האם יש תגמול לפעילות האלימה, האם יש "הצדקה" לאלימות והאם הדמות האלימה נענשה.
ממצאים הדו"ח מצביעים על סביבה טלוויזיונית רוויה באלימות , ושכיחותה גבוהה יותר בתוכניות המיועדות לילדים מתחת לגיל 13. ברוב האינטרקציות האלימות שיועדו לגיל זה הפעלת האלימות הוצגה ממרחק וללא דם, ללא הצגת תופעות שליליות של הפגיעה וללא סבל או נזק גפני. הסיבות לאלימות היו רווח אישי, כעס, או הגנה על חיים. בדו"ח הראשון של המחקר הייתה התייחסות לצורת ההצגה של האלימות הטומנת סיכון של למידת חיקוי: יוזם הפעולה האלימה הוא דמות אטרקטיבית, האלימות נראית מוצדקת, אין ענישה של התוקפן, אין ביקורת/חרטה ולא רואים א תוצאות הפגיעה מצדו של הקורבן. התברר כי דווקא התוכניות המיועדות לילדים בגיל הרך כללו יותר אלימות בעלת מאפיינים של סיכון לעומת אחרות שאינן מיועדות לילדים.

שיטת המחקר:
הניתוח התייחס לשבוע מלא של שידורים לגיל הרך בכל הערוצים ששידרו לקהל יעד זה: ערוץ 1, ובכללו הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 2 וערוץ הילדים. ניתוח תוכניות הטלוויזיה נערך בשתי רמות: ברמת התוכנית השלמה וברמת האירוע האלים ספציפית.
רמת התוכנית-
התייחסות לקריטריונים הבאים-
מאפייני אלימות בתוכנית: אלימות מילולית ואלימות פיזית.
המסרים: 1. מסרים נגד אלימות 2. ענישה של התוקפן 3. לקח המחזק התנהגויות אלימות. ישנם 4 סוגי לקחים הנחשבים כמחזקי אלימות. א. מותר להשתמש באלימות למטרות חיוביות. ב. האלימות משתלמת- מי שחזק ואלים יותר מנצח. ג. חשוב שהטובים ירעו לרעים שגם הם חזקים. ד. א"א לעצור או להפסיק אלימות.
רמת האירוע האלים-
התייחסות לקריטריונים הבאים:
סוג האלימות: 1. אלימות פיזית ללא אביזרים. 2. אלימות פיזית עם אביזרים. 3. אלימות מילולית.
הסיבות לאלימות: אלימות ללא הצדקה מפחיתה את הסיכוי לחיקוי בעוד שאלימות עם הצדקה מוסרית כביכול  מגבירה את הסיכוי לחיקוי. אך לעומת זאת אלימות ללא הצדקה מוסרית עלול לחזק פחד ולטפח תפיסת העולם כאכזר. לפיכך נערכה הבחנה בין סוגי הסיבות לאלימות: 1. סיבות שליליות. (ממניעים של שתלטנות וכו) 2. סיבות מוצדקות מוסרית לכאורה (עבור הגנה עצמית וכו)
רציפות הפעילות האלימה:כיוון שהשפעת העוררות מתחזקת ככל שעוצמת הגירוי חזקה יותר הוחלט להבחין בין 1. פעולה בודדת 2. רצף של פעולות אלימות ללא הדרגתיות 3. רצף המחריף בהדרגה.
ההקשר של הפעילות האלימה: האם היה ניסיון לפתור את הבעיה בדרך לא אלימה ?
דרך הצגת האלימות: 2 קריטריונים לבדיקת ההצגה הגרפית של האלימות- 1. מידת הריאליזם בהמחשת האלימות.(הצגת דם/פצע, או תיאור מילולי)  2. מידת הסינטטיות בהצגת האלימות הפיזית- א. הצגת סבלו/כאבו של הנפגע. ב. הצגת התאוששות הנפגע.
אפיון המעורבים באלימות: הנפגעים והנוקטים אותה היו לפי הקריטריונים הבאים-גיל, מין, יחידים לעומת קבוצה, זרים לעומת מכרים ,דמויות ראליות לעומת מצוירות.
התערבות צד שלישי: הצגת צד שלישי המגנה את האלימות היא דגם חיובי בחברת ילדים צעירים. ההתייחסות במקר זה היא לכמות האירועים בהם מוצג צד שלישי המגנה את התוקפן ומצד שני כמות האירועים בו צד שלישי מחזק את התוקפן.
תגובת הנפגע:באיזו מידה תובת הנפגע היא אלימה, פסיבית/ניטרלית (ברחיה, חוסר תגובה) או ממתנת אלימות (בקשה להפסיק, קריאה לעזרה..)?

הליך המחקר
בשלב הראשון על סמך סיקור של מחקרי ניתוח תוכן שנערכו בארצות אחרות, התייעצות עם מומחים וצפיה בתוכניות- הגודרו משתנים רלוונטיים לניתוח. בשלב השני הוסברו ההגדרות ודפי העבודה לשתי צופות, שאין להן קשר לחינוך בגיל הרך ושהיכרותן עם תוכניות טלוויזיה לגיל זה מוגבלת. תחילה התנסו הצופות על תוכניות מסוגות שונות והתקיימו מפגשי הדרכה ונערכה בהם השוואה של הניתוח ונדונו בעיות על סמך צפיה משותפת בקטעים נבחרים. בסוף התהליך הגיעו הצופות לניתוח של 2 תוכניות ברמת הסכמה מלאה. בשלב השלישי הוקלטו כל התוכניות ובשלב הרביעי התקיימו 2 מפגשים עם החוקרת , כאשר לקראת כל אחד מהמפגשים האלה נערך ניתוח של כל התוכניות על ידי כל אחת מהצופות בנפרד. בשלב זה הגיעו הצופות להתאמה של 93%. אירוע שלגביו הייתה מחלוקת האם הוא אלים או לא לא סווג כאלים.

ממצאים
אלימות ברמת התוכנית
שכיחות האלימות: – במחצית מהתוכניות (51%) ששודרו בשבוע הנידון לגיל הרך נצפתה אלימות.
– שכיחות האלימות בתוכניות קנויות הייתה גבוהה פי 3 משכיחותה בתוכניות בהפקה מקורית ישראלית. (65% לעומת 22% בהתאמה)
– אלימות בתדירות גבוהה של 10 אירועים אלימים או יותר במהלך אותה תכנית הייתה מרוכזת ב21 תכניות, כולן  תכניות קנויות מסוג סרטים מצוירים.
מסרים: – רק ב12% מכלל התכניות שנצפו היו מסרים מפורשים נגד אלימות. (אחוז זה היה גבוה מעט  בחינוכית (16%).
– ברוב התכניות שבהן נצפתה אלימות הועבר מסר כללי המחזק אלימות: כ34% מהתכניות שבהן הועבר מסר שמותר להשתמש באלימות למטרות חיוביות, ב26% מהתכניות הועבר מסר שחשוב שהטובים יראו לרעים שגם הם חזקים, ב15% מהתכניות הועבר מסר שהאלימות משתלמת ב6% מהתכניות הועבר מסר שאי אפשר להפסיק או לעצור אלימות.
אלימות ברמת האירוע
סוג האלימות המוצגת: ב89% מהאירועים האלימים שנצפו הייתה אלימות פיזית. מתוכם ב49% היה שימוש באביזרים. (שהייתה שכיחה יותר בתכניות הקנויות). ב31% מהמקרי נצפתה אלימות מילולית.
סיבות לנקיטה באלימות: חלק ממניעים שליליים מובהקים ( קונפליקטים בין הצדדים המעורבים) ולמקצתן הצדקה מוסרית לכאורה (אלימות כאמצעי/כהגנה עצמית.)
רציפות הפעולה האלימה: יותר ממחצית האירועים האלימים שנצפו (54%) כללו מספר פעולות אלימות ברצף. ב27% מהאירועים הוצג רצף של פעולות אלימות המחריף בהדרגה. רצף כה היה שכיח יותר בתוכניות הקנויות מאשר בתוכניות שהופקו בישראל.

ההקשר: רק ב2.5% מהאירועים הוצג ניסיון למצוא פתרון בדרך לא אלימה לפני ההתנהגות האלימה.

 דרך הצגת האלימות: רוב רובם של אירועי האלימות (96%) התרחשו בין דמויות מצוירות והיתר בין חבובות, כך שהאלימות שהוצגה הייתה ללא המחשה ריאלית. ב 89% מהאירועים האלימים ההמחשה הייתה סכמתית ללא דם ופציעה, וביתר האירועים ניתן תיאור מילולי מופשט, בדרך כלל על ידי מי שסיפר את הסיפור. יתרה מזאת: רק ב 15% מהאירועים הוצג סבלו של הנפגע באלימות הפיזית, ובלמעלה ממחצית האירועים (59%) הוצגה התאוששות מיידית.

מגדר, גיל וסוג היכרות בקרב המעורבים באלימות: רוב רובם של מקרי האלימות אירעו בין דמויות לא מציאותיות. ב 68% מהאירועים היו המתקיפים גברים ורק ב 10% הם היו נשים. שיעור הגברים המותקפים היה גבוה יותר מפי ארבעה משיעור הנשים המותקפות. למעלה משני שלישים מהדמויות המעורבות באלימות (70%) היו דמויות בוגרות. 45% מהאירועים האלימים התרחשו בין זרים, 36% בין מכרים או שכנים, 16% בין חברים ו 3% בין בני משפחה.

התערבות צד שלישי: ב 75% מהאירועים האלימים ששודרו נכח צד שלישי. ב 29% מהאירועים היה צד שלישי שלא הגיב וב 5% היה צד שלישי שהתערב לחיזוק התוקפן. רק ב 21% מהאירועים היה צד שלישי שהתערב לחיזוק הקרבן או לענישת התוקפן. רק ב 2% מהאירועים הוצג צד שלישי שגינה את האלימות באופן כללי או גינה את שני הצדדים המעורבים באירוע.

תגובות הנפגעים ב 43% מהאירועים האלימים לא הוצגה תגובה של הנפגע לאלימות. תגובות שמכוונות להפסיק את האלימות נצפו ב 19% מהאירועים. תגובה של העמדת האלים במקומו נצפתה ב 9% מהאירועים. ב 22% מהאירועים הוצגו תגובות שמסלימות את האירוע: התגרות או תגובה אלימה.

דיון

רמת האלימות בתכניות ששודרו לילדים בגיל הרך בישראל בשבוע האחרון של המילניום הקודם הייתה גבוהה: בממוצע, צופי טלוויזיה בישראל נחשפים עד כניסתם לבית הספר ליותר מעשרת אלפים אירועי אלימות בטלוויזיה, גם כאשר הוריהם מגבילים את הצפייה שלהם אך ורק לתכניות המיועדות לגילם.

ניתוח התוכן של התכניות ששודרו בישראל לגיל הרך בסוף המילניום מאתר גורמים מגוונים התורמים לפוטנציאל ההשפעה השלילי של החשיפה לתכניות אלה בכל התחומים שנסקרו ברקע התיאורטי: חיקוי התנהגויות אלימות במציאות, פיתוח אדישות והקהיית חושים כלפי אלימות המלווה בחוסר נכונות להתערב לטובת הקרבן וטיפוח של חוסר אמון בזולת הנובע מחרדה ופחד מפני עולם אכזר עם מציאות חברתית אלימה ומדכאת. בקרב המשתתפים במפגש זה הייתה אחדות דעים בקשר לצורך לפקח על אלימות בתכניות טלוויזיה לילדים ובצורך למתן את התופעה. לאחרונה נחתמה על ידי הגופים המשדרים תוכניות לילדים אמנה בה התחייבו, בין היתר, להקפיד על הצגת עולם חברתי רצוי המושתת על עקרונות אנושיים. בה בעת מחויבים היום הגופים המשדרים בישראל, על פי חוק, לתייג את התכניות ולהתריע על אי התאמה לגילים שונים. פעילות של הורים, מחנכים וגופים האמונים על שלום הילד שתתריע באופן שוטף על תופעות של אלימות בשידורי הטלוויזיה לגיל הרך תוכל להוות לחץ נוסף על הגופים המשדרים. כמו כן, מן הראוי לפעול להקצאת משאבים מיוחדים לסיווג בלתי תלוי המבוסס על ניתוח שיטתי של רמת האלימות התכניות המיועדות לאוכלוסיית יעד רגישה זו. נוכח סמני האלימות ההולכים ונפוצים בחברה הישראלית יש להתייחס בחומרה מיוחדת לממצאי המחקר המעידים על תרומה פוטנציאלית של תכניות הטלוויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל להבניה של אלימות כדרך פעולה לגיטימית.

פעולות אלימות רבות ננקטות ע"י גיבורים כמו סופרמן וכדו'. אותם גיבורים  הם בד "כ דמויות על אנושיות וילדים נוטים להתחבר מאוד לדמויות אלו .בגלל הקושי של הילדים  להבחין בין הדמיון למציאות גדל פוטנציאל הסיכון של חיקוי התנהגויות של דמויות כאלה.בטלוויזיה ישנם המון אירועי אלימות עם הצדקה מוסרית ובנוסף לכך רוב מקרי האלימות מתרחשים בין דמויות מבוגרות מה שנותן לגיטימציה להתנהגות אלימה ולכך שאלימות היא מכורח המציאות.                         

כשליש מהתוכניות  לא הייתה בהם ענישה של התוקפן דבר אשר נותן לגיטימציה לאלימות ומגביר את הסיכוי לחיקוי. דבר זה משמעותי במיוחד לגיל הרך.האלימות בתוכניות המשודרות בישראל לגיל הרך מוצגת ללא כאב וסבל ובגלל שילדים מתקשים להבחין בין דמיון למציאות ובגלל חוסר הניסיון שלהם הם תופסים את האלימות כדבר שלא כרוך בסבל ושלא גורם לתוצאות בלתי הפיכות ובכך מגדיל את הסיכוי לחיקוי.                                         

ביחס למסרים על אלימות מסרים נגד אלימות מופיעים בשכיחות הרבה יותר נמוכה. ילדים מתקשים להבין מסרים בלתי מפורשים ולרוב המסרים נגד אלימות לא מפורשים , עם זאת יש שכיחות נמוכה של הצגת ניסניות למצוא פתרונות בדרך לא אלימה. רוב אירועי האלימות שמשדרים מחזקים את האדישות כלפי אלימות וגם אם כן מציינים  התערבות לטובת הקורבן זה נעשה בצורה לא מפורשת.

ניתן לומר כי התוכניות ששודרו בישראל לגיל הרך בסוף המילניום גומרות למספר השפעות שליליות: חיקוי התנהגויות אלימות במציאות, פיתוח אדישות והקהיית חושים כלפי אלימות המלווה בחוסר נכונות להתערב לטובת הקורבן וטיפוח של חוסר אמון בזולת הנובע מחרדה ופחד מפני עולם אכזר עם מציאות חברתית אלימה ומאיימת.

יש לזכור כי חלק מהשעות שבהם התוכניות משודרות הם שעות שהילדים צופים ללא נוכחות מבוגר – דבר שמגביר את הפוטנציאל לחיזוק אלימות.

מגמת הגלובליזציה בתוכוניות טלויזיה המשודרות לילדים שגברה בעשור האחרון הפכה את נושא השפעת הטלויזיה  על ילדים לנושא בעל עניין ציבורי במדינות רבות. ב1995 נוסד מרכז המידע הבין לאומי על ילדים ואלימות על המסך. מטרת מרכז זה לפקח כמה שיותר על אלימות במסכים . במסגרת מגמה זו נפתחו ערוצים חדשים כגון "הופ" שמטרתם להנחיל תכנים ערכיים.

היום הגופים שמשדרים בישראל מחויבים על פי חוק לתייג את התוכניות ולהתריע על אי התאמה לגילאים שונים. יש לנכון שהורים וגופים מחנכים אחרים יתריעו על אלימות בטלוויזיה לגיל הרך ובכך יהוו לחץ נוסף על הגופים המשדרים . יתר על כן  ראוי להקצות משאבים על סינון אלימות בתוכניות.

הדיון בהשפעת הטלוויזיה לאלימות בישראל נפוץ הן בשיח הציבורי והן בשיח הבין אישי- משפחה , גן ילדים-  בתי ספר.                                         הקיטוב בין הקבוצות בחברה , המתחים והלחצים הכלכליים והחברתיים והאיום הביטחוני גם כן תורמים לאלימות פיזית ושיח פוליטי.

סיכומי מאמרים: "היבטים סוציולוגיים וחינוכיים של אמצעי התקשורת"

סיכומי מאמרים בסוציולוןגיה

סיכומי מאמרים בחינוך

סיכומי מאמרים בתקשורת

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות