סיכום: ילדות בסביבה החברתית המשתנה של סוף האלף השני

ילדות בסביבה החברתית המשתנה של סוף האלף השני / בר יוסף, ר. (2000)

 

המאמר עוסק בשינויים במעמדם של ילדים בעתיד הקרוב, תוך ניתוח מגמות חברתיות המסתמנות בחברה בסוף המאה ה-20. מעמדם של הילדים במשפחה ובחברה משתנה, וכתוצאה מכך נדרשת הסתגלות חדשה במשק הבית, ביחידה המשפחתית ובין המשפחה לבין המערכת המוסדית. עולים ארבעה תחומים:

  1. תפיסת הילדות המודרנית שנובעת בעיקר מאינדיבידואליזציה של ילדים ומטשטוש מסוים בין תקופת הילדות לתקופת הבגרות.

 

  1. שינוי באופיו של משק הבית, לאור תהליכים לכאורה בלתי תלויים שחוברים יחד ומחוללים מפנה במעמד משק הבית הפוסט-מודרני. שלושת השינויים המסתמנים הם: חדירת הטכנו' האלקטרונית לבית הפרטי המאפשרת העתקת מגוון פעולות אל הבית, עלייה בהשכלתן של נשים ונטייתן הגוברת להשתכר, שינויים במע' התעסוקתית הן מבחינת התעסוקות והן מבחינת התורות הניהוליות.

 

  1. בעיות וגישות חדשות לגבי זהות השתייכותם המשפחתית של ילדים- החפיפה בין הורות ביולוגית, חברתית ומשפטית כבר לא מובנת מאליה עקב שיעורי הגירושין והנישואין החזויים, השיעור הגובר של אימוץ ילדים וטכנו' ההפרייה החדישות.

 

  1. העצמת הילדים ע"י חוקים הולכים ומתרבים על זכויות ילדים, מודעותם של הילדים לכל אלה ועלייתן של עמותות סנגור המייצגות את הילדים מול מוסדות האפוטרופסות המסורתיים כמו המדינה, ביה"ס ואף ההורים.

 

רק לאחרונה התפתח המחקר החברתי התיאורטי והאמפירי של הילדות. המחקר החברתי מתמקד בהשפעתם של גורמים חברתיים על נושאים שקשורים לילדות ולמעמדם של הילדים בחב'. הספרות בדר"כ מבחינה בין המושגים "ילדות", "ילדים" ו"ילד".

 

המושג והתפיסה של הילדות

על אף שרבים השתכנעו מטיעוניו של אריאס בפרסומו הראשון בצרפתית של הספר על ההיסטוריה של הילדות, עלתה גם ביקורת כלפיו. לפי אריאס, המושג "ילדות" כקטגוריה חברתית הוא המצאה חדשה שהופיעה בערך במאה ה-17. בימה"ב, הילדות לא הייתה קטגוריה נפרדת בתודעתם של המבוגרים, והם לא התייחסו לילדים כאל דמויות ייחודיות. הילדים חיו בעולמם של המבוגרים, והיו חלק ממנו. בערך עד גיל 7, הילדות המוקדמת הוכרה כשלב של פגיעות, חוסר אונים חולשה ותלות מוחלטת במבוגרים. מגיל זה, נחשבו הילדים למבוגרים בלתי שלמים. כמו כן, לפי אריאס, ההורים לא פיתחו קשר חזק עם ילדיהם הקטנים עקב שיעורי התמותה הגבוהים של ילדים.

מבקריו טענו שמקורותיו היו מועטים ולא מייצגים, וכן התקיפו את מערכת המושגים שלו. ארצ'ר העלה נקודות בעייתיות. אחת מהן היא שאריאס לא הבחין בין המושג לבין התפיסה של הילדות- ארצ'ר מפקפק בכך שהייתה אי פעם חברה בלי המושג של הילדות. בנוסף, לפי ארצ'ר, אריאס מבטל את תפיסת הילדות של ימה"ב בשל היותה שונה מזו של ימינו.

למעלה מכך, לפי ארצ'ר ישנם שלושה פרמטרים אוניברסאליים שמאפיינים את כל תפיסת הילדות, וכן ההבדלים בין תפיסות שונות של ילדות נובעים כתוצאה מתוכנם השונה של הפרמטרים:

  1. גבולות- הגדרה של תחילת הילדות וסופה.
  2. ממדים- נקודות המוצא להגדרת הילדות.
  3. חלוקות- החלוקה של תקופת הילדות לתת-תקופות.

מטרת הדיון היא להצביע על האוניברסאליות של מושג הילדות, האחידות של הפרמטרים כבסיס לדיון השוואתי, ויחד עם זאת להדגיש את התלות התרבותית בתוכנה של המסגרת האחידה כתוצאה של השינויים שהיו בעבר ושיש לחזותם לעתיד. שיאה של האוניברסאליות הוא בניסיון לגלובליזציה של תפיסת הילדות ותוכנה ע"י אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. מהאמנה עולה הצהרה של הפרדה בין ילדות לבגרות בהתאם לקריטריון של גיל כרונולוגי. יתרה מכך, גיל 18 נקבע כגיל המרבי לסיום תקופת הילדות, עם אפשרות של קביעת גיל בגרות מוקדם יותר בהתאם לשונות התרבותית. זאת ועוד, מהמושג "בגרות" משתמעת ההנחה שילדות היא "אי-בגרות".

באמנה נעשה ניסיון לנסח מושג גלובלי של ילדות ותפיסה של נורמות חברתיות ליחס הנאות כלפי הילדים באשר הם ובכל תקופת ילדותם. בו בזמן, גישה זו מתייחסת לשוני התרבותי-כלכלי של העולם השלישי. גיל 18 מקובל כגיל הבגרות ברוב הארצות המערביות. בדר"כ הבגרות מהווה את הגיל שבו צעירים חופשיים לקבל על עצמם תפקידים של "בוגר", הגיל שבו עליהם למלא את חובות החברה כלפי אזרחיה הבוגרים ומותר להם ליהנות מזכויות של בוגר.

הגדרת הבגרות תהיה תלויה במכלול התפקידים שמצופים מה"בוגר" באותה חב'. בבסיס קביעת הגבול בין ילדות לבגרות עומדת ההנחה שבגיל זה הצעירים והצעירות בעלי מוכנות ומסוגלות לעמוד בדרישות התפקודיות של המבוגר הסטנדרטי. המעבר לבגרות החברתית אינו חד ואינו מתרחש ביום ההולדת או אפילו בשנה שנקבעה כסוף הילדות. ילדים נכנסים לעולם הזכויות והחובות של בוגר בהדרגה ובגילאים שונים.

בניגוד לתחילת קום המדינה, כשילדים נרשמו בת.ז. ובדרכון של הוריהם, לאחרונה הם זוכים למס' זהות ולדרכון על שמם. כלומר, הם יכולים לצאת מהארץ בגיל צעיר ללא הוריהם. מעבר לכך, האינדיבידואליזציה הבירוקרטית של הילד הישראלי מתחילה בתעודת הלידה שבה הוא מקבל ייחוד ע"י שם פרטי שמצורף לשם המשפ'. כמו כן, בגיל 5 מתחילה חובת הלימודים (חוק לימוד חובה), אמנם האחריות למילויו מוטלת על ההורים. לעומת זאת, במע' הלימודית הילד נמצא במסגרת שבה מצופה ממנו לשאת באחריות על מילוי דרישות המוסד.

גיל 18, שלכאורה קובע את גיל הבגרות, למעשה אינו מהווה גבול אחרון למגבלות גיליות. האירועים הדרמטיים לגיל זה הם סיום הלימודים והגיוס לצבא. לפיכך, הרלוונטיות שלו מותנית במעמד ובנהלים סקטוריאליים. תפיסת הילדות על ממדיה היא תוצר של חברתי של שילובי מרכיבים רבים ומגוונים – בירוקרטיים, פוליטיים, כלכליים, תרבותיים, דתיים, היסטוריים ולא פעם מקריים. בהמשך מובאות מס' מגמות שינוי של המערכת החברתית והמשפחתית והשפעתן האפשרית על תפיסת הילדות לקראת האלף השלישי.

 

משק הבית המתחדש

לפחות בתקופת הילדות המוקדמת, ילדים זקוקים להגנה ולטיפול במשק בית מסוג כלשהו, כאשר ההנחה היא שבדר"כ הורה אחד לפחות ימלא תפקידים של טיפול וסוציאליזציה. הנושא של משק הבית בחיי הילדים נידון פחות מאשר נושא ההורות, על אף העובדה שהמרחב הפיזי והחברתי הראשון בחיי ילדים הוא משק הבית הפרטי של המבוגרים האחראים עליהם (לא בהכרח הוריהם הביולוגיים), ובתקו' הילדות יבלו ילדים את רוב זמנם במרחב פרטי זה. אריאס ראה את השינויים במשקי הבית של מעמד הבורגנות במאה ה-18 כגורם העיקרי ל"המצאת" מושג הילדות המודרני.

לפני המהפכה התעשייתית כללו לעיתים משקי הבית המשפחתיים נוסף לבני המשפ' הקרובה גם בני משפחה מדרגות שונות, פועלים ושוהים זמניים מסוגים שונים. יתר על כן, הבית היה מקום למגוון רב של פעילויות. עם המהפכה התעשייתית, החלה הוצאתן של פונקציות שונות ממשק הבית. החב' המודרנית החליפה פונקציות רבות של משק הבית המשפחתי, וסיפקה לאזרחיה: עבודה מחוץ לבית, חינוך וטיפול לילדים, דאגה לחולים ולקשישים ומגוון שירותי צריכה. במקביל לכך, הופיעו תאוריות סוציולוגיות שהציגו את "המודל המודרני" של המשפ' ומשק הבית האקספרסיבי, המעביר את הפונקציות היצרניות והפורמליות האחרות לסוכנויות ציבוריות ומעניק בעיקר תמיכה רגשית.

תיאוריות מרקסיסטיות, סוציאליסטיות ופמיניסטיות ראו בהעברת פונקציות משק הבית המשפחתי למוסדות ציבוריים פורמליים את הדרך לתיקון עוולות חברתיות, כגון: אי-שוויון, עוני, ניצול ודיכוי של נשים וילדים. בעידן הפוסט-תעשייתי החלה מגמה הפוכה, ומשק הבית חוזר להיות מקום לפעילויות מרכזיות. הסיבות לכך הן טכנולוגיות ומוסדיות:

  1. תוחלת החיים עולה.
  2. אוריינות אוניברסאלית.
  3. טכנו' אלקטרונית שמאפשרת בעלות נמוכה- עבודה, חינוך, בידור ותקשורת למאגרי מידע ולספקי שירותים ושווקים מהבית הפרטי.
  4. המחיר הגבוה של שירותי הרווחה והצטמקות הקרנות למטרות אלה.
  5. כניסתן המסיבית של נשם לשוק העבודה.
  6. שינויים באפשרויות העיסוק, המבנה הארגוני של מע' עבודה והפילוסופיה הניהולית וכן האפשרות לעבוד מהבית.

בנוסף לכך, מתחזקת החשיבות הפסיכו-חברתית של משק הבית. משק הבית הרב-תפקודי מהווה שינוי משמעותי בסביבתו המיידית של הילד. העובדה שילדים יהיו יותר זמן בחברתם של מבוגרים תגביר את היכרותם עם עולם המבוגרים. לפיכך, ידמה עולמם הביתי של הילדים לתקו' שקדמו למהפכה התעשייתית כשמשק הבית היה מרכז פעילותיהם של המבוגרים. כמו כן, הימצאותם של אמצעי תקשורת אלקטרוניים בבתים רבים והתפיסה המהירה של הילדים את הפעלתם, פותחות בפניהם בגיל צעיר יחסית משאבי מידע בלתי תלויים בהוריהם ובלתי מבוקרים על ידם. מיומנותם הטכנולוגית של הצעירים עולה לעיתים על זו של המבוגרים, והודות לכך הם משיגים בסיס חדש של סטטוס במשפחתם.

משק בית מקוון והורים שעובדים מהבית או שיום עבודתם גמיש, משפיעים על היחסים במע' ילד-משפ'-ביה"ס. הילדים מגלים שהם יכולים ללמוד בביתם לפי הקצב שלהם ולפי עיצוב עצמי של סדר יומם. זאת ועוד, הם מביאים לביה"ס מידע רב ואוריינות מחשבתית שלעיתים אינם נופלים מאלה של מוריהם. קיים מס' מועט של הורים בישראל שמעדיפים למצוא שיטות חינוך ותוכניות לימודים שונות מהתקניות הממוסדות.

לאחרונה, אנו עדים למעורבות הולכת וגוברת של הורים במע' החינוך ובדרישות לשינויים. הקשר בין הבית למוסדות החינוך הפורמליים יכול ולהתפתח ולהשתנות תוך כדי שת"פ או קונפליקט, ביזמתה ובברכתה של המדינה או בלעדיהן. מגמות אלו יכולות להוביל את פתיחת המע' החינוכית ליוזמות שונות, ובעקבות זאת, לפיתוח מע' פרטיקולריסטית של המשכילים ושל בעלי האמצעים והורדת האיכות והיוקרה של החינוך הכללי.

משק הבית הרב-תפקודי זקוק להשתתפותם של כל בני הבית בארגון החיים היומיומי, בעיקר במשפ' מרובות ילדים ובמשקי בית חד-הוריים. חדירת פעילות תעסוקתית למרחב הבית וההפגשה עם הפעילות הביתית הופכות את משק הבית המשפחתית למעין יחידה של בית מלאכה ביתי. ייתכן שילדים ישתתפו לא רק בעבודות הבית, אלא גם בעיסוק תמורת הכנסה. למרות מה שמקובל לחשוב, נוכחנו גם ביכולת השתכרות של ילדים וצעירים ברמות שכר בינוניות ואף גבוהות. כמו כן, הבית הממוחשב עם אמצעי התקשורת הגלובליים פתח ערוצים נוספים לעבודה והשתכרות של נוער.

עבודה מהבית גורמת לשינוי משמעותי בדינמיקה שבין מוסדות חוץ משפחתיים לבין הבית. החב' המודרנית מאופיינת בהפרדה ברורה בין התחום הפרטי של הבית לבין התחום הציבורי של מוסדות החב' הפורמליים, שמתבטאת במרחב, בזמן ובנורמות ההתנהגות. המוסדות הרלוונטיים נמצאים מחוץ לבית, וההימצאות בהם נקבעת לפי "זמן שעון", המחייב סדר עבודה, תכניות מוגדרות ותזמון מדויק עם עובדים אחרים. כל זה מאפשר פעילות יעילה ויחסים שתואמים את מטרות המוסד: גישות אובייקטיביות, לפיהן עבודה, לימודים ובידור בבית יכולים לטשטש את הגבולות הברורים בין התחום הפרטי לבין התחום הציבורי. לעומת זאת, סביבת הבית המשפחתי מאופיינת בהעדר פורמליות, בשליטה על הזמן ועל סדר היום, בקשרים רגשיים וביחסים שאינם מוגדרים ע"י מטלות. הצמידות לזמן שעון היא חלשה יותר.

ההעברה המידית של מסרים ממקורות מידע אל הבית ומהבית אל כתובות שונות בו-זמנית מאפשרת חדירה בלתי מבוקרת לזמן העצמי. לא רק סדרי הזמן משתנים, אלא גם המושגים והקודים של זמן והשימוש בזמן. כדי שילדים יעמדו בסדרי הזמן הגמישים האלה, צריך להכין אותם למשמעת עצמית. בנוסף, הבית המקוון לא מספק את הפונקציות החברתיות של הפגשת ילדים ונוער עם עולם חברתי מגוון, התנסות ביחסים של שווים ושל בעלי סמכות שמתבססים על עקרונות שונים מאלה של המשפ'. ייתכן שהרחבת משך הזמן שבני המשפ' נמצאים יחד בבית כשכ"א עסוק בענייניו יביא ליתר דמוקרטיזציה, לשיתוף רב יותר ולחלוקת עבודה שוויונית – שישפיעו גם על הילדים.

המידע הרב שהילדים קולטים דרך התקשורת האלקטרונית מטשטש במידה מסוימת את ההבדלים בין הילדים להוריהם בתחום זה. אולם, כל שלושת סוגי הקונפליקט המשפחתי: קונפליקט הקשור בזמן, קונפליקט הקשור במאבקי כוח וקונפליקט הקשור בהתנהגות – עלולים להתחזק במשק הבית הרב-תפקודי. ישנו גם קונפליקט שנובע משימוש במרחב הביתי ובציודו. עבודת הורים בבית, ריבוי פעולות לימודיות ובידוריות ואולי אף עבודה מכניסה של נוער, כל אלה במרחב הבית, יכולים להחריף את התחרות על שימושים בשטח ובמכשירים.

לעיתים, הורים שעובדים בחוץ יכולים להביא הביתה את לחצי העבודה, ואלו עלולים להתחזק כשהצורך לעמוד במטלות של עבודה נמצא בתחרות עם זמינות לדרישותיהם של הילדים בבית. הקוד המשפחתי מחייב את האימהות להיות זמינות ונגישות לילדיהן כשהן בבית. היציאה של אימהות לעבודה "מתקצבת" את זמינותן, ואף מגדירה ומצדיקה בפני הילדים את אי-זמינותה של האם בבית. למעלה מכך, אין כיום דעה ברורה על השפעת העבודה התעסוקתית בבית על חלוקת התפקידים ומבנה הכוח במשפ'.

 

מפת המיקרו-רשת החברתית ושאלת הזהות

לילדים אין סטטוס חברתי ואין להם זהות חברתית עצמאית. המשפ', קבוצת השארות, חברי המשפ' וביה"ס מהווים את הרשת החברתית הראשונה של הצעירים. ישנם דפוסים חדשים ומשתנים של משפ', משק בית ורשת חברתית, כגון: גירושין ונישואין שניים של הורים, אימוץ, הפריה ע"י תורם, לידה מאם פונדקאית, משק בית חד-הורי וכו' – שמשפיעים על תהליך עיצוב הזהות של הילדים ועל מעמדם החברתי. אולם, ילדים זקוקים לדעת למי הם שייכים, איפה ביתם, מי אחראי עליהם ומיהם השייכים לרשת המשפחתית שלהם.

נמצא שילדים גמישים יותר מאשר מבוגרים ויכולים להתאים את עצמם ולהתמודד עם מצבים שנראים שונים מהפרספקטיבה המסורתית. מחקרים אנתרופולוגיים הראו שילדים לומדים וגדלים ללא קשיים מיוחדים בחב' שבהן נהוגים פוליגמיה, משקי בית רב-משפחתיים ודפוסי שארות מורכבים. לעיתים, יהיה על ילדים לפתח זהויות משפחתיות מקבילות. למשל במקרה של אימוץ, ישנה הזהות הביולוגית הקשורה להורה או הורים ביולוגיים וכן זהות השתייכות שתתפתח מהקשרים  עם הורים שאינם ההורים הביולוגיים, אבל אחראים על סיפוק צורכיהם, מעניקים להם את כתובתם ומעמדם ואולי גם את שמם. יהיו כאלה שיחוו תהליך דינמי יותר של התעצבות זהותם במשך מסלול חייהם הצעירים. הם יכולים לעבור שלבים אחדים עוד לפני בגרותם.

כדי להבין את מושגי הילדים על משפחתם, יהיה על המורים לדעת את הרכב משק הבית, לשאול על דרי הבית ועל הרשת החברתית הקרובה והרלוונטית של התלמידים. בניגוד להנחות על ההשפעות השליליות של דפוסי המשפ' החדשים, ייתכן שהודות לכך הילדים יסגלו לעצמם זהות רב-מימדית, הרגשת ביטחון מוגברת שתכשיר אותם לחיים בעולם המשתנה. מוסדות חוץ-משפחתיים ובראש ובראשונה ביה"ס, חייבים להיות ערים לדפוסים השונים של המצבים המשפחתיים והשינויים במשק הבית של הילדים. עליהם לאפשר לילדים לבטא את הגדרתם עבור משפחתם, ולהתייחס להגדרה זו כעובדה בלי תגובות שיפוטיות.

 

זכויות הילדים – לעשות למענם או עמם?

מאחורי הנושא של זכויות ילדים עומדת התפיסה המודרנית לפיה כל ילד הוא פרט ייחודי. למרות שההורים הם סוכני הסוציאליזציה הראשוניים, הם מתחלקים בתפקיד החברות עם מוסדות פורמליים, לרוב בחסותה ופיקוחה של המדינה. כמו כן, הילדים נכנסים לתחום הציבורי מוקדם בחייהם. ההכרה בילדים כיחידים העלתה את שאלת זכויות הילדים. תחילה דיברו על "זכויות פסיביות", כגון: טיפול, טיפוח והגנה שיבטיחו את רווחתם והתפתחותם הגופנית. לאחר מכן נוספו היבטים מופשטים יותר, כמו למשל: רווחה נפשית וחינוך נאות. במסגרת חובתם של ההורים להעניק לילדים טיפול והגנה, הושם דגש על זכאותם של הילדים וחובתם של מוסדות חברתיים (כולל המשפחה) להבטיח את מימוש הזכויות. הביטוי החברתי הבולט לכך הוא אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד.

לתוך המעגל של הורים-ילדים נוסף הממסד הפוליטי של המדינה בתור האפוטרופוס על רווחת הילד וחינוכו, שיבטיח את הכנתו המתאימה של אזרחי העתיד. נוספו לאלה אנשי המקצוע היצרנים, המתווכים ומעבירי ידע, טכניקות, נורמות, סטנדרטים וכו'. יתר על כן, פועלת מערכת מבצעת של מחנכים בגנים ובבתי ספר, רופאים ופסיכולוגים של ילדים, יועצים, מדריכים ומקומות בידור מיוחדים וספרות כתובה ומשודרת לילדים ולמטפלים בהם. הורים מצופים לאהוב את ילדיהם, והחברה משאירה להם את האחריות העיקרית לדאגה לילדיהם ולחברותם כל עוד הם מתנהגים בהתאם לסטנדרטיים הנורמטיביים המקובלים.

בשנות ה-60 וה-70, תנועות שחרור בארה"ב עשו ניסיונות לכלול את נושא הילדים, ודרשו זכות של הגדרה עצמית לילדים. זכויות "אקטיביות" אלה כללו: זכויות כלכליות של בעלות על רכוש והשתכרות, זכויות פוליטיות לבחור ולהיבחר, זכויות של עיצוב עצמאי של סגנון חיים, דרכי בידור, נסיעות, לימודים וביה"ס וקיום יחסי מין. הרעיון המנחה היה ביטול ההבחנה בין מבוגר לילד, מחיקת הקטגוריה "ילד" והבטחה שלילדים יהיו זכויות שוות לאלה של המבוגרים ע"י חוקים. אידיאולוגיית השחרור לא הצליחה לעורר תנועה לשחרור הילדים בדומה לתנועת שחרור הנשים. אולם, זכויות ילדים זהו נושא המהווה בימינו חלק רחב יותר של זכויות הפרט. האמנה של האו"ם מנסה ליצור ולנסח מושג אוניברסלי של ילדות ותפיסה של זכויות אקטיביות ופסיביות של ילדים בכל הגילים.

תחיקה בנושא זכויות ילדים לא תמיד זוכה ליישום, על אף היותה נפוצה כעת בכל העולם. זכויות הילדים מושפעות ע"י התפיסה של חברה ותרבות מסוימות את הילדות ומקומם של ילדים בחברה, ואלה אינם תמיד תואמים את סעיפי האמנה. האמנה של האו"ם מתייחסת לכך, אך יחד עם זאת חותרת לנורמה גלובלית של זכויות ילדים. בתקופה הקודמת שבה היה דגש על זכויות פסיביות של הילדים, מערכת המורכבת מההורים, אנשי מקצוע למיניהם והמדינה הייתה אחראית על תהליך עיצובם והגנתם של הילדים. הרעיון של זכויות פעילות של ילדים מציב אותם כשותפים במערכת, דהיינו למשתתפים פעילים בעלי דעה ובעקבות זאת לבעלי עוצמה. בנוסף לכך, הם נעזרים בעמותות הסנגור הבלתי תלויות שרואות את תפקידן לא רק בהגנה על הילדים, אלא גם בהעצמתם.

 

לקראת העתיד

תהליכי השינוי במרחב החברתי של הילדים מערערים את התפיסות המקובלות של הילדות, וכן דורשים חשיבה מחדש על הפרמטרים המוצעים ע"י ארצ'ר: הגבולות של תקופת הילדות, הגדרת השלבים בעלי משמעות חברתית ומבחני המעבר משלב לשלב. במאמר נוכחנו לראות שהחוק הישראלי קובע מדרגות רבות של חובות וזכויות בדרך לבגרות מלאה, אשר נקבעו מטעמים שונים ובתקופות שונות. סביר להניח שמאחורי חלק מהקביעות עמדה ההנחה שהצעירים מגיעים בגילים שונים לכישורים שנחוצים לחובות וזכויות למיניהן. למעשה, מדובר בהנחה של גילי בגרות שונים.

סטרסן ומאייר מסכמים את "הגילים" השונים, שמתאימים במידה מסוימת לשלבי ההתפתחות לפי פיאז'ה ואריקסון:

  • גיל כרונולוגי- המרחק מתאריך הלידה.
  • גיל ביולוגי- המצב בהווה תוך התייחסות לתוחלת החיים בכוח.
  • גיל חברתי- תפקידים והרגלים בהשוואה לחברים אחרים של אותה חברה.
  • גיל פסיכולוגי- יכולתו של הפרט להסתגל לדרישות משתנות.
  • גיל שכלי- ניתן לראות אותו כנכלל בגיל הפסיכולוגי. עניין של דעה.

בזמננו חלו שינויים משמעותיים בתהליך צמיחתם והתבגרותם של הצעירים, שמשפיעים על גילם החברתי והפסיכולוגי, כגון: שינויים דמוגרפיים, שינויים ברמת החיים, הטכנולוגיה המאפשרת קשר גלובלי ותעשיית המידע. זאת ועוד, התהליכים החברתיים וההזדמנויות שעומדות בפני הצעירים השתנו אף הם. ייתכן שהחשיפה לאמצעי התקשורת האלקטרוניים שהובילו לחשיפה למתרחש בעולמם של המבוגרים ברחבי העולם רלוונטיים להתפתחותם המוסרית של ילדים, כפי שהם רלוונטיים לתפיסות המוסריות של המבוגרים.

הערכת המוכנות לתפקידים של מבוגר נקבעת ע"י הדרישות ממבוגר כמוגדר ע"י החברה. דוגמאות היסטוריות רבות מראות שהערכת המוכנות הגילית משתנה בתקופות ובתרבויות שונות. השאלות הקובעות הן טיב הקשר בין גיל לכושר, היחס בין סוגים שונים של כישורים, וכן העלות החברתית והאישית של התשובות הלא נכונות לשאלות אלה. לפני שנושא הזכויות הסבילות והפעילות של הילדים יוכל להגיע להסכמה כללית ולפתרון מוסדי, יש למצוא תשובות לכמה שאלות.

 

 

 

סיכומי מאמרים: "היבטים סוציולוגיים וחינוכיים של אמצעי התקשורת"

סיכומי מאמרים בסוציולוןגיה

סיכומי מאמרים בחינוך

סיכומי מאמרים בתקשורת

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות