פלטו שרון נ' ועדת הכנסת 1981 – סיכום

תמצית עובדות: העותר היה ח"כ בעת הגשת העתירה. הוא הורשע בבית משפט השלום בשתי עבירות, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 9 חודשים.

העותר הגיש ערעור על הרשעתו ועל גזר דינו אך בטרם נשמע הערעור החליטה ועדת הכנסת להשעותו מכהונתו כח"כ לפי סעיף 42 ב (א) לחוק יסוד הכנסת, למשך הזמן עד שפסק הדין שיינתן לו יהיה סופי.

השאלה המשפטית: אם בסמכותו של בג"צ להתערב בהחלטתה של וועדת הכנסת בעניינו של העותר, ועל פירושו הנכון של סעיף 42 לחוק יסוד הכנסת.

פסק דין: העתירה נתקבלה ברוב קולות. ביהמ"ש קבע כי כל וועדת של הכנסת היא גוף ציבורי הממלא תפקידים ציבוריים כדין ולפיכך מוסמך בג"צ לתת צווים נגד וועדות הכנסת.

דעות השופטים:

דעת הרוב – השופט כ' כהן: השופט כהן מדגיש כי לא הוטל במקרה זה כל ספק שבג"צ מוסמך לבחון את חוקיות פעולת וועדת הכנסת, והמחלוקת בין בעלי הדין היא רק בשאלה באילו מקרים יפעיל ביהמ"ש את סמכותו זו.

השופט כהן טוען כי במקרה הנדון, העובדה שבמשך הזמן של ההשעיה לפי סעיף 42 ב' הוא "עד שפסק הדין אינו סופי", מצביעה על כך שההשעיה היא צעד זמני שאותו יכולה ועדה הכנסת לנקוט בשים לב לתוצאות שיכולות היו להפסק סופית לגבי כהונתו של שרון, על פי הוראת סעיף 42 א'. אם ברור מראש שכל תוצאה לפי סעיף זה, לא תוכל לצמוח מסופיותו של פסק הדין לגבי הכהונה בכנסת, ממילא אין מקום להפעלת האמצעי הסופי של השעיה לפי 42 ב'. מהטעמים הנ"ל נראה לו כי נכון יהיה לומר שלסעיף 42 תינתן המשמעות שהוא חל רק כאשר ההרשעה בפסק דין שאינו סופי הביאה או עשויה להביא למתן גזר דין, שמטיל על הח"כ עונש מאסר בפועל של שנה או יותר. מכיוון שההשעיה היא עד מתן פסק הדין, עולה ברורות שמטרת ההשעיה היא שח"כ לא ימשיך במילוי תפקידו גם בתקופת הביניים שבין ההרשעה ליבן הזמן של מתן פסק דין סופי. על כן כל שימוש בסמכות ההשעיה במקרים, שבהם יוכל ח"כ להמשיך בכהונתו ולא ניתן יהיה להעבירו ממנה, על אף ההשעיה, מההכרח חייב להיחשב השימוש בסמכות ההשעיה במקרים שבהם יוכל ח"כ להמשיך בכהונתו ולא ניתן יהיה להעבירו ממנה, על אף ההשעיה מההכרח חייב להיחשב השימוש בסמכות זו, למטרה שאינה בסמכותה. ההלכה, טוען השופט שחריגה מתחומי המטרה שלשמה הוענקה הסמכות לראשות, מביאה למעשה לבטלותו. אין כל סיבה שבית המשפט לא יפעיל את סמכותו לגבי החלטת הכנסת, כאשר זו התקבלה מתוך הפרת החוק או מתוך הפרת עקרונות הצדק הטבעי.

לסיכום, ועדת הכנסת מוסמכת להשעות ח"כ על פי סעיף 42 ב' רק במקרה שהעונש הצפוי לו בפסק הדין, עולה על שנה. במקרה הנדון העונש אינו כזה, ועל כן אין להשעותו.

         דעת מיעוט – השופט לנדוי: השופט טוען כי המחוקק מבדיל ברורות בין סעיף 42 א' ל-ב'. אין מתעורר ספק לגבי ב', והוא אינו בלתי סביר לדעתו. השאלה הנדונה היא מתי יופעל הסעיף, והוא מעניין מובהק לשיקול דעתה של הוועדה. "כאשר הכנסת פועלת כרשות מחוקק, הלכה היא אצלנו, שאין ביהמ"ש מוסמך לבקר את פעולתה ולהעמיד בסימן שאלה תוקפו של חוק".

סיכום: חשיבותה העקרונית של ההלכה היא בכך שלדעת ביהמ"ש כאשר הכנסת מטילה על אחת מוועדותיה תפקיד שיפוטי, הריב ביצוע של זה כפוף לביקורת בג"צ באשר לחוקיות הפעולה, ומשזו לא הייתה חוקית לדעתו, כמו במקרה הנדון יבטלה.

 

 

חזרה אל: יסודות המשפט

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות