מיעארי נ' יו"ר הכנסת 1985

תמצית העובדות: העתירה נסבה על החלטתה של מליאת הכנסת ליטול מן העותר ח"כ מיעארי, את חסינותו. החלטת הכנסת התקבלה בשל השתתפותו על העותר בנכס לזכרו של קרואסמה, ממנהיגי ארגון אש"ף, בו נשא העותר מאום הזדהות עם הארגון.

השאלה המשפטית: פיקוח שיפוטי על פעולות הכנסת – האם רשאית הכנסת ליטול את חסינותו של העותר עקב השתתפותו בכנס ונאומו שם, עפ"י סעיפים 9, 3, 2 לחוק חסינות חברי הכנסת. והאם רשאי בג"צ לבחון את החלטתה של הכנסת ליטול את חסינותו, או שמא התערבותו מחייבת כניסה לתחום שאינו צריך לעסוק בו, והוא דרך הפעלת שיקול הדעת ע"י בית הנבחרים.

פסק הדין: ביהמ"ש קבע כי עקרון שלטון החוק במדינה מחייב גם את הרשות המחוקקת, וגם הכנסת חייבת לפעול במסגרת הסמכויות שהוכנו לה. במקרה זה החליט הרכב מיוחד של בג"צ ברוב דעות, כי יש לפסול את החלטת המליאה לצמצם את חסינותו של מיעארי והעתירה נתקבלה.

דעות השופטים:

         דעת הרוב-

הנשיא שמגר: לגופו של עניין, טוען שמגא כי שלילתה של זכות החסינות יכולה להיעשות רק אם מתקיימים התנאים הבאים: שהיא נעשית בהליך תקין ועל סמך ראיות המלמדות על קיומו של חשש קרוב לוודאי כי חבר הכנסת עתיד לנצל את זכותו לרעה, וכי אין המדובר בנסיבות הנופלות בגדר סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. העילה, ששימשה להסרת החסינות במקרה זה – טוען שמגא – הייתה אירוע שבמילוי תפקידו של העותר, עקב מעשה הנופל לגדר החסינות המהותית, נוגד את החוק, וכל כן היא פעולה ללא סמכות שאין לה קיום משפטי, לדעתו.

השופט ברק: לדעתו, נטילת החסינות היא פעולה שלטונית של הכנסת, וכמו כל פעולה שלטונית, היא חייבת לעגן עצמה בחוק. הכנסת ממלאת אפוא בנטילת החסינות, תפקיד ציבורי ופעולתה, נתונה לביקורת שיפוטית של בג"צ מכוח סעיף 15 לחוק יסוד השפיטה.

בכך עונה רק על השאלה המהותית. עוד מוסיף ברק כי מן הראוי שבג"צ ינקוט זהירות בהתערבותו בהלכותיה של הכנסת ואמות המידה להתערבותו היא מהי במקרה הנדון מידת הפגיעה בעקרונות המשטר המדיני ובתפיסות ובחירויות המונחות ביסודו, והשפעה על תקינות פעולתו של הפרלמנט. לגופו של עניין טוען ברק כי הכנסת צריכה להשתכנע, כי הצורך בנטילת חסינות עולה על הנזק שבנטילתה. נטילת החסינות היא בשיקול דעתה והיא אינה מחויבת בה. במקרה הנדון ביקשה הכנסת להטיל סנקציה על התנהגותו של העותר בעבר. פעולה כזו אין היא רשאית לעשות, ושלטון החוק מחייב ביטולה.

השופט לווין: לווין טוען כי לדעת הדוגלים בצמצום עילות ההתערבות של בג"צ בהחלטות מליאת הכנסת וועדותיה, מוסכם, שניתן לתקוף החלטות אלו בשל חוסר סמכות. למשפחת פסולי הסמכות, שייך לדעתו, המקרה הנדון. לדעתו, מליאת הכנסת רשאית להחליט על הסרת חסינות אם היא סבורה שקיימות נסיבות לשמש לחברי הכנסת מסתור שלא למטרות שבעטיין הוענקה להם חסינותם. לדעתו, חייבת להיות כאן תשתית עובדתית מינימאלית שתוליד מסקנה בדרגת הסתברות גבוהה לניצול החסינות לרעה.

התשתית חייבת לדעתו להסתמך על נתונים שכבר קיימים ובאה לקדם התנהגות עתידית בלתי נאותה. אין זה מדרכו של בג"צ להתערב, מוסיף לוין, אך יש מקום להתערבות שכזו היכן שלא עמדה בפני המליאה תשתית עובדתית שכזו.

דעת המיעוט –

השופט אלון: לדעתו יש לנהוג בזהירות רבה לגבי הסרת חסינות בעקבות התבטאויות מדיניות. שלילת חופש הפעולה של ח"כ בעתיד, כתוצאה מהתבטאויותיו בעבר, היא מעשה מרחיק לכת. בנסיבות הנדונות, חששו חברי הכנס שהעותר ינצל לרעה את חסינותו ומשום כך החליטו להסירה, ברוב גדול ומשמעותי. במעשה זה פעלה הכנסת לדעת אלון, על פי הסמכות הנתונה לה, ובכך מנוע בית המשפט מלהתערב בשיקול דעתה ואין עליו לבדוק את פרטי העובדות והמעשים. על בית המשפט להתערב רק במקרים של התעלמות מהוראות חוק ברורות, או במקרים בהם נהגו לפי הליכים שאינם תקינים. שני אלה לא קיימים כאן.

השופטת בן פורת: לדעתה, לגופו של עניין – פעולה שאינה מתיישבת נאמנות לקיומה של מדינת ישראל כמדינת יהודים, חורגת מעצם טיבה וטבעה מתפקידו של ח"כ ואף סותרת את שליחותו בכנסת. לדעתה, אין לתת לחוק החסינות פרוש, שכמוהו כמתן או ירוק למעשים הסותרים את הנאמנות למדינה. התנהגות, המביעה תמיכה בארגון זר, השואף  להרוס את מדינת ישראל, אינה מתיישבת עם הנאמנות למדינה. בהעדר הסבר אמין מד העותר להתנהגותו, מותר היה לוועדת הכנסת להמליץ על נטילת חסינותו.

סיכום: בית המשפט העליון רשאי להתערב בהחלטות שמליאה, הסוטה משלטון החוק במדינה שמחייב גם אותה. במקרה זה חרגה הכנסת מסמכותה ובג"צ קבע כי לא היה בסמכותה לבטל את חסינותו של מיעארי.

 

חזרה אל: יסודות המשפט

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות