יסודות המשפט: הזכות לבחור ולהבחר לכנסת

הרכב ועדת הבחירות המרכזית לכנסת: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחראית על רישום המפלגות המתמודדות בבחירות לכנסת מורכבת משופט ביהמ"ש העליון ו20- ח"כים (10 מהאופוזיציה ו10- מהקואליציה).

 

הגישה הפוזיטיביסטית: השופטים מונחים בהחלטותיהם רק לפי חוקי המדינה מבלי להמציא חוקים או לקבל החלטות המנוגדות לחוק. שיטת המשפט הישראלי היא פוזיטיביסטית בעיקרה, הולכת לפי מה שכתוב בחוק, אך עושה זאת תוך פרשנות גמישה שלו, המתאימה לתוצאות הרצויות לה.

 

הגישה הטבעית: נותנת שיקול דעת נרחב לשופטים, וטוענת שיש עקרונות שהם מעל החוק ובמקרים קיצוניים יש לפעול לפיהם. בהתאם לגישה זו, נורמה משפטית, גם אם התקבלה בסמכות, אך לא עומדת בכללי המשפט הטבעי (עקרונות מוסריים נצחיים) בטלה.

ב-1985 נחקק בחוק ייסוד הכנסת סעיף 7א'

הקובע, כי אסור לרשימה להתמודד בבחירות לכנסת, אם היא:

  1. שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
  2. שוללת את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
  3. מסיתה לגזענות.

החוק מסמיך את ועדת הבחירות לפסול מפלגה מנימוקים מהותיים ולא רק טכניים.
פוגע בזכות להיבחר ולבחור.

ב1992- נחקק חוק המפלגות

לפי סעיף 5 לפיו אסור לרשום מפלגה להתמודדות בבחירות לכנסת, אם היא:

  1. שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
  2. מסיתה לגזענות.
  3. מהווה מסווה לפעולות בלתי חוקיות.

פוגע בזכות להיבחר ולבחור וכן בזכות ההתאגדות.

בבג"צ גאנם יאסין נקבע כי התנאים המצמצמים החלים על סעיף 7א' בחוק ייסוד הכנסת חייבים לחול גם כאן.

הסיבה לקשיים המוערמים על פסילת מפלגה: עדיף לחברה לתת לאנשים בשולי הדמוקרטיה לנסות לפעול באופן חוקי. הוצאתם מחוץ לחוק תגרום לירידה למחתרת ותקשה על השליטה בהם.

פסקי דין בנושא הזכות לבחור ולהבחר לכנסת:

ירדור נגד ועדת הבחירות לכנסת השישית (1965)

ניימן נגד יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה11- (1984)

ניימן נגד יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה12- (1988)

גאנם יאסין נגד רשם המפלגות (1995)

ראו גם: הזכות לבחור ולהבחר לכנסת (אזרחות לתיכון)

חזרה אל: יסודות המשפט

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות