שייב נ' שר הביטחון (1950) – סיכום

תמצית העובדות: שלטוון החוק וחוקיות המנהל – ד"ר שייב עתר לבג"צ כיוון ששר הביטחון הטיל הגבולות על העסקתו כמורה, דעותיו הקיצוניות כפעיל לח"י, למרות שקנה לו זכות חוקית לעסוק בהוראה, וביקש לבטל הגבלות אלו.

השאלה המשפטית: האם יכול גוף שלטוני לפגוע בחירויות הפרט ללא הסמכה מפורשת הניתנת בחוקי היסוד או בחקיקה הראשית?

פסק הדין: העתירה נתקבלה כנגד דעתו החולקת של השופט ויתקון. ביהמ"ש קבע כי אין בסמכותה של הרשות המנהלית להגביל את העיסוק בקריטריון הנוסף. לא תותר פגיעה בחירויות הפרט במקרה זה.

דעת רוב:

השופט אולשן: השופט טען כי סירוב להיענות לבקשתו של העותר היה מביא לכך ששלטון החוק במדינה, לא יקוים. משמעותו היסודית של שלטון החוק, טוען אולשן, הוא שההגבלות, שאין להימנע מהן, על חירויות הפרט, כדי שחרות זו לא תהיה עשויה לפגוע בחירויות הזולת או באינטרסים של החברה, הגבלות אלו צריכות להיקבע ע"י החוק בלבד ולא ע"י השלטון המנהלי שמתפקידו לבצע הטלת הגבלות אלו בהתאם לחוק.

השופט מוסיף כי זכויותיו של הפרט אינן ניתנות להגבלה או לשלילה ע"י שר פקיד קר משום שחשבו שיש בזה משום תועלת למדינה. על השלטון המנהלי לשכנע את בית המחוקקים כי יש הכרח או צורך בהגבלות האלו, ורק לאחר שהמחוקק ייתן את אישורו לכך, רשאי לבצען. באם לא ניתנו לרשות המנהלית סמכויות אלו אין היא רשאית להפעילן.

השופט חשין: השופט טען כי העותר מילא את הדרישות האמורות בפקודות החינוך, המכשירה אדם לשמש בהוראה, וכי זכותו החוקית לעמוד על כך שהרשות המנהלית לא יפריעו. מעשי המשיבים, נעשו ללא סמכות, והם עלולים לפגוע בסוג מסוים של אזרחים, ופגעו בפועל בעותר עצמו.

"כל עיקרו של הביטול יבוא משום שעשיית ההתנגדות הייתה מראשיתה פעולה שחורגת מתחום סמכותו של המנהל".

סיכום: פגיעה בחירויות הפרט ע"י הרשות המנהלית, יכולה להיעשות רק ע"י סמכות מפורשת של החקיקה הראשית.

 

 

חזרה אל: יסודות המשפט \ עקרון שלטון החוק

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: