העובדות: במאי 84 נחטף קו 300 בדרכו מת"א לאשקלון ע"י 4 מחבלים. 2 מחבלים נהרגו בהשתלטות על האוטובוס ו2- מחבלים נתפסו חיים ונלקחו לחקירה ע"י השב"כ שבה מצאו את מותם. צלם של "חדשות" הנציח את החקירה ופרסם את התמונות, שסתרו את הודעת דו"צ שבישר כי בהתקפה נהרגו כל 4 המחבלים. התעורר לחץ ציבורי גדול להסביר את פעילות כוחות הביטחון. כתוצאה מכך הוקמה ועדת חקירה בראשה עמד יונה בלטמן. ועדת בלטמן לא הצליחה להגיע למסקנות חותכות בקשר לאירוע והעניין חזר לדיון ציבורי. הוקמה ועדת חקירה נוספת בראשות האלוף במיל. מאיר זורע בה היו חברים גם יוסי גנוסר – איש שב"כ -ואיש צבא. מסקנותיה היו שיצחק מרדכי הוא שאחראי להרג המחבלים. מרדכי כפר באשמה וטען כי מסר את המחבלים לחקירת השב"כ בעודם בחיים. ביהמ"ש קיבל את גרסתו והעניין חזר לידי היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, שהחליט לחקור את העניין שוב. ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, תבע ממנו לרדת מהעניין ואיים עליו בפיטורין (זכות השמורה לממשלה). זמיר סירב לוותר, מאחר שחקירותיו העלו ממצאים טעוני חקירה נוספת (שהשב"כ היה אחראי להרג המחבלים ושיוסי גנוסר תיאם עדויות בעת שהיה חבר בוועדת זורע), ופוטר. במקומו מונה למשרת היועץ יוסף חריש. חריש חבר לנשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, לשם מתן חנינה לאנשי השב"כ. סוכם ש10- נאשמי השב"כ יודו באשמה והנשיא יחון אותם, מבלי שישפטו בבימ"ש וכך היה. אזרח בשם ברזילי ערער על סמכות הנשיא בעניין. הוא טען שמאחר שאנשי השב"כ לא נשפטו ולא הוכרו כעבריינים לנשיא לא הייתה זכות משפטית להרשיעם וודאי שלא לחון אותם. נוסף על כך, גם אם במקרה מיוחד זה ניתן היה לחון אותם, טען ברזילי שהחנינה לא התבצעה באופן שוויוני (לנשיא היה אינטרס בחנינת אנשי השב"כ). ברזילי תבע את ביטול החנינה ואת העמדת אנשי השב"כ לדין.
התוצאות: בן פורת ושמגר דחו את העתירה וברק קיבל אותה.
הנימוקים: שמגר ובן פורת טענו, כי אע"פ שהנשיא אכן חרג מסמכותו בעת החנינה הוא נהג כשורה משום שמדובר היה בטעמים חריגים של ביטחון המדינה (איום של התמוטטות השב"כ ודליפת מידע). זוהי פרשנות של חוק ייסוד: נשיא המדינה סעיף 11 ב'. ברק, לעומתם, פסק כי הנשיא חרג מסמכותו שלא לצורך: במדינה דמוקרטית רק ביהמ"ש רשאי להגדיר אדם כעבריין. מלבד זאת, טען ברק, שהחנינה נעשתה באופן בלתי שוויוני – כלפי אנשים שהנשיא חפץ ביקרם. פס"ד זה מהווה התקדמות במשפט הישראלי מבחינת הגבלת סמכויותיה של הרשות המבצעת: הנשיא רשאי לחון אנשים גם אם לא הורשעו בביהמ"ש רק בתנאי שמדובר בביטחון המדינה.
חזרה אל: יסודות המשפט \ עקרון שלטון החוק