האם עבודה היא המפתח לאושר? רבים מאיתנו אולי חושבים כי העובדה היא אמצעי בלבד לאושר, אמצעי לכסף שהוא בעצמו האמצעי לעושר. הפילוסופית הנפלאה חנה ארנדט מציעה לנו דרך אחרת להבין את הקשר בין עבודה ואושר בטענה, בספרה "המצב האנושי", כי:
"הברכה או השמחה" של העבודה היא הדרך האנושית לחוות את האושר הצרוף של היות-בחיים, שאותו אנו חולקים עם כל היצורים החיים, וזוהי אף הדרך היחידה שבה יכולים גם בני אדם להוסיף ולחוג בנחת במחזור שנקבע על ידי הטבע, לעמול ולנוח, לעבוד ולצרוך, באותה סדירות מאושרת וחסרת תכלית שבה היום והלילה, החיים והמוות, עוקבים זה אחר זה"
כפי שהטבע "פועם" במעגליות של יום ולילה, חורף וקיץ, חיים ומוות, כך טוענת ארנדט כי האושר שטמון בעבודה הוא חוויה של אותה מעגליות הקיום שבאה לידי ביטוי במעגליות של העבודה. תיאור כזה בוודאי מתאים לעבודה של החקלאי הנעה תמיד במעגלים, אלא שבעת המודרנית העבודה של רובנו רוצה לנוע קדימה (חלילה במעגל), להתקדם תמיד, לפרוץ את מעגל הטבע של להתמלא ולהתרוקן ולהיוותר רק עם מלאות שכל הזמן גוברת וגוברת. אידיאל הצבירה של הקפיטליזם, אומרת ארנדט, הרס לנו את ההנאה הפשוטה והאושר של עבודה שמקיימת אותנו, ולא רק משמשת אמצעי למרדף בלתי פוסט אחרי עוד. וכך היא כותבת:
"הברכה שבחיים כמכלול, הגלומה בעבודה… היא שהמאמץ והסיפוק באים זה אחר זה באותה צמידות כמו הייצור של אמצעי הקיום וצריכתם, כך שהאושר מתלווה לתהליך עצמו כשם שההנאה מתלווה לתפקודו של גוף בריא… ב"חתירתם לאושר" רודפים רוב האנשים אחרי המזל הטוב ומאמללים את עצמם אפילו כאשר הוא נופל בחלקם, מפני שהם רוצים להחזיק במזל וליהנות ממנו כאילו היה שפע בלתי נדלה של "דברים טובים". [אך] אין אושר בר קיימא מחוץ למחזור הקבוע מראש של הידלדלות כואבת והתחדשות מענגת, וכל מה שמוציא את המחזור הזה מאיזון – עוני ומצוקה שבהם ההידלדלות גוררת התבזות ואומללות במקום התחדשות, או עושר גדול וחיים נטולי כל מאמץ, שבהם השעמום תופס את מקומה של ההידלדלות… – מחריב את האושר היסודי שבעצם ההיות חי".
כל הציטוטים מתוך: חנה ארדנט, המצב האנושי, 1958, עמ' 138-140
מאמרים נוספים על עבודה ומשמעותה:
לאן מוביל אותנו המרדף אחר האושר? סרטון אנימציה על מרוץ העכברים של החיים
