שיטות הוראה מיוחדות – סיכום

נוסף על שיטות ההרצאה והדיון, קיימות במערכת החינוך שיטות נוספות:

 

  • תכנית דלטון: בתכנית זו בוטלה הכיתה כמסגרת קבועה, נוצלו עקרונות הלמידה העצמית והמורה ממלא תפקיד של מדריך. ההתקדמות היא חופשית ואינדיבידואלית בהתאם לקצב האישי, אבל המקצועות ותכנית הלימודים נשארים קבועים.  במקום כיתה קיים חדר מקצוע ובו מרוכזים הספרים ועזרי הלימוד הדרושים למקצוע הספציפי שבו עוסקים, בחדר זה עומד המורה לרשותו של התלמיד ולעזרתו תמיד.
  • העבודה הקבוצתית: שיטה זו משלבת את עקרונות הלמידה העצמית ועקרונות הלמידה המשותפת, השיטה מושתת על ההנחה שלפיה בקרב ילדים ונוער קיימת נטייה טבעית להשיג מטרות משותפות בהנעה ובהצלחה יותר מאשר בהשוואה להשגת מטרות אישיות. הכיתה מחולקת לקבוצות הומוגניות או הטרוגניות בהתאם לדרישות הנושא, המשימה המוטלת על כל קבוצה מותאמת לרמתה ולצרכיה. על כ"א מחברי הקבוצה לתרום את חלקו לתהליך הביצוע אבל גם לסכם את התהליך והתוצאות ולדווח עליהם באופן אישי. על המורה מוטל תפקיד של מרכז ומפקח פעיל, הוא חייב לעמוד לרשות כל קבוצה, לעבור בין הקבוצות ולהדריך לא רק את הקבוצה בשלמותה אלא גם את התלמידים החלשים.
  • שיטת הנושאים: שיטה זו מבוססת על עקרון השלמות והיא מייחסת חשיבות מיוחדת לביטול החלוקה המלאכותית של תכנית הלימודים למקצועות, לפי שיטה זו, תכנית הלימודים צריכה להתאים למציאות שבה כל המקצועות אינם מתפסים בנפרד. הנושאים בנויים כך שכל הענפים השונים משרתים את המטרה העיקרית. לדוגמא: נושא "היער" משלב היבטים בוטניים, גיאוגרפיים, אקולוגיים, היסטוריים, מתמטיים, אמנותיים ועוד, היוצרים שלמות אחת.
  • שיטת הפרויקטים: מבוססת על הרעיון בדומה לשיטת הנושאים, אלא שכאן עוסקים בפרויקט שאת נושאו מציעים התלמידים ולא המורה. הפרויקט צריך לשלב את כל ההיבטים המדעיים של המקצועות השונים. שיטה דורשת מן המורה ידע רב בנושאים רבים, גמישות רבה ופתיחות מרבית להצעות התלמידים.
  • למידה התנסותית: שיטה זו מבוססת על הרעיון שהחוויה האישית משפרת את מידת הזכירה, ההפנמה וההבנה של הנושא הנלמד. שיטה זו מערבת הוראה ברמה התיאורטית עם התנסות בשטח.
  • הוראה וירטואלית: חידוש מהפכני שהביאו המחשב והאינטרנט למערכת החינוך.

 

חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות