הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל רחוק מסיום. אולי על מנת לראות איך הוא יכול להפתר כדאי ללכת אחרונה אל האנשים שהביאו אותנו לפה ולראות איך הם תפסו את יחסי יהודים והערבים במידה הציונית שהם דימיינו לעצמם:
"צוואתי לעם ישראל: בנו את מדינתכם כך, שהזר אשר בתוככם ישבע רצון"
בנימין זאב הרצל. מצוטט אצל ארנסט פאוול, הרצל: במבוך הגלות, תל-אביב: מחברות לספרות, 1997, עמ' 300.
"רגילים אנו להאמין בחו"ל, כי ארץ ישראל היא עתה כמעט כולה שוממה, מדבר לא זרוע, וכל הרוצה לקנות בה קרקעות יבוא ויקנה כחפץ לבו. אבל באמת אין הדבר כן. בכל הארץ קשה למצוא שדות זרע אשר לא יִזָרעו… עלינו להיות זהירים בהנהגתנו עִם עם נוכרי שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך אתו באהבה וכבוד, ואין צריך לאמר בצדק ובמשפט… והינם [יהודים בימים אלו] מתהלכים עם הערביים באיבה ואכזריות, משיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת, ומתפארים עוד כי כן יעשו, ואיש אין אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזויה והמסוכנת הזאת."
אחד העם. מתוך: 'אמת מארץ ישראל', מאמר ראשון, המליץ, י"ג, כ"ד סיוון תרנ"א (1891); כל כתבי אחד העם, כט
"היחס החיוני, האנושי בינינו ובין הערבים ייקבע מתוך החיים ובכוח החיים, ולא במשא-ומתן בדיבור או בדפוס, לא בפוליטיקה, אם פוליטיקה בורגנית או פוליטיקה על פי התורה הסוציאלית. במידה שנברא בארץ חיים אנושיים, במידה שנברא את עצמנו, את היחידים ואת העם, אדם, בה במידה ייבראו מסביב לנו גם ערבים עומדים על הגובה של חיים אנושיים ויחסים אנושיים. אז ייברא גם היחס האנושי בינינו ובין העם הערבי".
א.ד. גורדון. האדם והטבע, לברור רעיוננו מיסודו, עמ' 205
. "לו היה לנו רוב יהודי בארץ, היינו קודם כל יוצרים פה מצב של שוויון-זכויות גמור, מוחלט ושלם בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי או ארמני או גרמני, אין הבדל בפני החוק- כל הדרכים פתוחות לפניו. […] לא רק לאזרחים בתור יחידים היינו נותנים שוויון-זכויות גמור, אלא גם לשפות ולאוּמוֹת."
זאב ז'בוטינסקי. השקפה על בעיות מדינה וחברה, עקרונות מנחים לבעית השעה, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, 1981, עמ' 21
"אנו כולנו, כל היהודים והציונים מכל הזרמים, רוצים בטובתם של הערבים הארצישראליים. אין אנו רוצים להוציא אף ערבי אחד הן מן הגדה השמאלית והן מהגדה הימנית של הירדן. אנו רוצים שישגשגו גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תרבותית. את משטרה של ארץ ישראל העברית הננו מתארים לעצמנו באופן כזה: רוב האוכלוסיה יהיה עברי אולם שיווי זכויותיהם של כל האזרחים הערבים לא זו בלבד שיובטח, אלא גם יוגשם."
זאב ז'בוטינסקי. שולחן עגול עם הערבים, כתבים:בדרך למדינה, ירושלים: ערי ז'בוטינסקי תשי"ט, עמ' 245)
"שיבתנו אל ארץ ישראל, שתבוא בעלייה גדלה והולכת ובגידול מתמיד, אינה באה לקפח זכויותיהם של אחרים. בברית צדק עם העם הערבי ברצוננו להפוך את מקום מגורינו המשותף לקהיליה פורחת פריחה כלכלית ותרבותית, ששכלולה יביא לכל אחד מן העמים התפתחות עצמית באין מפריע."
מרטין בובר. מתוך: 'נאום בקונגרס הציוני הי"ב' – הצעת החלטה של בובר (1921); תעודה ויעוד, ב', 286 – 287
יש לפעמים שהרוב רוצה לדכא את המיעוט, שהמיעוט יעזור את לשונו וידבר בלשון הרוב. אנחנו בכל מקום ובכל ארץ עמדנו ודרשנו שהפועלים יתאחדו על יסוד של שוויון גמור. ברית הפועלים שבין אומות שונות יכולה להתקיים רק על יסוד של חירות ושוויון לאומי. יש לפועלים ענינים משותפים שאין בהם כל הבדל בין יהודי וערבי, אנגלי וצרפתי; אלה הם עניני העבודה: שעות העבודה, המשכורת, היחסים עם נותן העבודה, הגנה בפני מקרי אסון, זכות הפועלים להתארגן וכדומה. בכל הדברים האלה עובדים יחד. ויש דברים מיוחדים לכל פועל בן אומתו, דברים מיוחדים ולא מתנגדים–אלה הם הצרכים הלאומיים שלו: תרבותו, שפתו, חירות עמו וכו'. בכל הענינים האלה צריכה להיות אוטונומיה גמורה ושוויון גמור לפועלי כל עם ועם.
דוד בן גוריון. "אל הפועלים הערבים", תרפ"ד.
לקריאה נוספת בנושא:
מלחמות תרבות בישראל – סיכום קורס