ליקויי למידה – סיכום (פסיכולוגיה חינוכית)

בשנים האחרונות מתפתחת המודעות לקשייהם של תלמידים הסובלים מליקויי למידה, וגוברת ההכרה כי קשיים אלו עלולים לפגוע בצורה חמורה באיכות חייהם בהווה ולהשפיע על התפתחותם בעתיד. המונח ליקוי  למידה הוא מושג כוללני המאגד מגוון קשיים וחשוב לציין את מידת הכרוניות שלהם. לפי וינקלר – ליקוי למידה הוא ליקוי שבבסיסו הוא פיזיולוגי-אנטומי ושמקורו תורשתי. זוהי הפרעה קוגניטיבית-נוירולוגית קבועה ואובייקטיבית. ילדים ומבוגרים הסובלים מליקויי למידה לאורך שנות התפתחותם נתקלים בקשיים רבים בביצוע מיומנויות המבוצעות ע"י בני גילם. קשיים אלה מלווים לעתים בתחושה של כישלון מתמשך ותסכול לצד הניסיון להתמודד ולהתאמץ ללא הפסק. על אף שבישראל לא נערכה בחינה של שכיחות התלמידים הסובלים מלקויי למידה, ההערכה היא כי מדובר בכ-10% מכלל האוכלוסייה.

 

התפתחות היסטורית של המונח:

עד שנת 1963 שולבו ילדים בעלי לקות למידה בבתי ספר למפגרים, מאז שנות השבעים הוגדרו ילדים אלה כבעלי ליקויי למידה ושונה היחס ודרכי הטיפול בילדים אלה, עובדה ששירתה נכונה את שדה החינוך והמחקר בשנים אלה. עם הזמן הושם דגש על העובדה כי ליקוי למידה אינו נעלם בבגרות והוא אינו בא לידי ביטוי רק בילדות או במסגרת בי"ס. ההכרה הייתה כי ליקוי זה הוא מצב כרוני מתמשך בחיים וכי הוא נותן אותותיו בתחומי החיים השונים.

הגדרה ואפיונים:

המונח ליקוי למידה הגדרות רבות, קיימת הגדרה המקובלת בחוגים של אנשי מקצוע בתחום זה:

"ליקויי למידה הוא מונח כללי המתייחס לקבוצת הפרעות הטרוגניות המתבטאת בקשיים משמעותיים ברכישה ובשימוש בהקשבה, בדיבור, בקריאה, בכתיבה, בהמשגה ו/או ביכולות מתמטיות. הפרעות אלו הן פנימיות לפרט, ומניחים שהן נובעות מדיספונקציה נוירולוגית מרכזית, ויכולות להופיע לאורך מעגל החיים. על אף שליקוי למידה יכול להתרחש בו זמנית לצד תנאים מגבילים נוספים (פגיעה חושית, פיגור שכלי, הפרעה רגשית וחברתית) או לצד תנאים חיצוניים (הבדלים תרבותיים, הוראה לא מספקת או לא מתאימה), ליקויי הלמידה אינם תוצאה ישירה של תנאים אלו"

רוב ההגדרות למונח מצביעות על אפיונים עקיבים:

  1. ליקויי הלמידה מוגדרים באמצעות פער משמעותי בין הישגים מצופים (עפ"י יכולת אינטלקטואלית והיסטוריה לימודית) לבין רמת ביצוע במבחני הישגים בתחומי הלמידה.
  2. ליקויי הלמידה מתבטאים בקשיים משמעותיים בשני היבטים מרכזיים של הלמידה: רכישת מיומנות בתחומי השפה השונים – הקשבה, דיבור, קריאה, כתיבה, מתמטיקה – ושימוש במיומנות זו. קשיים מתבטאים בחוסר הלימה בין מאמצים בתהליך למידה לבין התקדמות הנמדדת בהישגים.
  3. ליקויי למידה הם פנימיים לפרט. ההגדרות מרמזות על בסיס נוירולוגי כהסבר לליקויים. הליקויים אינם נגרמים ע"י תנאי סביבה, אם כי תנאי סביבה עלולים להחריפם.
  4. ליקויי הלמידה הם הטרוגניים: קיימת שונות בין יחידים עם ליקויי למידה וכן שונות בתוך הפרט (תחומי קושי וכוח שונים בזמנים ובתפקידים שונים ובתקופות התפתחות שונות).

ליקויי למידה עשויים להתגלות כבר בשלבי הלימודים הראשונים, בכיתה א' או אפילו בגן. קשייהם של חלק מהתלמידים אינם מתגלים עד הגיעם לבית הספר התיכון או לאוניברסיטה. לתלמידים בקבוצה זו יש לרוב יכולת אינטלקטואלית טובה ולכן הם מצליחים בלימודיהם בבית הספר היסודי על אף קשייהם.  ילדים שהצליחו להתגבר על הקשיים בביה"ס היסודי מתקשים לעשות זאת עם השינויים החלים בתנאי הלמידה בעת מעבר  למסגרות החינוכיות העל-יסודיות. לעתים קרובות שינויים כגון עלייה ברמת הקושי, מורכבות הדרישות הלימודיות, פיצול תחומי הידע והתבססות על ידע קודם – חושפים את ליקוייהם של התלמידים בעלי ליקויי למידה.

 

תחומי קושי:

עיקר הליקוי מתמקד בבעיות בתחום הלימודים, אבל ניתן לדבר על קשים בשלושה מישורים עיקריים:
1. קשיים בתחום הלמידה:
בתחום זה מתרכז עיקר הקושי. ליקויי למידה מתבטאים בקשיים משמעותיים בשני היבטים מרכזיים של הלמידה:

  • רכישת מיומנויות למידה כמו לימוד קריאה.
  • שימוש במיומנויות הלמידה בהתאם לדרישות הגיל, כמו קריאת טקסטים ארוכים.

לעתים נבחין כי תלמידים אשר רכשו את מיומנויות היסוד (קריאה) חוזרים לגלות קשיים בשימוש יעיל ותואם את דרישות הגיל במיומנויות אלה. לדוגמא: כאשר התלמידים מגיעים לביה"ס תיכון שבו הרמה הנדרשת מחייבת התמודדות עם טקסטים ארוכים, עשויים לגלות קשיים חוזרים במיומנויות הקריאה.  קשיים ברכישה של מיומנויות למידה ושימוש בו עשויים להופיע בתחומי השפה השונים: הקשבה, קריאה, דיבור, כתיבה ומתמטיקה.   ניתן לסווג את הליקויים לפי החלוקה הבאה:

 

  • דיסלקציה – קשיים בקריאה: נגרמת בגלל קשיים שפתיים כגון: קושי בשיום, קשיים במודעות פונולוגית, קשיים בקריאה עלולים להופיע ברכישה תואמת גיל של תהליך לימוד הקריאה. ניתן להבחין שהקריאה אטית ומשובשת ובשלבים מאוחרים יותר גם ניתן להבחין שקיים קושי בהתמודדות עם טקסטים ארוכים ובהבנתם.
  • דיסגרפיה – קשיים בכתיבה: קשיים אלה עשויים לנבוע ממקורות שונים: קשיים במוטוריקה עדינה (קשיים לאחוז בעיפרון), קושי בהבחנה שמיעתית (קושי להבחין בין צלילים שונים) וקושי בתפיסה חזותית של צורת האותיות והמלים. קשיים בכתיבה עשויים להתבטא בשגיאות כתיב רבות, בניסוח שגוי של משפטים, בהימנעות מכתיבה או בשימוש בתשובות קצרות כדי להימנע מכתיבה רבה.
  • דיסקלקוליה – קשיים בחשבון: קשיים אלו ממוקדים בתחום המתמטיקה ברמות הלימוד השונות. הקשיים עשויים להתבטא בהבנת מושגים מרכזיים בחשבון (כמו: מנייה, הבנה כמותית, הבנת שימור הכמות) ובעריכת פעולות החשבון השונות, גיאומטריה ומתמטיקה ברמה תיכונית.

באופן כללי מגלים ליקויי הלמידה קשיי קשב וריכוז, קשיים בזיכרון, קשיים במוטוריקה עדינה וגסה, קשיים בזמן ביצוע פתרון בעיות ועיבוד פתרון בעיות, קשיים הנובעים גם מאימפולסיביות, מחוסר תכנון ומחוסר מיומנות בתהליכי מטקוגניציה ו"חשיבה בקול". חוקרים מציינים את העובדה כי תכונה בולטת אצל לקויי למידה היא העדר שימוש באסטרטגיות למידה. מטקוגניציה כוללת שני מרכיבים: (1) מודעות עצמית כתוצאה מהתבוננות פנימית על תהליכים קוגניטיביים (2) וויסות עצמי. מרכיבים אלה כוללים אלמנטים משניים כמו בדיקה, תכנון, בחירה, שאלות שהאדם שואל את עצמו, התבוננות עצמית, הערכה עצמית ותרגום של התנסות מתמשכת.

 

  1. קשיים רגשיים:

הליקויים שציינו גוררים בעקבותיהם ליקויים וקשיים נוספים. הכישלונות והתסכולים הרצופים בלימודים עשויים להוביל לחוסר ביטחון בלמידה וכך כמו במעגל סגור הם מגבירים את תחושת חוסר האונים ולעתים  מצב זה מוביל לדיכאון ולחושת חוסר שליטה חוסר מוטיבציה, להפעלת מנגנוני הימנעות והכחשה, לנקיטת פתרונות בלתי יעילים, לעקיפת אתגרים ולהימנעות ממטלות העשויות להסתיים בכישלון. ילדים לקויי למידה הם בעלי רמות גבוהות יחסית של חרדה בנוגע לדברים שאינם בשליטתם , הם מבטאים רמה נמוכה של דימוי עצמי ביחס לתחושות הסיפוק שלהם מעצמם.

 

  1. קשיים חברתיים: נמצא כי ל- 75% מן התלמידים הסובלים מליקויי למידה קשיים חברתיים. תלמידים עם קשיים בקריאה מקובלים פחות על חבריהם לכיתה ובעלי מעמד חברתי נמוך יותר. במבחנים סוציומטריים מספר נמצא שהבחירות בהם נמוך. ליקויי הלמידה חשים שחבריהם דואגים להם פחות ומבלים עימם זמן מועט. כללית ניתן לומר כי ילדים אלו התנסו במהלך התפתחותם בדחייה חברתית, בקשיים בינאישיים ובתחושת בדידות. גם כשבוחנים את הקשיים החברתיים נמצא שניתן להבחין בין סיבות חברתיות לבין משתנים נוירולוגיים. קיימת נטייה לראות את הליקויים הנוירולוגיים כמעוררים תהליכי שפה לקויים היכולים להוביל לקשרים חברתיים שאינם משביעי רצון. קשיי השפה וחוסר היכולת להבין מצבים חברתיים, "לקרוא" את המפה החברתית והחוקים החברתיים, כל אלה יכולים להוביל לכישלון חברתי. במחקר נמצא כי ילדים אלה מדייקים פחות ברגישות ובאינטרפרטציה שהם נותנים למצבים חברתיים. הליקוי החברתי נתפס כנובע מקשיים בתפיסה ובהבנה של מצבים חברתיים מורכבים שאותם מפרשים הם בצורה שגוייה ומגיבים כלפיהם בכעס. גם לאחר רכישת ידע חברתי הם יתקשו לרסן התנהגותם עקב דרגת עוררות גבוהה וקשיי ריכוז.

יש חוקרים שטוענים כי הקשיים החברתיים הם ביטוי  לבעיה משנית המתפתחת בעקבות הבעיה הראשונית שהיא ליקוי הלמידה. הקשיים הלימודיים משפיעים על הערכה עצמית ועל מקובלות בחברה. יש קושי לבנות סטאטוס חברתי הולם במיוחד בחברה הישגית ותחרותית כשלנו. תחושת כלשון משתקפת ביחסים החברתיים ונוצר מעגל המחזק את הדימוי השלילי.

אבחון ליקויי למידה

חזרה אל: למידהפסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות