המורה כמסייע להעברת הלמידה – סיכום

העברת הלמידה אינה תהליך אוטומטי אצל הלומד, במיוחד כאשר מדגישים קיומם של יסודות זהים  או החלת עקרונות משותפים בשני מצבים. מאחר וכך, על המורה לכוון את עבודתו באופן כזה שתלמידיו יוכלו להעביר את הנלמד למצבים או לתחומים חדשים. כללית, על המורה להכשיר את תלמידיו להעברה, ולראות בכך את אחת ממטרותיו המפורשות בתהליך ההוראה, הן בתהליך הקניית הלמידה והן בתהליך בדיקתה.  לדוגמא למידת חומר מן הראוי שלא תעשה בדרך שינון אלא כנסיון לנסח משפטים מחדש, נסיון להביע רעיונות במילים שיבחרו התלמידים. כדאי לעודד תלמידים לפרש בעצמם ממצאים ועובדות והשתמעויות ולהציע הכללות של מסקנות אלה על מצבים חדשים. ההעברה תלויה ביכולתו של הלומד לראות כיצד ניתן להשתמש בכל מיני מצבים. במיוחד חשוב הקשר שלה לחיי היום- יום: ככל שהלמידה משמעותית יותר ומובנת יותר ללומד, גדלים הסיכויים שהוא יוכל להשתמש בעקרונותיה או ביסודותיה במצבים אחרים. לעומת זאת, קטן ביותר הסיכוי שעקרונותיה של למידה שנרכשה באופן מכאני ללא משמעות ללומד,  יעבורו למצבים אחרים. כלומר, רצוי שהמורה יברר באיזו מידה הובנו העקרונות הנלמדים באיזו מידה הם משמעותיים עבור התלמיד וזאת ע"י בקשה מהתלמידים להעלות דוגמאות חדשות ולנסח בעיות מתאימות. כדי שהתלמיד יראה יסודות זהים בלמידות שונות ויזהה  שאותו עיקרון רחב שולט בהן, יש צורך לכוונו להכללה ולהפשטה – במידת האפשר, בהתאם לגילו ולרמתו האינטלקטואלית. ככל שהתלמיד מפותח יותר מבחינה אינטלקטואלית ומסוגל לערוך הכללות והפשטות רחבות יותר, רב יותר הסיכוי שיצליח להעביר את הלמידה ביתר קלות.  אפשר לתרגל באופן פעיל את המיומנות הדרושות לשם העברה.

 

חזרה אל: למידהפסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות