חיזוק חיובי ושלילי בהתניה אופרנטית

בהתניה אופרנטית מחזקים יחידת התנהגות כדי להגביר את שכיחות הופעתה. יחידת ההתנהגות מחוזקת דרך מתן סיפוק לאחד מצרכיו של היצור הלומד: צורך פזיולוגי (רעב), פסיכולוגי-חברתי (בטחון הערכה) וכדומה. המצב / האובייקט / החיזוק = כל גירוי / אירוע שמעלה את הסתברות הופעתה של ההתנהגות שבאה לפניו. כדי שתהליך הלמידה יהיה יעיל, יש להפעיל את החיזוק מיד לאחר הופעתה ההתנהגות הרצויה, בצמוד אליה. כדי לבחור חיזוק משמעותי עלינו לחשוב מהי המשמעות המיוחדת שיש לחיזור בעבור הלומד ומה הם הצרכים שהוא ממלא. יש מחזקים המיועדים לספק צורך אחד ויש כאלה שמחזקים מספר צרכים בעת ובעונה אחת. בע"ח וכך גם בני אדם מייחסים משמעות שונה לחיזוקים זהים ולפיכך יש להתאים מדרג של חיזוקים לכל פרט ופרט. משמעותם של החיזוקים ומדרגים משתנה על הגיל: לא כל חיזוק הנתפס כמשמעותי בעיני ילד נתפס כמשמעותי גם בעיני מבוגר ולהיפך. מחנכים המבקשים לעצב התנהגות ילדים באמצעות התניה אופרנטית צריכים לקחת בחשבון את מדרגי החיזוקים המיוחדים לכל ילד וילד ולא לנסות לחזק התנהגויות של ילדים שונים בצורה אחידה.

קיימת אבחנה בין: חיזוק חובי = גירוי נעים, אפטטיבי שבא בעקבות התנהגות ומגדיל את הסיכוי שההתנהגות תירכש ותחזור על עצמה. חיזוק שלילי = מצב בו יש גירוי לא נעים, גירוי אברסיבי. אשר סילוקו גורם סיפוק לבע"ח וכאשר נחזק אותו ההתנהגות תגבר. הן החיזוק החיובי והן השלילי מטרתם לחזק את ההתנהגות ולהגביר שכיחותה ולכן הם מכונים חיזוקים (לדוגמא: אקמול לכאב ראש). חיזוק מלא = חיזוק שניתן בכל פעם בו מופיעה תגובה רצוייה. חיזוק חלקי = ניתן רק בחלק מן המקרים בהם התגובה מתרחשת. התנהגות שנרכשה בחיזוק חלקי עמידה יותר להכחדה מאשר התנהגות שנרכשה בחיזוק מלא.

 

גירוי

 

 חיובישלילי
נוסף לסיטואציה של הלמידהחיזוק חיובי (התניית שכר)

תגובה עולה

עונש (התניית עונש)

התגובה יורדת / נפסקת

נגרע לסיטואציה של הלמידההשמטה

תגובה יורדת

חיזוק שלילי (למידת בריחה / הימנעות)

התגובה עולה

השמטה = מצב שבו אנחנו מורידים משנו נעים מהסיטואציה ואז התגובה יורדת. לדוגמא: אם ילד לא מתנהג יפה נוריד לו מדמי הכיס.

 

יש לעשות אבחנה בין ענישה = תגובה שלילית כלשהי אשר מקטינה את הסבירות שההתנהגות שבאה לפניה תתרחש שוב. אירוע בלתי נעים המקטין את סבירות התרחשותה של התגובה הוא מופיע לאחר התרחשותה של התגובה ומחליש או מפסיק אותה. העונש מציין תוצאה לא רצויה של התנהגות. זוהי תגובה שבאה בעקבות התנהגות במטרה להשפיע על ההתנהגות, במטרה לעצב התנהגות.  חיזוק שלילי –  הסרת גירוי בלתי נעים שבא בעקבות התנהגות ומגביר את הסיכוי שההתנהגות תירכש ותחזור על עצמה. חיזוק שלילי מציין תוצאה רצוייה של התנהגות וניתן במטרה להגביר התנהגות ובאמצעותו לומד האורגניזם מה עליו לעשות כדי לזכות בתוצאה רצוייה ואילו עונש מציין תוצאה לא רצוייה  של התנהגות וניתן במטרה להחליש ולדכא התנהגות ובאמצעותו אמור האורגניזם ללמוד מה עליו לא לעשות כדי להימנע מתוצאה לא רצויה.

 

סיבות מדוע לא לתת עונש.

  1. עונש מדכאת תגובה אבל לרוב אין לו השפעה ארוכת טווח, ברגע שנפסיק לתת עונש ההתנהגות השלילית תחזור.
  2. בעונש לומד הלומד מה לא לעשות אבל לא לומד מה כן לעשות
  3. לעונש יש תופעות לוואי רגשיות שליליות: חרדה, פחד, הימנעות שיכולות להיות מוכללות אח"כ לעוד היבטים.
  4. עונש עלול לחזק התנהגויות ענישה עצמית כיוון שהתחושה הבסיסית אחרי עונש הוא חרדה ואשמה. ככל שהעונש חזק יותר הוא בעייתי יותר מבחינה רגשית.

 

איך לתת עונש – ומה עדיף לעשות במקום עונש

  1. צריך להיות בעוצמה שמספיקה בשביל לדכא את התגובה בפעם הראשונה שבה הוא ניתן.
  2. עיתוי – לתת את העונש הכי קרוב למועד ההתנהגות הלא רצוייה.
  3. במקביל למתן העונש צריך לוודא שאין נוכחות של שכר במקביל.
  4. אם הוחלט לתת עונש חשוב לתת מידע או חיזוק על התנהגות רצוייה.

 

כאשר רוצים לבטל תגובות בלתי רצויות בשיטת ההתניה האופרנטית, יש לעשות זאת בדרך ההכחדה כלומר לא לתת חיזוקים כל עוד התגובה מופיעה ולא להשתמש בעונשים. הכללה = כאשר תגובה שלמדנו לג.מ. מסויים תופיע גם בגירויים דומים. לדוגמא: חבר שמביא פרחים כשהוא מתגעגע תהיה הכללה הבאת פרחים ביום הולדת וגם במסיבת נישואים וכדומה, גירויים שבהם הרגש דומה. הבחנה = מצב שבו לומד לומד לבצע את התגובה רק במצב מסויים ולא באחר. היא תקרה כאשר נותנים חיזוקים סלקטיביים לתגובות שונות. הכחדה = מצב שבו אנחנו מפסיקים לתת חיזוק כדי שההתנהגות שהיתה תפסק.

כדי שתגובה תתבצע מאליה בשיטת ההתניה האופרנטית, יש להמתין זמן רב. לפיכך, כדי לקבל התנהגות רצויה יש לחלק את הלמידה לצעדים קטנים, רבים קרובים זה לזה ולחזק בתחילה כל התנהגות המקדמת את הלימוד לעבר ההתנהגות הרצויה ורק ע"י התקדמות בלמידה הוא יקבל חיזוק. ניתן לערוך לוח חיזוקים הקובע את סדר מתן החיזוקים. נהוג להשתמש באחד משני  קריטריונים לקביעת לוח החיזוקים: זמן ומספר תגובות. חיזוק ביחס קבוע = כל מספר קבוע של פעמים שמבוצעת הפעולה היא תחוזק. ביחס משתנה = היא תחוזק אחת למספר פעמים לא קבוע של ביצוע פעולות. ברווח קבוע = כל פרק זמן קבוע תחוזק הפעולה. ברווח משתנה = פרק הזמן בין חיזוק לחיזוק משתנה. במחקרים נמצא כי למידה הנרכשת בלוח חיזוקים חזק ועמיד יותר למשך זמן. עם זאת נמצאו הבדלים ביעילות הלמידה בין סוגי לוחות החיזוקים, ומסתמנת עדיפות ללוח חיזוקים משתנה על פני לוח חיזוקים קבוע. יש לזכור שחוקי החיזוקים מבוססים ברובם על ניסויים שנערכו בחיות שהחלתם על בני אדם איננה מוצדקת תמיד. קיימת בעיתיות בהחלת עקרונות ההתניה על בני אדם. המפתח להבנת בעיות ההחלה של עקרונות ההתניה על בני אדם הוא המידה הרבה של הבדלים בינאישיים הקיימים ביניהם מבחינות שונות המשפיעות על למידה כגון הנעה וכשרים. סביר להניח שכל היונים דומים לדמי מבחינת ההנעה לשחק פינג פונג אך בני אדם נבדלים זה מזה במידת הנעתם ללימודים ובכשריהם האינטלקטואלים. השפעתם של גורמים אלה על הלמידה ועל התנהגויות היא רבה ומאפילה על ההשפעה האפשרית שיש ללוחות חיזוקים שונים. ונר, 1998 טוען כי יש להתייחס לחשיבה של בני האדם כאל תהליך קוגניטיבי מורכב ורב שלבי וכי אין להפנות את הדעת רק ללוחות חיזוקים כמעט אוטומטיים. בין אפ נעשתה התניה באמצעות חיזוקים רצופים או לוח חיזוקים, היא נתונה להכחדה הדרגתית כאשר מפסיקים לתת חיזוקים. לפיכך כדי לשמור על הלמידה מפני הכחדה רצוי להמשיך להעניק חיזוקים מפעם לפעם גם לאחר שהשתרש ההרגל הרצוי בהתנהגותו של הלומד.

 

חזרה אל: למידהפסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות