יצירותיות: חקר היוצרים וחקר היצירה – פסיכולוגיה חינוכית

  • חקר היוצרים
    יוצר

    הוקדש זמן רב ע"מ ללקט מידע אודות יוצרים שונים. פרסום אודות תולדות חייהם, יצירתם של בעלי שם עולמי, כאשר בכל ביוגרפיה מודגש ייחודו של אותו יוצר כל זאת בכדי להבין את תהליך היצירה של אותם אישים. רבות מן הביוגרפיות מראות על הפרעה נפשית או רושם חיצוני של מופרעות נפשית אצל יוצרים מפורסמים. עם זאת, יש לזכור כי רושם זה עשוי להטעות ולכן יש להניח כי הגישה הביוגרפית לחקר יוצרים מציירת תמונה מסולפת של תהליך היצירה. אחד המחקרים החשובים בנושא חקר היוצרים הוא מחקרה של אן רו שבו נבדקים תולדותיהם ואישיותם של 64 מדענים בולטים בתחומיהם. כל המדענים נבדקו במבחני משכל ואישיות ותולדות חייהם נחקרו באופן מעמיק. ממחקרה ניכרו הבדלים בעיקר בין אנשי מדעי הרוח לבין אנשי מדעי החברה. נצא כי אנשי מדעי החברה פעילים מבחינה חברתית וכי בילדותם ובנעוריהם היו מקובלים יותר על חבריהם, לעומתם אנשי מדעי הטבע היו בצעירותם מבודדים יותר. מחקר ארוך ורחב נערך בידי מקינון בו נבדק ייחודם של 800 מדענים בצדדים שונים של האישיות. להלן חלק מהממצאים של מחקר זה:

 

  1. דרך חשיבתם של היוצרים כוללת חשיבה רציונלית וחשיבה אינטואיטיבית. לפי יונג חשיבה רציונלית היא חשיבה שבה פותרים בעיות על סמך נתונים שמציגה המציאות, נתונים הנקלטים בעזרת החושים. חשיבה אינטואיטיבית היא חשיבה פחות הכרתית, יותר ספונטנית ונעשה בה עדין דילוג על השיקולים הרציונליים של נתוני המציאות. נמצא ששני סוגי חשיבה אלו מבדילים גם בין גברים לנשים: גברים מתאפיינים בד"כ בחשיבה רציונלית ונשים בחשיבה אינטואיטיבית. אך בקרב אוכלוסיית המדענים לא נשמר יחס זה וב-90% מהם בלטה דווקא החשיבה האינטואיטיבית. ניתן להסביר עובדה זו במספר אופנים: ראשית נראה כי החשיבה המסתעפת והיצירתית מתנהלת יותר בדילוגים מאשר בצורה מסודרת. היא פוסחת על חלק מהשלבים של התהליך ההגיוני והמסודר והפתרונות נמצאים בצורה אינטואיטיבית, כהברקה חד פעמית. לחילופין, יתכן כי היוצרים הדגולים הם יותר רבגוניים באופן חשיבתם ואינן נצמדים לחשיבה "הגברית" אולי משום שיש להם יותר אומץ לבטא עצמם בצורה "נשית".
  2. נמצא כי 2/3 מן המדענים הם אינטרוברטים = אנשים מופנמים הנסוגים מיחסים חברתיים ומעדיפים בדידות. הם מסתמכים על שיפוטם העצמי ואינם נוטים לייחס חשיבות רבה לדעה רווחת בנושא מסויים ולפיכך אינם נוטים ללכת שבי אחרי סטנדרטים חברתיים בני חלוף.
  3. נמצא שהערכים החשובים להם הם אסתטיים ותיאורטיים ולערכים הכללים והחברתיים אינם מייחסים חשיבות רבה (ערכים שנבדקו ע"י שאלון אלפורט – ורנון).
  4. תחומי התעניינותם שנבדקו בעזרת השאלון של סטרונג דמו לאלה של ארכיטקטים, מוזיקאים, אמנים וסופרים. דמיון קטן נמצא בין תחומי התעניינותם לתחומי התעניינות של בנקאים, איכרים ושוטרים.
  5. נמצא כי הם מעדיפים שיווי שקל בתחום האסתטי – גירויים מורכבים ואסימטריים עדיפים על גירויים מסודרים יותר.
  6. המדענים היצירתיים עצמאיים בשיפוט ואינם ניתנים בקלות להשפעת אחרים. ניסויים שנועדו לבדוק את עיוות התפיסה עקב לחץ חברתי הראו שהם עומדים היטב בלחץ ואינם נכנעים לו.

דרבדל וקטל חקרו אישיותם של יוצרים בתחומי האמנות והם מצאו שהם מגלים, ביחס לכלל האוכלוסייה, מידה רבה יותר של אינטיליגנציה, שתלטנות, רגישות, חוסר קונבנציונליות והתמדה רבה בעבודה.

 

על אף שכל המחקרים הר"מ מצביעים על מספר מאפיינים משותפים לאוכלוסייה היצירתית, בולטת לעין העובדה שקשה לדבר על זהות ודמיון רב בין היוצרים הגדולים בתחומים השונים.

  • תהליך
    חקר היצירה
    – בתחום חקר יצירה עוסקים הפסיכולוגים לא רק בבדיקת תולדות חייהם וקווי אישיותם של היוצרים הגדולים אלא גם בהבנת תהליך היצירה. מחקירת תהליך היצירה הגיעו החוקרים למסקנה כי הן ביצירה המדעית והן ביצירה האומנותית, נוטלים חלק תהליכים מחשבתיים דומים. מספר חוקרים אפיינו את תהליך היצירה באמצעות 4 שלבים:

    1. שלב ההכנה – השלב הראשון הוא שלב איסוף חומר הגלם לפעולה היוצרת – איסוף רשמים, מידע ושיטות שונות שישמשו ליוצר בעבודתו. ברונר בחיבורו פעולת הגילוי כותב כי אין תגלית שאין ביסודה לימוד; כל המבקש לגלות דבר מה חדש, חייב תחילה לשלוט במירב המידע והשיטות המהווים בסיס לאותו גילוי. תהליך הלימוד והחינוך הפורמלי ובלתי פורמלי משמשים בסיס לתהליך היצירה אך לא די באלה שכן בכל יצירה אוסף היוצר חומר ייחודי – אם בלמדו עובדות חדשות או אם באספו רשמי חדשים. שלב זה הוא לרוב בלתי שיטתי: היוצר מלקט פרטים ברגישות מפה לשם ויוצר תדיר קשרים חדשים בין תופעות או רעיונות שלא היה קשר ביניהם.
    2. שלב הדגירה – לאחר איסוף החומר בשלב ההכנה בד"כ באה תקופה של חוסר פעילות. לכאורה לא ניכרת שום התקדמות אך הפתרון מופיע כהברקה או השראה. לאחר תקופת שקט זו מצביע על תהליך תת-הכרתי של עיבוד המידע והכנת הפתרון היינו מעין תהליך של דגירה. בשלב זה נתון היוצר באי שקט ומבוכה והוא מתוסכל מחמת אי יכולתו להתקדם ולעיתים מבלה זמנו בחוסר מעש או בשינה.
    3. שלב ההשראה – כמובן שאנו לא יודעים כיצד מתקדם תהליך היצירה בשלב התת – הכרתי, אך במוקדם או במאוחר מגיע רגע של השראה בו כל הדברים המעורפלים ומלאי המבוכה מוארים פתאום באור חדש. היא קצרה, פתאומית, אינה רצונית ומלווה ברגשות עזים של התעלות, הפתרון נמצא, אמנם לא הפתרון המשוכלל והמלוטש אך הוא כולל את כל ההיבטים הדרושים ומבחינה מהותית, זהו הפתרון.
    4. שלב האימות והשכלול – כדי להביא את הפתרון לצורתו הסופית, יש לאמתו ולשכללו. על מדען שהעלה רעיון חדש לנסותו, לבחנו ולאמתו בסדרת ניסויים מעשיים או מחשבתיים. שלב זה הוא השלב התקשורתי, עבודה קשה ומאומצת כרוכה באימות הרעיונות האישיים, בשכלולם ובתרגומם לשפה שתאפשר להעבירם לאחרים ולשם כך דרושים כשרונות ביצוע ותכונות אישיות מיוחדות.

 

שלבים אלה חוזרים על עצמם בכל יצירה ויצירה. עם זאת, לא ניתן לקבוע מהו משך זמנו של כל שלב ולא ניתן להצביע על גבול ברור בין כל שלב.

 

האם ניתן למדוד יצירתיות באמצעות מבחן וקסלר ובינה ? לא ניתן למדוד יצירתיות באמצעות מבחני המשכל של בינה ווקסלר. ראשית, שני המבחנים חסרים את ארבעת הפרמטרים העיקריים של חשיבה מסתעפת: עושר רעיוני, גמישות, יכולת עיבוד ומקוריות. בהתייחס למבחן בינה, המבחן בנוי מ-30 שאלות מובנות, בעלות תשובות נכונות ונכונות פחות, שמטרתן לבדוק תחומים שונים של תפקוד ובמיוחד יכולת ההבנה והשיפוט. מבחנו של וקסלר אף הוא מבחן מובנה ובו שאלות ולהן תשובות מוגדרות מראש, שאלות המתייחסות לתחומים ספציפיים כגון ידע כללי, הבחנה, חשבון וכו'. לפיכך אין בשאלות ובתשובות הנדרשות במבחנים הנ"ל משום ביטוי לבדיקת יצירתיות האדם. הנבחן אינו נדרש לבצע משימות בעלות אופי יצירתי ואף לא נדרש להשיב על שאלות יצירתיות בהן נדרש הוא להפעיל גמישות מחשבתית או למציאת פתרונות אפשריים שונים, כיוון שכפי שצויין לעיל, תשובות המבחן אינן גמישות. כמו כן, מבחנים אלו לא יכולים להעיד על מימדי היצירתיות, מימדים כגון: תוצר חדש, תהליכים יצירתיים, חשיבה מסתעפת וכו'. ניתן להשוות את מבחנים של בינה ווקסלר, בכדי להבין מדוע אינם יכולים לבדוק יצירתיות, למבחן של טורנס אשר בודק יצירתיות, מבחן אשר בודק בעיקר שטף, גמישות, מקוריות ואלבורציה, מבחן אשר הן בחלקו הביצועי והן המילולי נדרשים הנבחנים להשתמש בדמיונם, בסקרנותם, בעושרם הרעיוני, בגמישות מחשבתם ולהציע רעיונות לא שגרתיים, מבחן המעודד את הילד לשאול ולהציע מספר רב של אפשרויות למצב.

חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות