פיגור שכלי – סיכום (פסיכולוגיה חינוכית)

פיגור שכלי – מנת משכל 70

בעלי מנת משכל 70 ומטה(שתי סטיות מתחת לתקן) מהווים 5% מכלל האוכלוסייה והם מפגרים בשכלם ובד"כ גם מבחינות אחרות: התפתחותם הגופנית לקוייה (מנת משכל פחות מ-50), רגישים יותר למחלות ותוחלת חייהם קצרה יותר. התפתחותם החברתית מפגרת וככלל שלבי התפתחותם שונים משלבי התפתחותו של ילד נורמלי. ניתן לעסק בילד מפגר מ-3 נקודות מבט:

 

רפואית – מנקודת מבט זו רואים בפיגור השכלי תופעה שהיא כמעט קבועה של סיבה ספציפית (תורשתיות + ביולוגיות לא תורשתיות (אורגניות) כמו חוסר חמצן בלידה, העדר תזונה נכונה, מחסור בויטמינים וכו').

סטטיסטית – הפיגור מוגדר לפי מידת הסטייה מממוצע המשכל באוכלוסייה הכללית.

חברתית – מבחינה זו מוגדר הפיגור השכלי בהסתמך על נורמות חברתיות מקובלות.

 

בבתי ספר ישנן נורמות מקובלות – אם ילד בכיתה ה' אינו יודע לקרוא, משהו לא תקין, וישנן נורמות התנהגות, כאשר ילד חורג מן הנורמות המקובלות הוא נבחן (בד"כ במבחני שכל) ואם נמצא שמנת משכלו נמוכה, ממליצים להעבירו לבי"ס מיוחד. הסיבה לפיגור שכלי איננה קבועה וחד משמעית. כללית הטענה היא כי הסיבות לפיגור הן תורשתיות, פיזיות – סביבתיות (כגון פגיעה מוחית) ופסיכולוגית – חברתית. בתוך קבוצת המפגרים נהוג לערוך הבחנה בין תת קבוצות, הפרדה החיונית להתאמת הטיפול:

 

א. פיגור קל (מנת שכל 55-70) – נחשבים לניתנים לחינוך. הם יכולים להגיע להישגים לימודיים בקמה של כיתות ג' עד ו'. כמבוגרים הם מסוגלים להשתלב בעבודות בלתי מקצועיות או מקצועיות למחצה.

 

ב. פיגור בינוני (מנת משכל 40-55) – נחשבים לניתנים להדרכה. פירוש הדבר הוא שבעזרת אימון והדרכה ניתן להביאם למצב שבו יוכלו לטפל בעצמם ולרכוש יכולת מינימלית של הסתגלות לסביבה קבועה ומוגדרת.

 

ג. פיגור חמור (מנת משכל נמוכה מ-40) – אלו הם המקרים הקשים ביותר של פיגור שכלי והנמנים עם קבוצה זו מרוכזים במוסדות סגורים.

 

בבתי הספר הרגילים לומדים ילדים המוגדרים כמקרי גבול, הם אלו שרמת משכלם נעה בין 70 ל-85 ופיגורם ניכר רק על רקע הרמה הממוצעת של הכיתה: בכיתה בה הרמה גבוהה פיגורם בולט ובזו שרמתה נמוכה הם אינם מתבלטים במיוחד. שילובם של ילדים גבוליים בכיתות רגילות נובע הן כתוצאה ממחסור במסגרות מיוחדות והן בעקבות לחץ ההורים. במחקרים שנערכו על שילובם של הילדים הגבוליים בכיתות רגילות, השוו ילדים גבוליים הלומדים בכיתה רגילה לילדים הלומדים במוסדות לחינוך מיוחד ונמצא שילדים הלומדים בכיתה רגילה רמתם השכלית משתפרת אך מבחינת ההיבט הנפשי והחברתי נפגעים הם, כי הם מעוכבים יותר בחינה חברתית, נוטים לדכאון ומגלים חוסר ביטחון לעומת חבריהם לכיתה בהשוואה לילדים ברמתם הלומדים במסגרות מיוחדות. אם כן, כאשר יש צורך להכריע האם לשלוח  ילד גבולי לבי"ס רגיל או מיוחד יש לשקול מה עדיף: המשכל וההשגים הלימודיים או המצב הנפשי והחברתי של הילד. הפתרון האמריקאי לילדים גבוליים הוא ריכוזם בכיתות מיוחדות בתוך בתי ספר רגילים ובכך לאפשר להם להתקדם בלימודיהם ואף להשתלב מבחינה חברתית עם ילדים נורמלים (אולי אף צעירים מגילם ברמתם השכלית) ולהשתלב בפעילויות הברתיות השונות בבתי ספר כגון אומנות, מוסיקה וכדומה.

 

ישנם אמצעים נוספים העשויים לתרום לקידומם של הילדים הבינוניים: כאשר ילד גדל בסביבה נחשלת, יש מקום לנסות להעשיר את סביבתו. מחקרים מראים כי תוכניות העשרה שהוצאו לפועל בגני ילדים היו חיוביות ביותר מבחינת התפתחותם האינטלקטואלית. נראה כי ככל שההעשרה תהיה בגיל צעיר יותר, גדל הסיכוי להעלות את רמתם השכלית. שיטה נוספת היא השימוש במחשבים. היתרון בשימוש במחשב הוא יכולתו לחזור פעם אחר פעם על תהליכים עד שהילד ילמד, יכולתו לחלק את תהליך הלמידה לקטעים קטנים ופשוטים ויכולתו לספק משוב מיידי.

 

על אף החלוקה לקבוצות פיגור שונות, גם בין הילדים המשתייכים לקבוצה מסויימת קיימים הבדלים בינאישיים ולהם עשוייה להיות חשיבות רבה לגבי דפוס התנהגותו של הילד המפגר. מורה בחינוך מיוחד המכיר הבדלים אינדוידואלים אלה יכול להביא לניצול מקסימלי של יכולתו השכלית של כל תלמיד ותלמיד.

 

בצד הפיגור השכלי מוכרת תופעה המכונה פיגור שכלי מדומה = ילדים המקבלים ציונים נמוכים (בטווח הפיגור) במבחני משכל, ציון שהוא ביטוי למעמדם החברתי- כלכלי ותרבותי ממנו הם באים, רקע אשר אינו מאפשר להם להתפתח בהתאם לרמת משכלם ההולמת את גילם. במקרים אלה מבחני המשכל אינם משקפים נכונה את רמתם השכלית ולפיכך יש לקחת בחשבון את הגורמים הסביבתיים המשפיעים, לכן אבחון נוסף ונפרד יכול לעזור בקביעה מהימנה של הפוטנציאל השכלי.

חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות