מדידת משכל – סיכום

ממוצע אינטליגנציה 100; סטיית תקן 15. בעקומה הנורמלית הציונים השכיחים באוכלוסייה קרובים לממוצע וככל שהציונים קיצוניים יותר שכיחותם באוכלוסייה קטנה. מנת משכל 100 היא בעלת השכיחות הגבוהה ביותר. מנת משכל של 68% מהאוכלוסייה נעה בין 85-115. אצל 96% מהאוכלוסייה  האינטליגנציה נעה בין 70-130 – נרחק של שתי סטיות לכל צד.

 

בינה יחד עם תיאודור סימון חיבר את מבחן המשכל הראשון בעקבות חוק חינוך חובה בצרפת (מבחן בינה-סימון). מטרת המבחן היתה לבדוק ולזהות ילדים מפגרים ע"מ לשלבם בהתאם במסגרות. היינו בודק אינטליגנציה. משכל הוגדר ע"י בינה כתכונה כללית הבאה לידי ביטוי בתחומים שונים של התפקוד ובמיוחד ביכולת ההבנה והשיפוט. כמו כן הניח כי יש למדוד משכל באמצעות ביצוע משימות שבהן נדרשים כשרים אלה ולא במשימות הדורשות בראש ובראשונה מיומנות מוטורית ותפיסתית. הם יצרו בעיות בדרגות קושי שונות והציעו אותן לפני ילדים בגילאים שונים. הבעיות סודרו לפי דרגת הקושי (מהקל אל הכבד) וכך התאפשר מיון לפי שכבות גיל.  בינה הניח כי התהליך ההתפתחותי זהה אצל כל יחד אך ילד מפגר איטי יותר בצמיחתו השכלית לכן ישיב על שאלות כמו ילד נורמלי צעיר ממנו. ילד מבריק יקדים את בני גילו. לפי בינה משכל מגיע לבשלותו בגיל 15, דבר המהווה בעיה – כיצד ניתן למדוד את משכל המבוגר. הוא מצא כי ילדים המצליחים בסוג מטלות אחד מצליחים גם בשני ולכן משכל הינו כושר בסיסי אחד.

מבחני המשכל לסוגיהם

ניתן לסווג את מבחני המשכל לפי מימדים שונים: מבחן נייר ועפרון (בו על הנבדק לסמן תשובה המוצגת בכתב) או מבחן ביצועי (בו על הנבדק לבצע מניפולציה באובייקטים של המבחן, לדוגמא לסדר קוביות). מימד אחר הוא סוג הנבדקים: יש מבחנים המיועדים לגיל הרך, לגיל בי"ס ולמבוגרים. חלוקה נוספת היא דרך ניהול המבחנים: מבחנים אישיים המנוהלים לכל נבדק בנפרד ומבחנים קבוצתיים המנוהלים לקבוצת נבחנים בידי בוחן אחד. מעבר לחלוקת המבחנים, קיימים מספר קריטריונים כלליים שעל כל מבחן לעמוד בהם:

 

 

  1. אחידות (סטנדרטיות) = על המדידה להיות אחידה, יש ליצור תנאים זהים הן בנהלי המבחן והן באופן הבדיקה.
  2. אובייקטיביות – מבחן אובייקטיבי כאשר הבדיקה וההערכה אינן תלויות בשיפוט הסובייקטיבי של הבודק. זה נעשה כאשר מבחן נבדק בעזרת כללים ברורים למתן ציונים וסיכומם (לדוגמא מבחן אמריקאי).
  3. הבחנה = קבלת פיזור של ציוני המבחן שיבחנו בו נבחנים שונים. היינו, המבחן יאפשר דירוג הנבחנים לפי מידת הצלחתם בו.
  4. מהימנות = על המבחן להיות עקבי, יציב, ניתן לחיזוי ומדוייק. אפשר לזהות את מקורות חוסר המהימנות ע"י מבחן חוזר, מבחן מקביל, ניתוח סטטיסטי משווה של הציונים שניתנו ל השאלות השונות בתוך המבחן, דבר שילמד על מהימנותו הפנימית.
  5. תקפות = המידה שבה המבחן אכן בודק את התוכן שאותו נועד לבדוק. ניתן לבדוק תקפות באופנים אחדים:

 

  • תקפות לכאורה = כאשר שאלות המבחן נראות לנבחן כמתאימות לבדיקת התחום המיועד לבדיקה.
  • תקפות תוכן = כאשר את המושג שברצוננו לבדוק ניתן לחלק למספר תכנים, צריך המבחן לכלול שאלות מכל התכנים הללו (לדוגמא לבדיקת משכל המבחן צריך להכיל שאלות המתייחסות למרכיבי המשכל).
  • תקפות המושג = מידת הקשר בין המבחן לבין המושג הכללי שהוא צריך לבדוק, דבר המתבטא במערכת קשרים בין המבחן לבין מושגים והתנהגויות המשתמעים מן המושג הזה. לדוגמא: משכל לפי הגדרתו צריך להתקשר להישגים לימודיים, לפתרון בעיות וכו'.
  • תקפות בו זמנית = התאמה בין ציוני המבחן לבין קריטריון חיצוני הנמדד באותו זמן.
  • תקפות ניבוי = בדיקה האם בדיעבד המבחן הצליח לנבא התנהגות. לדוגמא מבדקי טיס אמורים לנבא הצלחה בקורס טיס. הציון במבחנים אלה הוא המשתנה הנמדד (המנבא). הציון במבחן + הציון בסוף הקורס משמשים כקריטריונים להצלחה הממשית. לדוגמא ציון באינטליגנציה לבין הצלחה בלימודים באוניברסיטה.

(תוקף + ניבוי הכי חשוב)

מבחן המשכל של בינה

מבחן וקסלר לילדים

התפלגות ציוני המשכל

הבדלים אינדוידואלים במשכל

פיגור שכלי

ילדים מחוננים

הבדלים במשכל בין המינים

חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות